תביעה נגד בעל משרד שידוכים בגין הפרת חוזה

תביעה ותביעה שכנגד בסכום של כ – 23,500 ₪ כל אחת בגין הפרת הסכם.

לדברי נתבעת 1, הבעלים של החברה, כאשר התובע הגיע לראשונה למשרדי החברה הוא היתלבט, ולכן זולת מילוי אותו טופס [נ/1] לא נחתם הסכם.

עוד התובע מלין על נתבעת 1 שהציעה לאביו שירות של שתי פגישות עם בנו תמורת הסכום של 20,000 ₪ בצרוף מע"מ, שירות הניתן רק לבעלי יכולת, אשר יפתור את כל בעיות השידוך של הבן.

עוד נטען כי דין התביעה נגד נתבעת 1, בעלת המניות בחברה, להדחות מניה וביה באשר החברה היא אישיות משפטית נפרדת ורק עימה נחתם ההסכם.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים מטעמם, דין התביעה להידחות, ואילו דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

לא מצאתי כי הנסיבות מצדיקות פיצוי מעין זה. סוף דבר; התביעה נגד הנתבעות, נדחית.

סך הכל התובע ישלם לנתבעת 2 סכום של 4,300 ₪.

התובעת טוענת כי במהלך שנת 2013 הבחינה במודעה שפירסמה הנתבעת- בעלת משרד שידוכים למגזר הערבי והדרוזי בישראל, בעיתון "המדינה" המתפרסם בשפה הערבית והמופץ למגזר הערבי והדרוזי בישראל.

כנגד סכומים אלו נימסרו חשבוניות לתובעת.

התובעת העמידה תביעתה על סך של 33,500 ₪ בגין השבת תשלום בעבור שירותי השידוך, שכ"ט עו"ד, פיצוי בגין הפרת ההסכם, עגמת נפש ונזק ללא ממוני.

...

אלא שטענה זו אין בידי לקבל, שכן הכלל הוא כי אדם יודע ומסכים לתוכנו של מסמך שעליו הוא חותם.

משכך יש לקבל את התביעה באופן חלקי כמפורט.

סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי כדלקמן : הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4250 ₪.

לפניי תביעה כספית על סך 39,780 ₪ אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעות שעניינה פיצוי בגין הפרת הסכם העוסק במתן שירותי שידוכים בשל טענות של עושק ומרמה לטענתה.

נטען כי החברה היא משרד היכרויות למטרות נישואין אשר שמה הולך לפניה והיא בעלת וותק של 26 שנים בתחום השידוכים וההיכרויות.

הנתבעת העידה כי עת התובעת ואמה היו במשרדה בשנת 2017 "הם סיפרו לנו שהם נכוו במשרד שידוכים אחר והולכים לתבוע אותו. אמרתי להם שייקחו את הזמן ושירצו לחזור שחזור לומר את האמת אני מעדיפה שלא להתעסק עם אנשים שתובעים באופן סדרתי." (עמ' 3 ש' 31 ואילך לפרו' מיום 19.12.19).

...

אני סבורה כי התקשרותה של התובעת בהסכם עם החברה נעשה תוך שההסכם מסוים דיו ולתובעת ישנה גמירות דעת ביחס להתקשרותה.

משכך אני קובעת כי הנתבעת פעלה לקיום ההסכם ואילו התובעת פעלה לביטולו.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעות - נדחית.

כאמור, עניינו של פסק דין זה בתביעה חוזית אשר הסעד המבוקש בה הינו פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין ובגין הפרת חובת תום הלב במהלך קיום חוזה ולחילופין, תביעה נזיקית בעילה של מרמה או לחילופין בעילה של מצג שוא רשלני.

