הרקע לבקשה
המשיב (להלן גם: "התובע") הגיש ביום 29.4.19 תביעה כנגד המבקשת (להלן גם: "הנתבעת") לתשלום זכויות סוציאליות ובכלל זה דמי הבראה, דמי חגים, גמול עבודה בחגים, פדיון חופשה שנתית, החזר הוצאות נסיעה, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי לפי חוק הודעה לעובד ופצוי בגין אי קבלת תלושי שכר, בסכום כולל של 437,720 ₪, זאת בגין עבודתו כמנהל מרפאת "מרכז אלחיאת" בעיר אום אלפחם (להלן: "המרפאה").
התובע הצהיר, כי אמנם בתביעה שהגיש לבית הדין לא נתבעו הפרישי שכר עבור תקופה זו, אולם זאת נוכח הבטחותיה החוזרות והנישנות של הנתבעת להסדרת התשלום;
אמנם לנתבעת תחומי פעילות נוספים כגון הפעלת מעונות יום וצהרונים ותחזוקת בתי קברות, אולם הכנסות הנתבעת מתחומי פעילות אלה הן מזעריות, מה גם שההסכם בין הנתבעת לבין עריית אום אל פחם בעיניין תחזוקת בתי הקברות בעיר עומד להסתיים בסוף חודש מאי 2019 ולא יחודש עקב הפסד הנתבעת במיכרז, באופן המעיד על צימצום ניכר בהכנסותיה;
התובע שב והפנה לדו"ח הבקורת שצורף לבקשה לעיון חוזר, המפרט את המחדלים השונים של הנתבעת, לרבות בקשר לזכויותיהם הסוציאליות של עובדיה כפי שהתגלו על ידי רשם העמותות.
אין מחלוקת, כי בכתב התביעה שהוגש לבית הדין ביום 29.4.19 לא נתבעו הפרישי שכר עבור תקופה זו, כאשר מנגד, העיד מר רג'א אגברייה בתצהירו (בסעיף 10), כי בסוף שנת 2018 הודיעה הנתבעת לתובע, כי פעילות המרפאה תופסק באופן זמני עד להסדרת הפעילות מול רשם העמותות אלא שהתובע המשיך להפעיל את המרפאה על דעת עצמו ולגבות כספים מהחולים מבלי להפקידם, או את חלקם, בחשבון הבנק של הנתבעת.
...
על יסוד האמור, ובשים לב לתחום הפעילות הנוסף של הנתבעת והכנסותיה הנוספות המתקבלות ממנו מצאתי, כי לא הוכח בפני קיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין ועל כן, אף שמובן חששו של התובע בנסיבות דנן, אין די בחשש זה לבדו כדי להוביל למסקנה לפיה מתקיימת דרישת ההכבדה.
מששוכנעתי, כי עלול להיגרם נזק לנתבעת כתוצאה מהותרת העיקול על כנו ועת לא הביא התובע בפני הצדקה משמעותית לנזק הפוטנציאלי העלול להיגרם לנתבעת, מצאתי, כי נזק זה עולה על הנזק הפוטנציאלי העלול להיגרם לתובע, ככל שצו העיקול יבוטל.
סוף דבר
על יסוד כל האמור, מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל.