תביעה נגד חברה שהתקינה מעלית נכים בבניין

התובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה כספית לסך של 558,082 ₪, בטענה לליקויי בניה בבניין שניבנה על ידה עבורם ברח' רוטשילד 30 בכפר סבא.

אף התקן הארופאי הוצג, והוא כולל דרישה למעלית ברוחב של 100 ס"מ ובעומק של 125 ס"מ. אשר לנגישות, אין חולק כי חלק הנגישות בתקן פורסם רק בשנת 2010, ואולם המומחה הבהיר שבתקן משנת 2006 נקבע כי "יש לתכנן את התא ולבנותו באופן שחלקיו הקונסטרוקטיביים לא יפריעו לגישה ולשימוש של נכים במעלית" (תשובה 1.6).

המומחה מטעם בית המשפט העריך את הפצוי המגיע לתובעים בגין הסטייה מדרישות התקן כך (עמ' 7 לחוות הדעת, ההדגשה במקור): "אומדן עלות התיקון: יובהר כי לאחר היתייעצות עם יועץ המעליות צבי כסיף עלות החלפת המעלית למעלית תקנית והתאמתה לתקן הנגישות המעודכן הנו כ- 200,000 ₪. לחילופין, עלות הפצוי בגין אי התקנת 2 מעליות זהות מוערך על ידי בסך 50,000 ₪". התובעים דרשו בסיכומיהם פיצוי בסך של 200,000 ₪ לצורך החלפה של המעלית, אלא שדרישה זו לא נכללה בכתב התביעה.

כתב התביעה התבסס על חוות דעתו של מהנדס הבניין מרק גורדון מחברת "אהד בדק בית". בפרק 4 לחוות הדעת "מעליות" המומחה ציין את הליקוי במידות וקבע כך: "תיקון הליקוי אינו מעשי. יש להיוועץ בשמאי מקרקעין לגבי ירידת ערך לבניין". משמע, התובעים כלל לא כללו בתביעתם את הסך הנידרש לצורך החלפת המעליות או איזו מהן.

...

מרצפות אבן פגומות בלובי הבניין המומחה מטעם בית המשפט מצא בחוות דעתו המקורית, כי טענות התובעים לליקויים בריצוף הן מוצדקות ומחייבות בפיצוי בסך של 35,000 ₪.

המסקנה היא, שהמעלית שהנתבעת התקינה לצורך הסעת 6 נוסעים במידות של 1.13*1.1 לא עמדה בדרישות התקן שהיו בתוקף באותו זמן.

סיכום כפי שנקבע לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: בגין הליקויים שאינם שנויים במחלוקת סך של 15,649 ₪.

לאחר ששקלתי את הדברים, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: הוצאות אגרה יחסיות בסך של 3,000 ₪.

