תביעה נגד ברוקר בגין הפסדים בשוק ההון

לפניי תביעה כספית בסך של 200,116 ₪, להחזר כספים שהעבירו התובעים לנתבעת 1, לצורך פתיחת חשבון עבורם, לשם מסחר עצמי ומקוון בשוק ההון האמריקאי.

גם באתר האנטרנט של ג'נרל טרייד צוין, בין היתר, כי קיימת הפרדה מוחלטת בין כספיו של הלקוח לכספי הברוקר, וכי הברוקר מחויב לשמור על מלוא הערך הכספי של הלקוח בחשבון נפרד, כמו חשבון נאמנות של עורכי דין וכי בדרך זו הופכת העבודה לנטולת סכנות כשכל כספו של הלקוח נמצא בחשבון בטוח ואפשר למשוך את הכספים בכל עת. ביום 18.1.18 העבירו התובעים בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של הנתבעת 1, בבנק דיסקונט, סניף נווה אביבים בת"א, סך של 200,000 ₪ ופתחו בג'נרל טרייד חשבון בשם מסחר מקוון.

בסוף חודש פברואר 2018 שודרה בתוכנית הכלכלית של ערוץ 10 כתבת תחקיר של מתן חודורוב, שבה הוצגו טענות של משקיעים, כי ג'נרל טרייד מרמים אותם, גורמים ללקוחות במכוון להפסד כספי ולא מחזירים ללקוחות את כספי ההשקעה על פי דרישה.

חרף טענתם, נדמה לי שגם בא כוחם, שחזקה עליו כי מכיר את ההלכות בנושא, יודע היטב כי העובדה שהתובעים הגישו הוכחת חוב למפרק, אין בה, לא כדי לפגוע בזכות התביעה שלהם כנגד הנתבעים 4-5 וגם לא מעידה על כך שהם סבורים כי החייבים הבלעדיים הינן הנתבעות 1 – 3.

...

טענה נוספת של הנתבעים 4-5 שהועלתה בבקשתם להוספת טיעונים אשר הוגשה לאחר תם הדיון גם היא דינה להידחות.

על רקע כל הממצאים שלי כנזכר לעיל, הוכח לפניי, ודאי ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבעים 4-5 ידעו שנעשה שימוש בכספי הלקוחות, הם מן הסתם אלה שיזמו זאת ולא "פקידים קטנים" בחברות, כגון נציגי שירות או אפילו מנכ"לים שכירים, אשר מטבע הדברים ממלאים הוראות של הדירקטורים ושל בעלי המניות, שלא לדבר על כך שלא מדובר בחברה ציבורית ולא בחברות עם בעלי מניות רבים, גם אם פרטיים, אלא בשני אנשים בודדים שהקימו את כל המארג הזה ובסופו של דבר עשו שלא כדין שימוש בכספים של הלקוחות.

אני קובע, אפוא, כי הוכח לפני שבכך פעלו הנתבעים 4-5 בתרמית כלפי התובעים, ועל כן קיימת עילה אישית לחייב אותם, להשיב לתובעים את כספם.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך של 200,116 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל וכן את אגרות המשפט כמו גם שכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪.

בתמצית ייאמר כי ביום 26.2.2016 דחה בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת מ' וולפסון) תביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיבים בטענה כי היתנהלות האחרונים – אשר סירבו לבצע פעולות בתחום הסחר באופציות בעקבות העידר ביטחונות מתאימים בחשבונו – גרמה לו להפסדים.

כמו כן, נדחתה תביעתו של המבקש נגד המשיבים 6-5, חברת "בוקאי ברוקרים" בע"מ ומנהלה הכללי (להלן ביחד: בוקאי) בטענה כי אלה פתחו לו חשבון בבנק בלי שנתן רשותו לכך.

בית המשפט דחה את הטענות שנגעו לדחיית תביעת המבקש בקבעו כי המבקש לא הוכיח את הטענות שלפיהן הוא זכאי לפיצויים בגין סרובו של הבנק לבצע פעולות בהוראת המבקש, משלא הובאה חוות דעת מומחה לתמיכה בטענות אלו, הנוגעות לרמת הסיכון הגלומה בהליכי קנייה ומכירת אופציות בשוק ההון, תחום מקצועי מובהק; וכי המבקש לא הוכיח כי פעולותיו של הבנק בעיניין זה לא היו סבירות.

...

בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי "המערער ישלם לחברה ולבוקאי [המנהל – ע' פ'], יחד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ש"ח להיום". המבקש טוען כי בבואו לשלם את ההוצאות שנפסקו לבוקאי, גילה כי החברה חוסלה וכי אין באפשרותו לקבל חשבונית כנגד תשלום הוצאות שנפסקו לטובתה בעבר.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי המבקש ישלם "לחברה ולבוקאי, יחד, הוצאות משפט" מבלי להורות על אופן החלוקה של תשלום ההוצאות בין החברה לבין המנהל.

הבקשה נדחית אפוא.

בית המשפט התבקש להטיל על הנתבעים, ביחד ולחוד, אחריות מלאה לניזקי התובעת בגין הפסדיה , בסך 488,900 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין, מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

במהלך החודשים מאי ויוני 2015, עקב ייעוץ השקעות שקבלה התובעת ולאור מצב שוק ההון באותה עת, שהתאפיין בתנודתיות רבה, החליטה התובעת כי מוטב שמרבית תיק ההשקעות בבנק יימכר ויהיה בחשבון העובר ושב שלה - עד להתבהרות מצב השווקים העולמיים וכך עשתה.

טענות הנתבעים בכתב ההגנה הנתבעים טענו כי יש למחוק את התביעה כנגד מור ועטיה על הסף, מחמת העידר יריבות.

"מצב חוקי זה אינו רצוי ומן הראוי לקבוע הסדרה לגבי זירות אלה. הצורך בחקיקה בנושא זה מתחזק בשל העובדה שבישראל אין חקיקה המסדירה את פעילותם של יחידים וחברות כברוקר – דילר, בנגוד למצב בארה"ב ובאירופה." לעניין הגדרת "זירת סוחר" - הובהר כי ההגדרה מתכוונת בעיקר לזירות המסחר באנטרנט בהן המשתמשים באתר סוחרים אל מול מפעילת האתר.

...

כמו כן, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי התובעת יכולה הייתה להפסיק את הפעילות ולהקטין את נזקה משהבינה כי היא מפסידה סכומים גדולים בביצוע העסקאות – אף אם אלה בוצעו על סמך ייעוץ של מי מהנתבעים.

התוצאה היא כי יש לייחס לתובעת אשם תורם – כאשר השיעור הראוי הוא 40%.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה (כאשר שיעור האשם התורם של התובעת הוא 40%).

השתלשלות העניינים לפי כתב התביעה: נתבעות 1-3 מפעילות יחד תחת השם המסחרי "ג'נרל טרייד" פלאטפורמה אינטרנטית המאפשרת סחר עצמאי ומקוון במכשירים פיננסים שונים בבורסות בארה"ב. נתבעים 4-5 - המערערים שהנם שותפים עיסקיים עומדים מאחורי קבוצת החברות של ג'נרל טרייד, מחזיקים במחצית מהאחזקות בג'נרל טרייד ומנהלים אותה בפועל.

גם באתר האנטרנט של ג'נרל טרייד צוין, בין היתר, כי קיימת הפרדה מוחלטת בין כספיו של הלקוח לכספי הברוקר, הברוקר מחויב לשמור על מלוא הערך הכספי של הלקוח בחשבון נפרד כמו חשבון נאמנות של עורכי דין וכי בדרך זו הופכת העבודה לנטולת סכנות כשכל כספו של הלקוח נמצא בחשבון בטוח ואפשר למשוך את הכספים בכל עת. ביום 18.1.18 העבירו התובעים בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של הנתבעת 1, בבנק דיסקונט, סניף נווה אביבים בת"א, סך של 200,000 ₪ ופתחו בג'נרל טרייד חשבון לשם מסחר מקוון בשוק ההון האמריקני.

(נספח 6 לכתב התביעה) כספם של התובעים הומר לדולרים והם ביצעו באמצעות חשבון המסחר פעילות סחר מינימאלית שגרמה להם בתקופה הקצרה בה סחרו להפסדים (כ- 2,000 דולר).

עוד נטען כי הבקשה לעיכוב הליכים הועלתה בע"פ בדיון כלאחר יד ונזנחה בסיכומים בע"פ. לטענת המשיבים, אין בסעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג – 1983 הוראה לעניין עיכוב הליכים נגד נושאי משרה או בעלי מניות בחברה ועפ"י ההלכה מתן צו פירוק נגד חברה אין בו כדי להגן על בעלי מניותיה מפני תביעות אישיות נגדם.

...

אין בידי לקבל את טענת המערערים לפיה מסכת הראיות שהונחה בפני בימ"ש קמא מצביעה באופן ברור כי התנהלות המשיבים הייתה מול נתבעת 1 ולא מול המערערים.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה הוכח לפניו שהמערערים פעלו בתרמית כלפי המשיבים ועל כן קיימת עילה אישית לחייב אותם להשיב לתובעים את כספם.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

לטענת התובעים, לינקין היא חברה למתן שירותים פינאנסיים הנחזית לברוקר לגיטימי אך למעשה משמשת "פלאטפורמה לפעילות עבריינית משגשגת", בהובלת הנתבע 3, אלירן עובד ("אלירן").

נטען כי דובר בפלטפורמת מסחר פיקטיבית הנחזית כפעילות לגיטימית בשוק ההון אך בפועל לא בוצעו פקודות מסחר למען הלקוח והפעילות נשלטה לפי רצון בעלי האתר, כאשר שיטת הפעולה הייתה מיועדת לגרום לאובדן מהיר של כספי המשקיעים.

כן נטען כי גם במקרה בו משקיע לא הפסיד ואף הרויח, לא ניתן היה ליצור קשר עם מפעילי האתר ולקבל בחזרה את הכספים.

אשר לנתבעת 7, קליר קאט, נטען כי זו לא הפעילה זירות מסחר ואף לא סיפקה שירותי Call Center לזירות מסחר ומשכך "בהגדרה" לא יכולה להיות לתובעים עילת תביעה כנגדה.

...

נטען כי מדובר בפרשה "חמורה מאין כמוה, המערבת מעשי עורמה, תחבולה וגניבה שיטתיים" של הנתבעים, בהובלת אלירן שהוא עבריין מורשע בעבירות של פשעים מקוונים והלבנת הון, וכי הפרטים הידועים להם, שהם כנראה חלקיים בלבד, התבררו באמצעות חקירה מאומצת בסיוע חברה המתמחה בזיהוי ואיתור הונאות מקוונות, חברת "My Charge Back" (להלן: "MCB").

בפסיקה נקבע כי יש לאזן את התכלית הנזכרת אל מול הפגיעה האפשרית בזכות החוקתית של הגישה לערכאות של תובע אשר תביעתו – שהינה דיון בערכאה ראשונה – עשויה לפי תקנות 1984 להידחות אם ייכשל בהעמדת הערובה (לפי תקנות 2018 התוצאה כאמור, מתונה יותר, ר' תקנה 157(ב)).