תביעה נגד חברת מיון עובדים

אי פתיחת חזית ישירה מול מיל"ה בתביעה העיקרית – האם עומדת לתובע לרועץ? אין חולק כי הגם שמדובר בתאונת עבודה שאירעה בשטח המפעל של המעביד, התובע לא פתח חזית כנגד המעביד הישיר, היא חברת מיל"ה ולא תבע אותה.

לטענת התובע בתצהירו, חלק מהלקוחות ממלאים את הבקבוקים לתוך שקי המחזור של חברת מיל"ה כבר לאחר שערכו מיון לשלושה סוגים: פחיות, פלסטיק, זכוכית והשקים ממתינים בבתי העסק עד שהתובע אוסף אותם.

...

ההודעה ביחס לשני צדדי ג', אפוא, נדחית.

סוף דבר ופסיקת הוצאות משפט התביעה נדחית.

ההודעה כלפי צדדי ג' 1-2 נדחית.

הרקע וההליכים לצורך דיון בשאלת החבות אתאר את ההליכים בתיק אשר משליכים על טענות הצדדים בסוגיה זו. מלכתחילה הוגשה התביעה בגין שתי תאונות נגד שתי מבטחות שונות; תאונה שארעה ביום 19.11.04 (להלן: התאונה משנת 2004) אשר השמוש ברכב שהיה מעורב בה בוטח על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת כלל) ותאונה שארעה ביום 26.7.10 (להלן: התאונה משנת 2010) אשר השמוש ברכב שהיה מעורב בה בוטח על ידי הנתבעת.

התובע אינו אמון על הגדרת "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק) ונוכח ההסבר שנתן לאמירתו ובשים לב לאופן בו תיאר את הארוע בסמוך לאחר התרחשותו איני סבורה שיש לייחס משקל לאמירה זו. הנתבעת מצביעה על כך שבתגובת התובע לבקשה להביא ראיות לסתור עמד על כך שלא נפגע בתאונה בשנת 2006 למרות שהבקשה התייחסה במפורש לתעודת השיחרור ממיון הנ"ל. לטענתה גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה סותרת את הגרסה בה החזיק לאורך שנים לפיה מדובר בהחמרה של הפגיעה שנגרמה לו בתאונה בשנת 2004.

לגבי תשלומים אלה נפסק כי הם: "נכללים בגדר שכרו של התובע במומו, והוא מופחת מסכום הכנסתו הקודמת לצורך חישוב פער ההישתכרות. החשש מתשלום כפול לניזוק בגין נזקיו אינו עומד כאן, כשם שאין עומד למערערים שכנגד הנימוק כי הם צפויים לתביעת המוסד לביטוח לאומי להשבת אותם סכומים" (ע"א 133/86 צוברי נ' שוהם פ"ד מב(3) 575, 579 (1988).

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת.

עם זאת, איני מקבלת את טענת התובע כי בשים לב לתנאי העסקתו בחברת אופיר אלמלא התאונה היה שכרו מגיעה לסך של 10,000 ₪ לחודש.

במצב דברים זה, בשים לב למכלול הנתונים שהוצגו, אני סבורה שיש לקבוע את כושר השתכרותו של התובע לעתיד, אלמלא התאונה, בגובה השכר הממוצע במשק.

תוצאה הנתבעת תשלם לתובע פיצויים כאמור בפסקאות 22, 32, 36, 37, 38, 39, ו- 40 בניכוי הסכומים בפסקה 41.

לבסוף, נבחר גורם חצוני - חברת שפיר, אשר לטענת התובעת נפסלה בהליך המיון המקדמי לעבודות הפיתוח.

עוד סבורות הנתבעות, כי יש לסלק את התביעה כנגד חברת TIL, שמלבד מציון דבר היותה חברת האם של הדרום קונטיינר, כתב התביעה אינו מגלה כלפיה כל עילה.

הנתבעות טוענות כי הנטל להוכיח את יכולתה הכלכלית הוא על התובעת; וכי בנסיבות אלה, לא היה עליהן לתמוך את הבקשה בתצהיר ואין לדחות את הבקשה מטעם זה. הנתבעות מפנות גם כאן להחלטת בית המשפט בעיניין נכסי בית הלל הנ"ל בעמ' 3, לאמור: "...הכלל הוא כי הנטל מוטל על החברה להוכיח את יכולתה, זה הטעם שהמבקשים לא נדרשים להגיש תצהיר, משום שהיה והחברה תעמוד בנטל דין בקשתם להדחות". לעניין סכום הערובה - הנתבעות חזרו וטענו כי שיקול עקרי בעיניין זה הוא סכום התביעה ולנוכח סכומה, הערובה המבוקשת סבירה.

...

אני דוחה את טענת התובעת כי יש לדחות את הבקשה לערובה להוצאות משום שאינה נתמכת בתצהיר מטעם הנתבעות.

מקובלת עליי טענת התובעת כי סכום הערבות שנדרש על ידי הנתבעות גבוה מדי.

בנסיבות העניין, באיזון בין אינטרס הנתבעות להיפרע ככל שיפסקו הוצאות לטובתן, לבין אינטרס התובעת וזכות הגישה לערכאות, בשים לב לסכום התביעה, להיקפה והשאלות המתעוררות בה ולטענות הצדדים - מצאתי להעמיד את הערובה על סך של 240,000 ש"ח. סוף דבר התובעת תפקיד ערובה בסך של 240,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעות בהליך, במזומן או בערבות בנקאית בלתי מוגבלת בזמן וצמודה למדד, בתוך 30 ימים.

זאת ועוד, בהסכם מיום 22.10.2017 שנחתם עם חברת סוכנות הביטוח "הכי בריא" (מקבוצת הביטוח איילון), דובר בשימוש במערכת של חברת אמפיריקל לצורך "מיון וסינון עובדים" (נספח 31 לתצהיר הנתבע 2).

יב.1 בית המשפט מוסמך ליתן לתובע סעד לגבי מניות הנתבע 2 בחברת אמפיריקל כשמדובר בתביעה כנגד נושא משרה שהפר את חובות האמון שלו כלפי החברה, הסעד המקובל – בין בעילה של עשיית עושר ולא במשפט (עליה, בין היתר, התבסס התובע) ובין בעילה מכח דיני האמונאות (שלא נזכרה במפורש בטענות התובע) – הוא סעד של השבה בעשיית עושר או שלילה (disgorgement) במונחי האמונאות של הרווחים וטובות ההנאה שנצמחו לנושא המשרה בקשר להפרת חובת האמון.

...

אני סבור שאף אם היה נדרש במקרה דנן פיצול סעדים (וכאמור אני בדעה, בהתאם לגישה השלטת בפסיקה, שלא נדרש היתר כזה), שיקולי צדק מצדיקים מתן פיצול סעדים ביוזמת בית המשפט בכדי שהתובע לא ייוותר ללא סעד, שעה שהנתבע 2 הפר באמצעות הנתבעת 1 (חברת אמפיריקל) את חובת האמונים החלה עליו (ר' למשל: ע"א 4787/06 מנאע נ' עזבון המנוח חוסין סלים מנאע, פס' ס"ג (נבו, 26.5.2008); ע"א 4836/06 עזבון המנוח סאלח יוסף חמוד נ' חרב, פס' לט (נבו, 13.7.2008)).

אין במתן היתר לפיצול סעדים כדי לשנות ממסקנה זו. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שניתן לתובע סעד הצהרתי לפיו בהקמתה והפעלתה של חברת אמפיריקל הנתבע 2 הפר את חובותיו כלפי התובע וכלפי חברת הארווסט כנושא משרה ובעל שליטה בחברת הארווסט שלא להתחרות בעסקי חברת הארווסט ולא לנצל הזדמנות עסקית שלה; וכן הפר את חובתו כבעל מניות בחברת הארווסט שלא לקפח את התובע.

לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות החדשות; משעה שקיבלתי את מרבית טענותיו של התובע נגד הנתבעים; ואף שקבעתי כי אין מקום לפסוק לתובע את הסעד ההצהרתי המבוקש נגד הנתבע 2 אלא סעד הצהרתי מצומצם יותר, וכי לא עומדת לתובע עילת תביעה נגד הנתבעים 3 ו-4, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך כולל של 75,000 ש"ח, וכי אין לפסוק הוצאות לטובת או לחובת הנתבעים 3 ו-4.

בכתב תביעה שהוגש נגד חברת כלל בתיק אזרחי בבית משפט שלום בפתח תקווה (להלן: תביעת כלל) נכתב ביחס לתובע (התובע מס' 2 שם) כי בתאריך 1/7/17 בשעה 00:30 בלילה ובסמוך לכך נפגעו התובעים אשר נסעו ברכב.

ביחס לנזקים של התובע שפורטו באותה תביעה, בגין שתי תאונות הנ"ל, כתוב בסעיף 11 כי פנה לשערי צדק ובסעיף 12 "בחדר המיון עבר התובע מס' 2 סדרת בדיקות ואובחן כמי שסובל מכאבים תנועה בגב, בצואר ובבטן" הוא שוחרר עם המלצות ומעקב רפואי ופיזיותרפיה.

...

נוכח הפסיקה וגם נוכח היות גרסת התובע גרסת יחיד לא קוהרנטית ושאינה עולה בקנה אחד עם המסמכים מטעמו, ומכל הנימוקים לחוד ובמצטבר התביעה נדחית.

לאחר ששקלנו את כל ההליך, המידע שגולה והמידע שלא גולה על ידי התובע והובא על ידי הנתבע מצאנו כי יש לחייב את התובע בהוצאות.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום.