ביום 10.4.14 הגישה המשיבה תביעה בסך 48,000 ₪ כנגד המבקשת, בגין פיצוי פיטורין, פיצוי בגין הפרת הסכם ופדיון דמי חופשה.
תביעת המבקשת התקבלה בחלקה הקטן ונפסק כי "סיכומם של דברים: אני מקבל את התביעה של המעסיק, רק ככל שהיא נוגעת לאותן רכישות שבוצעו ב"כלבו חצי חינם" בסך כולל של 17,289 ₪". שאר טענות המבקשת – שיפוי בגין נזקים, גניבת תקבולי מזומנים ושורה נוספת של הוצאות שלטענת המבקשת בוצעו ללא רשותה – נדחו. בתביעת המשיבה נקבע כי אין סמכות לשלול מהמשיבה פיצוי פיטורים, ומשכך נפסקו לזכותה פיצוי פיטורים בסך 21,175 ₪. כן נפסקו לזכותה 7,000 ₪ דמי פדיון חופשה.
...
תביעת המבקשת התקבלה בחלקה הקטן ונפסק כי "סיכומם של דברים: אני מקבל את התביעה של המעסיק, רק ככל שהיא נוגעת לאותן רכישות שבוצעו ב"כלבו חצי חינם" בסך כולל של 17,289 ₪". שאר טענות המבקשת – שיפוי בגין נזקים, גניבת תקבולי מזומנים ושורה נוספת של הוצאות שלטענת המבקשת בוצעו ללא רשותה – נדחו. בתביעת המשיבה נקבע כי אין סמכות לשלול מהמשיבה פיצוי פיטורים, ומשכך נפסקו לזכותה פיצוי פיטורים בסך 21,175 ₪. כן נפסקו לזכותה 7,000 ₪ דמי פדיון חופשה.
למען שלמות התמונה נציין כי גם המשיבה לערעור הגישה ערעור מטעמה (ע"ע 17316-02-18), שבו טענה כנגד המסקנה שעשתה שימוש פסול בכרטיסי האשראי של החברה לצרכיה האישיים, וכנגד אי פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
נוסחת איזון זו תקפה, לטעמי, גם לאחר ביטולה של תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), והיעדר דרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" בהוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, בנוסחה כיום (עיינו: החלטתי בע"א 427/13 דעוס נ' דופני (28.8.2013)).
סוף דבר- נוכח האמור, הצו הארעי שניתן ביום 21.1.18 יוותר על כנו עד למועד הדיון בערעור וזאת בכפוף לתנאים שקבעתי בהחלטה זו. בידי המותב שידון בערעור יהא להידרש לשאלה אם לבטלו או להאריכו.