תוכן עניינים 1 ואלה תולדות 3 2 על סעדי התביעה ומה שבניהם 4 2.1 סעדי התובעים כנגד הערייה - הנתבעת 1 4 2.2 סעדי התובעים כנגד קופת החולים - הנתבעת 2 5 3 על טענות ועילות התביעה 5 3.1 כנגד הערייה 5 3.2 כנגד קופת החולים 7 4 על הגנות הנתבעות - סקירה כללית 10 4.1 הגנת הערייה וההודעות לצדי ג' 10 4.2 הגנת קופת החולים 13 4.3 הגנת צד ג'- הקבלן 15 5 מסקנות על פי מומחים 16 5.1 חוות דעת התובעים 17 5.1.1 המומחה - אינג' איל רחמני, מהנדס ביניין 17 5.1.2 המומחה- אינג' יעקב אהרונוב, מהנדס ביניין 18 5.1.3 חוות דעת המומחה אלון יהודאי, מהנדס קונסטרוקציה 19 5.2 חוות דעת מומחי הערייה 20 5.2.1 המומחה אינג' עמי בוך, מהנדס ביניין 20 5.2.2 המומחה, אינג' **** קונפורטי, מהנדס ביניין 21 5.2.3 המומחה, אינג' גת רביד, מהנדס מכונות 22 5.3 חוות דעת קופת חולים 23 5.3.1 המומחה , **** סופר, יועץ בידוד ואיטום 23 5.4 מומחה בית המשפט - מהנדס הבניין, מר שמחה פלדמן 24 5.4.1 סקירת חוות דעת מומחה בית המשפט 24 6 הביקור בחניון 34 7 ההליכים הדיונים הצריכים לעניין 34 8 דיון והכרעה 35 8.1 טרם פתיחה 35 8.2 מקור הנזילות לחניון- איכה? 36 8.3 מומחה בית המשפט 37 8.4 מבואת קופת החולים והתפר הדרומי- על שניים ייפול דבר 41 8.5 התפר הדרומי- כשל הסטרי או פטור מאחריות? 53 8.6 פירוק אדניות - סיבה ותוצאה 62 8.7 אחריות הערייה 66 8.7.1 על שורשיו של עץ , עמוד תאורה וספסל אחד בודד 67 8.7.2 מעשה באדנית צמחים שהפכה ספסל 77 8.8 פטור מאחריות- מקורות נוספים לחדירת לחניון 81 8.8.1 צנרת נקוז מים וביוב 81 8.8.2 פגיעה באיטום ריצפת מרפאה להשתלת שיניים 88 8.8.3 העידר איטום תקין לאורך סף החנויות 90 8.8.4 תיקרת חניון כפולה לא אטומה באיזור מדרגות החרום 91 8.8.5 ליקויים בקונסטרוקציית המבנה של החניון - פטור או אחריות? 93 8.8.6 שפועי נקוזי המים בכיכר והתפר הדרומי – פטור או אחריות? 96 8.9 תפר "לחם תושייה" 99 8.9.1 הנחיות לאיטום "תפר לחם תושייה" 105 8.10 איטום מבנה מדרגות החרום 106 9 עלויות ההסדר הדיוני - סוף פסוק 107 9.1 אחריות צד ג' - הקבלן יוסף איזמירלי 110 10 הנזק לחניון - ממצאים וזהויות 118 10.1 קדימון 118 10.2 לגופו של עניין 120 11 הוצאות משפט 124 12 אחרית דבר 128 ואלה תולדות עניינה של תביעה זו בחדירות מים מתמשכות, משך שנים ארוכות לחניון רכבים בתשלום המצוי בקומה שמתחת לכיכר צמרת שברח' קוגל 45 חולון שבבעלות התובעים, (להלן: "החניון"), וזאת מהשטחים הציבוריים שמעל לחניון בכיכר, המצויים בחלקים מסויימים שבהם, בחזקת הנתבעת 1 - עריית חולון (להלן: "הערייה") ובחזקת הנתבעת 2- קופת חולים לאומית (להלן: "קופ"ח" או "קופת החולים" או "קופה" בהתאמה).

2.2 כנגד קופת החולים כנגד קופ"ח נטען כי בשנת 2003 ביצעה קופ"ח עבודות להקמת מבואת המעלית מעל החניון באיזור הכניסה לסניף המרפאה שלה, לשם כיריית פיר מעלית ופתח כניסה לצורכי הנגשת נכים למרפאה.

בהתאם על כן הגישה הערייה הודעה לצד ג' כנגד אותו קבלן לכדי שיפוייה בכל סכום בו עשוי בית המשפט לחייבה במסגרת תביעה זו. הערייה הגישה הודעת צד ג' גם כנגד קופ"ח בתור צד ג/1, באשר נטען על ידה כי היא המקור הבלעדי לנזילות לחניון מתחומה, כמובא בין היתר בחוות דעתו הנוספת של המומחה אהרונוב מיום 6.3.06 מטעם התובעים, אשר ביקר במקום בשני מועדים שונים, ואשר מטילה את האחריות הבלעדית לשיטתה לנזילות החניון על עבודות השפוץ של קופ"ח. כך נטען כי בשנת 2003 ביצעה קופ"ח עבודות שפוץ באיזור הכניסה של המרפאה לצורכי התקנת מעלית ובניית המבואה כאשר במסגרת עבודות אלה, לא בוצע איטום כנדרש סביב מבנה המבואה אשר אמור היה למנוע חדירת מים אל תוך החניון.

נזק זה כפוף לחובת הקטנת הנזק החלה על התובעים )ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45), אלא שלעניין זה הוכח כי התובעים עשו כל אשר לאל ידם בכדי להקטין את הנזק לחניון ולא ישבו באפס מעשה וזאת באמצעות בפניות רבות לנתבעות למניעת חדירת מים מתחומן עוד מקדמת דנא ואף בהתקנת אמצעים פרוביזוריים דוגמאת משפך מתכת לנקוז מים מהתקרה (כפי שנצפה בסיור בחניון), אך ללא הועיל, ודי בכך לצורך העניין.

...

לעמדתה, מדובר בניסיון של התובעים לגלגל את בעיות האיטום בגג החניון שבבעלותם לפתחה של קופ"ח על אף שעסקינן בבעיה שקיימת זמן רב. כן נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף לאור העובדה כי עילת התביעה התיישנה שכן עבודות הקמת המבואה נשוא התביעה אשר לטענת התובעים גרמו לנזילות, בוצעו למעלה מ-7 שנים טרם להגשת התביעה.

סוף דבר, מהמקובץ לעיל, אני מורה כי על כל אחת מהנתבעות לשלם לתובעים סך של 53,800 ₪ בצירוף מע"מ בגין הנזק המוכח לחניון.