" ובעמ' 238 לפסק הדין: "יש לבחון אפוא את כלל הנסיבות האופפות את מערכת היחסים הבין זוגית כדי להסיק מתוכה אם ניתנה הבטחת נישואין מחייבת שהופרה. נוכח הצורך להסיק את דבר קיומה של הבטחה מחייבת מתוך כלל הנסיבות, ולאור החשש המובנה מפני תביעות בלתי מבוססות בתחום הקשור לחיי הרגש והאינטימיות של האדם, שהוא מטבעו רווי יצרים, נראה כי נדרש נטל שכנוע כבד על התובע לצורך הוכחת קיומה של הבטחת נישואין שהופרה, כנגזר מטיבו וממורכבותו של העניין. הגבול המפריד בין קשר זוגי הדוק אך נטול מחויבות של ממש, לבין היתנהגות היוצרת הבטחה מחייבת לנישואין הוא לעיתים מטושטש, ולפיכך נדרשת זהירות מיוחדת בטרם תוכר עילת תביעה חוזית בגין הפרת הבטחת נישואין. זהירות זו מחייבת הצבת רף הוכחה גבוה ובעל משקל מיוחד להוכחת הבטחה מחייבת, כנדרש בהתאם לאופי העניין" 18.

להלן ציטוט של חלק מדברי הנתבעת בעדותה בפניי בעמ' 10 שורות 30-31: " לא התכוונתי לצאת איתו סתם. מדובר במערכת יחסים אמיתית, שמבחינתי הייתה כוונה שתבשיל לחתונה וגם מבחינתו אני מאמינה שהיה כוונה לחתונה". עדות זו לצד העובדה כי ההכרות בין הצדדים הייתה דרך משרד שידוכים כאשר ברור כי כל המפרסם שמו בד"כ כוונתו להכיר בן זוג לחיים, ולצד העובדה כי מצבה הכלכלי כפי שהוכח בפניי הרבה יותר טוב משל התובע, לא שוכנעתי ולא הוכח בפניי שהנתבעת נהגה בחוסר תום לב ובכוונה מראש להעליל על התובע ולהוליכו שולל.

על מנת לבסס את עוולת התרמית הקבועה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין יש להוכיח חמישה יסודות מצטברים (ת.א. (ת"א) 667/92 מדינת ישראל נגד דוד אפל [פורסם בנבו] (להלן: "פרשת אפל") יסודות אלה נלמדים גם מלשון הסעיף: א.היצג כוזב של עובדה.

...

התוצאה היא אפוא, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, ועל כן דין תביעתו להדחות, וכך אני עושה.

התביעה נדחית, על כל רכיביה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ובנסיבות תיק זה, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

התובע הגיש תביעה (לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, אשר הועברה לבית דין זה מחמת חוסר סמכות מקומית), כנגד הנתבעת וכנגד מנהל הנתבעת, מר אריה טורג'מן. בתביעה, נתבעו כספים שונים בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעת.

לטענת התובע, הנתבעת הפרה את הוראות ההסכם בינו לבינה והיא חייבת לו כספים אלה: החזר כספים שהוציא לצורך רכישת חומרים עבור הנתבעת; תשלומים בעד הוצאות משרד והחזר הוצאות רכב לחודשים מרץ 1998 ו-אפריל 1998; תשלום בגין אי ביטוחו בביטוח מנהלים, בהתאם למוסכם; תוספת להחזר הוצאות רכב על פי תעריף "חשב"; עמלות על עסקאות שונות; עמלות על עסקת יצוא חממות לארגנטינה; פיצויי הלנת שכר עקב תשלום שכרו באיחור לאורך כל תקופת עבודתו; תשלום חד פעמי בעד הכנת טבלת ברגים; ריבית.

כעולה מכל העדויות בפנינו, "השידוך" בין התובע לבין מר אריה טורג'מן לא עלה יפה, והיו ויכוחים וחיכוכים רבים ביניהם, וכפי שתיאר זאת העד ישראל זאבי: אחר כך התחילו, לא יודע אפילו איך לקרוא לזה, סכסוך, דין ודברים על שטויות ממש, בין אריה לאלכס.

התרשמותנו מהעדויות בפנינו היא כי אכן לתובע היה קשה לקבל את השינוי שהיה עליו לעבור, דהיינו: מבעלים של חברת פלג, הקובע את המדיניות, נותן הוראות, מחליט כיצד יבוצעו הדברים, קובע את המחירים וכו', לעובד שכיר הפועל בהתאם להוראות הממונה עליו.

...

התביעה שכנגד של הנתבעת נדחית.

תביעתו של התובע מתקבלת חלקית, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע: 46.1.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך של 6,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין.