תביעה נגד חצי חינם בגין הפרת חוזה

ביום 10.4.14 הגישה המשיבה תביעה בסך 48,000 ₪ כנגד המבקשת, בגין פיצוי פיטורין, פיצוי בגין הפרת הסכם ופדיון דמי חופשה.

תביעת המבקשת התקבלה בחלקה הקטן ונפסק כי "סיכומם של דברים: אני מקבל את התביעה של המעסיק, רק ככל שהיא נוגעת לאותן רכישות שבוצעו ב"כלבו חצי חינם" בסך כולל של 17,289 ₪". שאר טענות המבקשת – שיפוי בגין נזקים, גניבת תקבולי מזומנים ושורה נוספת של הוצאות שלטענת המבקשת בוצעו ללא רשותה – נדחו. בתביעת המשיבה נקבע כי אין סמכות לשלול מהמשיבה פיצוי פיטורים, ומשכך נפסקו לזכותה פיצוי פיטורים בסך 21,175 ₪. כן נפסקו לזכותה 7,000 ₪ דמי פדיון חופשה.

...

תביעת המבקשת התקבלה בחלקה הקטן ונפסק כי "סיכומם של דברים: אני מקבל את התביעה של המעסיק, רק ככל שהיא נוגעת לאותן רכישות שבוצעו ב"כלבו חצי חינם" בסך כולל של 17,289 ₪". שאר טענות המבקשת – שיפוי בגין נזקים, גניבת תקבולי מזומנים ושורה נוספת של הוצאות שלטענת המבקשת בוצעו ללא רשותה – נדחו. בתביעת המשיבה נקבע כי אין סמכות לשלול מהמשיבה פיצוי פיטורים, ומשכך נפסקו לזכותה פיצוי פיטורים בסך 21,175 ₪. כן נפסקו לזכותה 7,000 ₪ דמי פדיון חופשה.

למען שלמות התמונה נציין כי גם המשיבה לערעור הגישה ערעור מטעמה (ע"ע 17316-02-18), שבו טענה כנגד המסקנה שעשתה שימוש פסול בכרטיסי האשראי של החברה לצרכיה האישיים, וכנגד אי פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

נוסחת איזון זו תקפה, לטעמי, גם לאחר ביטולה של תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), והיעדר דרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" בהוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, בנוסחה כיום (עיינו: החלטתי בע"א 427/13 דעוס נ' דופני (28.8.2013)).

סוף דבר- נוכח האמור, הצו הארעי שניתן ביום 21.1.18 יוותר על כנו עד למועד הדיון בערעור וזאת בכפוף לתנאים שקבעתי בהחלטה זו. בידי המותב שידון בערעור יהא להידרש לשאלה אם לבטלו או להאריכו.

לפניי תביעה כספית ע"ס 4,690,648 ₪ בגין הפרה נטענת של חוזה לצביעת חניונים.

דיון והכרעה חלק א' – התביעה נגד סופ התביעה נגד סופ נסמכת, כאמור, על הפרת ההסכם המתבטאת בעיכוב בהשלמת העבודות ובאי ביצוען במועדים הנקובים בו, וכן על עבודה רשלנית שהצריכה תיקונים ע"י החברה החלופית שהשלימה את העבודות.

בשל סד הזמנים ובשל השאיפה להקדים את החורף, העדיפה התובעת לקחת על עצמה את האחריות לבצע עבודות האיטום, בהתאם להנחיית יועץ נוסף שאת שירותיו שכרה, וכפי המצויין בפרק הסיכום של הדו"ח: "בפגישה עם מוטי קופרלי הוצג לחב' אי-שר העלויות הכספיות הגבוהות מבחינת חב' חצי חינם בגין עיכוב פתיחת הסניף. כמו כן, הוצג ע"י מוטי כי עבודות האיטום מבוצעות ע"י חצי חינם בהתאם להנחיות חב' בריק נורני וכי האחריות לנושא האיטום הנה של חב' חצי חינם" (סעיף 4.2).

...

מקובלת עלי עדותו של זמלר לפיה אפולק הינה יצרן ויבואן של חומרי גלם, כי אינה חברה קבלנית, ואינה מבצעת עבודות מהסוג שנקבע בהסכם.

התוצאה התביעה נגד נתבעת 1 – נדחית ללא חיוב בהוצאות.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית אף היא, תוך חיובה של התובעת בהוצאותיה בסך של 25,000 ₪.

לצד האמור, יוער, כי כפי שעולה מבקשתו של המבקש לביטול פסק דין, הרי שביום 19.6.19 הגיש המבקש במסגרת הליך מקביל (ת"א 41825-06-19 היילו נ' אחוה ליאב נכסים והשקעות בע"מ ואח'), בקשה לצוו מניעה זמני וביום 26.6.19 הגיש תביעה כנגד המשיבות, במסגרתה עתר, בין היתר, לסעד של אכיפת הסכם השכירות, אשר אינו מיתקיים, לטענתו, בשל עבודות בנייה המתקיימות בסביבת המושכר.

אולם חרף הודעה כאמור המבקש לא פינה את המושכר, ובכך חשף את המשיבות לתביעה בגין הפרת הסכם מכר המושכר אשר נחתם בינן לבין כלבו חצי חינם בע"מ (להלן: "חצי חינם").

...

לאחר שבחנתי את שאלת ביטולו של פסק הדין הן בהיבט של חובת הצדק והן בהיבט של שיקול דעת בית המשפט, אין מנוס מלהורות על ביטולו של פסק הדין שניתן על ידי ביום 11.2.20 בתיק והוא יבוטל.

בנסיבות העניין, אני מורה על סיווגו של התיק כתיק בסדר דין רגיל והמזכירות תקבע את התיק לדיון ק"מ לפניי.

בנסיבות העניין ובשים לב לכל האמור לעיל, אינני מורה בשלב זה על הוצאות בתיק.

בין היתר נועדו העבודות הללו להכשיר חלק גדול מהקניון לצורך למטרת סופרמרקט שיופעל על-ידי המערערת 3 ( להלן - "כל בו חצי חינם").

בתביעה שכנגד ביקש בן דוד לחייב את המערערות בפצוי כספי בסך 500,000 ₪ בגין הפרות שונות של הסכם הרכישה והסכם הניהול וכן בגין עילות נוספות.

בית המשפט קמא דחה את התביעה שכנגד (וכפועל יוצא גם את הודעת צד ג'), משני נימוקים עקריים: הראשון – משום שמצא ש"לא נמצא כל בסיס לטענותיו אלה בהסכמים שהגיש", השני – משום שמרבית הטענות מופנות כנגד גינדי, עִמה כבר נחתם הסכם פשרה (לאחר הליך גישור) שקבל תוקף של פסק דין מיום 13.12.2018 בתביעה שהתנהלה ביניהם בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ת.א 41224-11-16 (להלן– "הסכם הפשרה").

...

גם הערעור המתייחס לדחיית התביעה שכנגד, דינו לדעתי להידחות.

לא היה מנוס, אם כן, מדחיית כל התביעה שכנגד, ואין מנוס גם מדחיית הערעור.

לאור כל האמור לעיל, אני מציע: א – לדחות את ערעור המערערות והמשיבים ב- ע"א 59805-12-21, תוך הבהרה שקביעות בית המשפט קמא בפסק דינו רלבנטיות רק לשנים 2018-2019, כשכל צד יישא בהוצאותיו.

לפניי תביעה לפצוי בסך של 1.8 מיליון ₪ בגין הפרת הסכם פשרה שנחתם בהליך קודם בין הצדדים.

התובעות לא טענו דבר וחצי דבר לגבי נתבעת 2 ומה עילת התביעה נגדה-אפילו לא בכתב התביעה.

למען הסר ספק לא תוכל התובעת או בעליה או הבאים בנעליה להנות ממשלוח חינם של 500,000 סכינים, אם לא יוזמנו ה- 500,000 הנוספים בתשלום כפי שסוכם לעיל.

מנגד מוותרת התובעת ויתור מלא ובלתי חוזר על כל זכויותיה במכונה נשוא התביעה ובחלקים נשוא התביעה כלפי הנתבעים, כולם ביחד ולחוד וכנגד חברת רייזר סטייל הנזכרת לעיל הנ"ל, זאת כלפי חברת אלתים פיתרונות, שותפות מספר 550213706 בקרית גת וכן כנגד חברת תעליפלסט פלסטיק בע"מ ח.פ. 515071884 בקרית גת. התובעת ומר יעקב גמליאל מאשרים כי בכפוף לקיום הסכם זה הבעלות על המכונה כפי מצבה היום תהא שייכת לנתבעים 1 עד 3 ו/או לחברת רייזר סטייל וכי לא תעלה מטעמה כל טענה בענין המכונה הן לעבר, הווה ועתיד.

...

מכאן אקדים ואציין כי אני דוחה את הטענה להפרת התובעת לחובתה להקטין את הנזק, בכך שלא לקחה ושיווקה את הסכינים שכן יוצרו.

כן ישלמו הנתבעים 1, 3 ו- 4 שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 30,000 ₪ .הסכום שנפסק כולל שכ"ט עו"ד על פי התעריך המינימלי בלשכה עורכי הדין, כמצוות תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן אגרה על פי הסכום שנפסק.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.