לאחר בחינת טענות אלו של הצדדים, נחה דעתי כי במכלול והיקף ניהול תביעה זו משך שנים ארוכות על מניין דיוניה, ומלאכת הייצוג הרבה שנדרשה בה, יהא זה נכון ותואם עניינית לכבד את עלויות הייצוג שנדרשו על ידי התובעים ושגם הוכחו בפועל.

פועל יוצא מהאמור לעיל הוא שאני מורה כי על כל אחת מהנתבעות, לשלם לתובעים סך של 43,580 ₪ בצירוף מע"מ המהווים מחצית מסך כולל של הוצאות המשפט הבאות: 13,040 ₪ בצירוף מע"מ עבור 80 אחוזים מעלות שכר מומחה בית המשפט.

המבקשת, עמותת עזר מדוד, היא התובעת בתובענה כספית על סך 1,250,000 ₪ שהוגשה נגד הנתבעת ארגון בית כורש של יהודי איראן בישראל (ע"ר).

עמותת בית כורש מתחייבת על העברת כל התרומות והתקבולים לעמותת עזר מדוד להמשך שפוץ הבניין.

התקנת מעליות פנימיות לנוחות המבקרים, הנכים וכולי דעלמא.

הנתבעת פועלת למען יהודי אירן משנת 1977, עת נרשמה כאגודה עותמנית במטרה לקיים פעילויות ספורט, חברה ותרבות ליוצאי אירן, ומשנת 1984 פועלת הנתבעת כאמור במסגרת עמותה רשומה.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בבקשההגעתי לכלל מסקנה כי רוב רובה של דרישת התובעת לגילוי מסמכים ספציפיים אין בה כדי לקדם את ההכרעה בפלוגתאות שבין הצדדים, ובהתחשב במעמד או בזכויות התובעת לכאורה במבנה, למצער בשלב זה. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי בדבר חוסר הרלוונטיות של הדרישות שלא נענו על ידי הנתבעת, למעט באשר לדרישה בסעיף 2.

כן אני מקבלת את טענת התובעת כי תצהיר גילוי מסמכים צריך להינתן על ידי בעל הדין ולא על ידי עורך הדין.

בנוסף יש לקדם את ההליכים ולפיכך אני קובעת מועדים להגשת ראיות כדלקמן: תוך 45 יום מיום 7.4.2022 תגיש התובעת תצהירי עדות ראשית, חוות דעת וכן במידת הצורך בקשה כדין להזמנת עד שלא מסר תצהיר בצירוף העניינים שעליהם יעיד.

כללי המבקש, גד מור, שהנו אדם עם מוגבלות בניידות, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת האישור), כנגד המשיבה, עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ. בבקשת האישור נטען כי במשרדי המשיבה ברח' יפו 88 בחיפה, הממוקמים בבניין בן 3 קומות, לא הותקנו מעלית או מעלון לשימושם של אנשים עם מוגבלויות, ואינם מונגשים לאנשים עם מוגבלות כלל; כי משרדי המשיבה ברח' בן צבי 22 בבית שמש אינם מונגשים לאנשים עם מוגבלות; וכי גם משרדי המשיבה ברח' חן 29 בערד אינם מונגשים לאנשים עם מוגבלות.

עוד התחייבה המשיבה ליתן פיצוי לחברי הקבוצה בדמות "תעדוף לשפוץ דירותיהם של אנשים עם נכות תנועתית או אנשים המרותקים לכיסאות גלגלים המתגוררים בערים ערד, בית שמש וחיפה". בית המשפט, בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, הורה לצדדים להעביר את הבקשה לאישור הסדר הפשרה לידי הגורמים המקצועיים- היועצת המשפטית לממשלה ונציבות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

...

לאחר בחנתי את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשים לפניו בעת פסיקת גמול ושכר טרחה - בשים לב לתועלת שהגשת בקשת האישור הביאה לחברי הקבוצה- הנגשת מבני המשיבה שבחיפה וכן שיפוץ דירותיהם של זכאים בעלי מוגבלות בניידות בסך של 280,000 ₪; בשים לב שבעניינו התועלת הגלומה בהליך הייצוגי חורגת משוויה הכספי של ההטבה וטמונה בערך החברתי והציבורי שבהרתעה ובאכיפת הדין האוסר על הפליה במקומות ובשירותים ציבוריים (ראו: ע"א 689/16 נסאר נ' עיר השעשועים בע"מ (נבו 07.05.2018)); בשים לב לסיכונים ולטרחה שלקחו על עצמם המבקש ובאת כוחו בהגשת בקשת האישור; ובשים לב לאופן היעיל והענייני שבו ההליך נוהל על ידי הצדדים, סבורני שיש מקום לאשר את הגמול למבקש ואת שכר הטרחה לבאת כוחו, בהיותם סבירים והוגנים בנסיבות העניין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה המתוקן בהתאם למפורט בפסק דין זה; המשיבה תשלמנה למבקש גמול ולבאת כוחו שכר טרחת עורך-דין באופן ובמועדים שפורטו לעיל.

כמו כן, המשיבה תשפה את המבקש בגין חציה הראשון של האגרה, ואני פוטר את המשיבה מתשלום חציה השני של האגרה, כמופרט לעיל; אני מורה על פרסום אישור הסדר הפשרה בשני עיתונים נפוצים יומיים וכן בדף הנחיתה הראשי באתר האינטרנט של המשיבה, בעברית, זאת בהתאם לסעיף 25(4) לחוק תובענות ייצוגיות; הצדדים יגישו לאישור בית המשפט את נוסח ההודעות המוצעות וזאת בתוך 10 ימים מהיום; המשיבה תמסור דיווח לבית המשפט אודות ביצוע הסדר הפשרה לאחר סיום שיפוץ הדירות כאמור בסעיף 10.

דומה כי הסיכסוך החל במחלוקת בין שני הצדדים באשר להתקנת מעלית שבת בבית, כאשר הנתבעת ואביה (בהיותם דתיים ושומרי שבת) נזקקו למעלית שבת, ואילו התובע היתנגד לכך בטענה כי מנגנון מעלית השבת אינו בטיחותי בשל היותה של המעלית בת 50 שנים.

הפירסום השלישי ערוך כמכתב מיום 3.8.20 (להלן: המכתב הראשון), אותו שיגרה הנתבעת לכל הדיירים, למעט התובע וגב' ליהיא, בבניין דרך תיבות הדואר, וזה תוכנו: "הדייר שעובר מבית לבית ומתקשר לכל הדיירים ומשכנע את הדיירים שיבחרו בו לוועד בית, יש לו דיירת שותפה למזימות הרעות השקריות שלו שגרמה נזק וסבל לדיירים בעבר. שניהם גורמים נזק לניהול הבית ולכל הדיירים. שני הדיירים האלה לא שילמו עבור החלפת המנוע למעלית ומסרבים לשלם. הוגשה נגדם תביעה לתרבות הדיור והעורך דין של תרבות הדיור יאלץ אותם לשלם מכוח החוק. שני הדיירים האלה מפיצים כל הזמן לכל הדיירים שקרים, דברי הסתה ושנאה בצורה חולנית ולא נורמאלית. הסיבות המניעות אותם לעשות זאת נובעות מתוך כוונה לגזול את זכויות הדיירים ולעשות רק רע לכל הדיירים. ועד הבית יודע מהם הסיבות שלהם ומזהיר את כל הדיירים מפניהם שלא ליפול בידיים של הרוע שלהם". לטענת התובע, למרות ששמו של התובע לא נאמר מפורשות, כל הדיירים ידעו שמדובר בו שכן הוא "הדייר שעובר מבית לבית". הפירסום הרביעי ערוך גם הוא כמכתב מיום 7.10.20 (להלן: המכתב השני – מכתב התלונה).

עוד טענה, כי "התובע שכאמור לעיל היה דייר חדש בבניין עשה כבשלו והחנה באופן מכוון את רכבו ועל כן הוזמנה לו מישטרה היות ומנע שימוש קבוע בחניה של אדם נכה וקשיש, ככה כי בא לו" (סע' 60 לכתב ההגנה).

עוד יפים לענייננו, דבריו של כב' השופט דאוד מאזן בת"א (קריות) 21537-03-11 שמואל שוסטר נ' סימונה שטרית (נבו, 31.12.15) (להלן: עניין שוסטר): "הלשון בה השתמשה הנתבעת בעיניי אף לא נחשבת לקללה וגידוף אך גם בהנחה שהייתי מסווג ביטויים אלה כקללות וגידופים, לצערי, שימוש במלה "טיפש" ו"משועמם" "מתוסכל" ממרומר" שכיחה בימינו ואף הפכה למלה שגרתית, שמשמשת במיני סיטואציות שחלקן אף נתפס כחיובי, והיא מוחלפת בין חברים, בין עמיתים, בפרסומות וכיו"ב, כך שפגיעה כתוצאה מביטוי זה כימעט לא קיימת בחברה בה אנו חיים.

...

אשר על כן, לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, את אופי הפרסומים ותפוצתם ואת התנהלות הצדדים, מצאתי להעמיד את הפיצוי על הסכום הכולל של 15,000 ₪ (כלומר: סך של 5,000 ₪ בגין כל אחד מהפרסומים 3, 4 ו-5).

סוף דבר סיכומו של דבר: ענייננו בסכסוך שכנים שהפך לתביעת לשון הרע.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום האמור לעיל בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כדין.