גרסת התובעת בהקשר זה נתמכה בעדותו של השכן מר סאבא אשר לא נסתרה, ולפיה הצהיר כדלקמן:
"סביב שעה 12:30 שמעתי רעש וצעקות, נטלי השכנה ממול קראה לי לדירתה וראיתי נזילה/הצפה בסלון. בסלון היה המון מים. המים נזלו מלמעלה, מהקומה השנייה של הדירה" (סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית שלו ת/2).
לאור האמור לעיל הנני קובעת כי התובעת הרימה את נטל הוכחת תביעתה, וכי חדירת המים לדירתה נגרמה בעקבות רשלנות הנתבע ו/או מי מטעמו בהתקנת דוד השמש, על כן על הנתבע לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב כך.
הנזק
השמאי מר רמתי צירף לחוות דעתו תמונות המראות את ניזקי ההצפה שנגרמו בתוך דירת התובעת, והעריך את עלות תקונם בסכום של 9,917 ₪, ובתוספת מע"מ סך של 11,602 ₪.
...
לאור האמור הנני קובעת כי המים שחדרו לדירתה של התובעת מקורם בהתקנת דוד השמש על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו על גג הבניין המשותף, ובנסיבות אלה חלה על הנתבע החובה להוכיח כי לא היתה התרשלות מטעמו בביצוע ההתקנה הנ"ל, מתוקף סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שזו לשונם:
"38. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."
"41. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה"
בהקשר זה ראויה לציטוט עדותה של התובעת שלפיה אמרה את הדברים הבאים:
"....... אני יודעת שהאירוע התרחש בקיץ בזמן הרכבת דוד שמש. אין מקור אחר למים. זה לא שהיו גשמים ופתאום זה נזל. הנה, עלו הפועלים, עשו התקנת דוד שמש וחצי שעה אחרי זה כל הבית שלי מים. איך זה בדיוק קרה, איזה צינור הכניס, או איזה ברז שכחו לסגור, אני לא יכולה לדעת את זה. הקשר סיבתי שהנה, קיץ, יולי ומרכיבים דוד שמש ובאותו הזמן יש נזילה נראה לי מאוד ברור" (עמ' 8, ש' 33-29)
הנתבע לא עמד בחובת הראיה המוטלת עליו להוכחת העדר רשלנות מצדו בהתקנת הדוד.
(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;
(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;
(3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;
(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;
(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין"
חרף העובדה שב"כ התובעת לא מצא לנכון להתייחס לטענה זו למרות שהטענה הועלתה הן בכתב ההגנה והן בסיכומים, אין בידי לקבלה.
לאור האמור לעיל הנני קובעת כי התובעת הרימה את נטל הוכחת תביעתה, וכי חדירת המים לדירתה נגרמה בעקבות רשלנות הנתבע ו/או מי מטעמו בהתקנת דוד השמש, על כן על הנתבע לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב כך.
הנזק
השמאי מר רמתי צירף לחוות דעתו תמונות המראות את נזקי ההצפה שנגרמו בתוך דירת התובעת, והעריך את עלות תיקונם בסכום של 9,917 ₪, ובתוספת מע"מ סך של 11,602 ₪.
סוף דבר
הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 11,602 ₪ (סעיף 16 לעיל) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.7.18 (מועד עריכת חוות דעתו של השמאי מר רמתי), וכן סך של 2,000 ₪ ₪ (סעיף 18 לעיל), וכן אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.
