תביעה נגד בית חולים סורוקה בגין רשלנות רפואית

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 4884-12-13 פלונית ואח' נ' מרכז רפואי סורוקה ואח' בפני כבוד השופטת דליה גנות תובעים 1. פלונית קטינה 2. פלונית 3. פלוני על ידי ב"כ עו"ד ע. אוריה ועו"ד א. גילבוע נתבעים 1.מרכז רפואי סורוקה 2.קופת חולים כללית 3.שירותי בריאות כללית על ידי ב"כ עו"ד ש. גלס וע"ד ח. גלזר פסק דין

לפני כתב תביעה, אשר הוגש על ידי פלונית, ילידת 27.8.89, והוריה, בגין התרשלות רפואית בניהול לידתה, בגינה סובלת פלונית משיתוק מוחין מסוג קוואדרפלגיה ספסטית.

התביעה הוגשה כנגד המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה; כנגד קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל; וכנגד שירותי בריאות כללית.

כך למשל, במקרה בו על אף החסר ניתן להבין מהרשומות הרפואיות את השתלשלות העניינים ולקבוע את הפעולות שננקטו – לא יועבר הנטל (ראו: ע"א 828/07 מהדי נ' רופת חולים של ההסתדרות הכללית [פורסם בנבו, 7.10.08], או לדוגמא, במקרה בו אין קשר סיבתי בין הנזק הראייתי לבין העדר יכולת מצב התובע להוכיח רכיב בעוולת הרשלנות (ראו: ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו, 12.8.10]; ע"א 10094/07 פלונית נ' בית החולים האנגלי [ פורסם בנבו, 24.11.10]).

...

המסקנה מהאמור הינה, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, מה עוד שהמומחה מטעמם – פרופ' דויד – הודה בהגינותו, כי אינו יודע, ואינו יכול לדעת, מתי אירע הנזק ההיפוקסי – איסכמי, ואין כל הוכחה, ובוודאי שאין כל וודאות, שהוא אירע במהלך הלידה דווקא, בעוד שמומחי ההגנה שכנעו את בית המשפט, כי לא יתכן שהנזק הנטען אירע במהלך הלידה.

גם הטענה לפיה יש להעביר את נטל השכנוע לכתפי הנתבעת, בשל נזק ראייתי, דינה להידחות.

הנני מצרה מאוד על נזקה של פלונית, אולם נזק זה לא נגרם כתוצאה מהתרשלות מי מעובדי הנתבעת, ומשכך אין מנוס מדחיית התובענה.

הנתבעת הגישה בשם התובע תביעה בגין רשלנות רפואית נגד בית החולים סורוקה.

...

כאמור, אני סבורה כי אף לגבי הציוד נכון יהיה לקבוע פיצוי גלובלי.

על כן ובהתחשב בכל האמור אני סבורה כי פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד לגבי הוצאות התובע ראוי שיעמוד על 25,000 ₪.

סה"כ אילו קבעתי כי התובע הוכיח תביעתו, הייתי מעמידה את גובה הפיצוי המגיע לו על סכום של 200,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את התביעה נוכח קביעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת עוולה כלפיו בעוולת הרשלנות או הפרה את החוזה עמו באופן שגרם לו נזק.

השופט א. ואגו: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דין, שניתן בבימ"ש השלום בבאר-שבע (בתיק ת"א 5910/07), על ידי כב' השופט, ס. נשיא, ע. רוזין, ביום 15.3.14, שעניינו תביעת נזיקין, בעילה של רשלנות רפואית, אשר המשיבים (המערערים שכנגד) הגישו כנגד המערערים (המשיבים שכנגד).

מגישי התביעה בבימ"ש השלום, היו המשיבה 1 - קטינה, ילידת 20.12.98, והמשיבים 2-3 - הוריה, והנתבעים היו המערערת 1 דהיום - שירותי בריאות כללית, המפעילה את בית החולים "סורוקה" בבאר-שבע, והמערערת 2 - שהיתה אז רופאה מתמחה במחלקת אף אוזן גרון בבית החולים, והועסקה על ידי מוסד זה, והיא שביצעה, ביום 17.8.04, את הניתוח באוזנה הימנית של המשיבה 1 - ניתוח שההתרחשויות סביבו ותוצאותיו הן בבסיס עילת התביעה שהוגשה (להלן: "הניתוח").

אקדים את המאוחר, ואתמצת, כי בית המשפט קבע, תוך אימוץ והעדפת חוות דעתו של המומחה שמינה, פרופ' ג. מרשק, כי ניזקי הקטינה נגרמו בשל התרשלות רפואית סביב ביצוע הניתוח בידי ד"ר סגל, וכי הקטינה סובלת מנכות רפואית צמיתה, משוקללת, בשיעור של 19% (10% בגין החירשות באוזן ימין ו- 10% בגין הדלקות הכרוניות).

תמצית הנימוקים שניתנו לקביעות במישורי ההתרשלות הללו, כעולה מפסק הדין קמא, היו כדלקמן: בעיניין העידר אנמנזה - לא נמצא טופס הקבלה של הקטינה לבית החולים, שהוא המסמך הסטנדרטי, האמור להעיד על לקיחת ההיסטוריה הרפואית הרלוואנטית מהמטופל, או, במקרה זה, מההורים, והמסמך היחיד שהוגש (רשומה מס' 68 במוצגים שהוגשו על ידי המערערים), הוגדר כ"תעוד כללי ולאקוני", ושאינו מספק ואינו עומד בקריטריונים שנקבעו בהלכה הפסוקה.

...

מדובר, איפוא, במסקנה נסיבתית.

עולה מהמקובץ, שבפני בית משפט השלום לא הוכח, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, ולטעמי - אף לא במידה פחותה מזה, קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין שלושת "ראשי ההתרשלות" שיוחסו לד"ר סגל, לבין הנזק שכביכול נגרם מכך לקטינה.

דין הערעור שכנגד - להידחות.

השופטת ש. דברת – ס. נשיא: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת"א 6496/04 שניתן על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון ביום 23.10.13, בו נדחתה תביעה לפיצויים בשל רשלנות רפואית אשר הביאה למותה של הקטינה בשעה ה - 96 ללידתה בבית החולים סורוקה.

עזבונה של התינוקת והוריה (להלן - "המערערים") הגישו תביעה נגד בית החולים בטענה כי מותה נגרם בשל רשלנותו.

...

לאור מסקנתי לפיה נטל הראיה להוכיח כי עירוב המומחים לא היה מועיל מוטל על בית החולים, הרי שאותו ספק שנקבע על ידי בית המשפט קמא פועל כעת לטובת המערערים, ופירושו, כי גם לשיטת בית המשפט קמא, לא עמד בית החולים בנטל להוכיח, כי פניה למחלקה למחלות זיהומיות לא היתה משפרת את סיכויי התינוקת להיוותר בחיים.

בשולי הדברים יוער, כי המערערים טענו גם לתחולתו של הכלל 'הדבר מעיד על עצמו', הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיו - "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". איני סבורה כי ניתן להחיל כלל זה בענייננו.

סוף דבר, לו דעתי נשמעת, דין הערעור להתקבל ויש לבטל את פסק הדין של בית המשפט קמא.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 19119-06-21 פלוני נ' בית חולים סורוקה תיק חצוני: מספר בקשה:15 בפני כבוד השופטת נעם חת מקוב תובע פלוני נתבעת בית חולים סורוקה החלטה

הרקע לבקשה התביעה היא תביעה בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בשל רשלנות רפואית של הנתבעת בעת שעבר ניתוח ביום 18.03.19.

...

דינן של מסקנות כאלה כדין "עובדות" הראויות לבוא בשערי בית־המשפט, לצורך הסקת המסקנה "השיפוטית" בעניין נשוא הדיון.

על כן אני מקבלת את בקשת התובע בנוגע למה שנמסר למומחה על ידי הצוות ובנוגע לאמונתו בעניין זה. בכל הנוגע לשבחים שמרעיף המומחה על צוות הנתבעת, אני סבורה כי ככלל מדובר בעמדתו המקצועית של המומחה והדבר עולה מן האמור.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי הבקשה בעניין החלק הראשון מתקבלת בעיקרה, כך שאני מורה על הוצאת החלק שיצוטט להלן מתוך חוות הדעת: "נמסר לי כי רופאי המחלקה לכירורגיית כלי דם בסורוקה עשו מאמץ כן לחפש את נתוני הניתוח שעבר מר כהן, אך מאמץ זה עלה בתוהו. סמוך ובטוח אנוכי שאכן כך נעשה." הבקשה בעניין החלק השני והשלישי נדחית כמפורט לעיל.