תביעה נגד בית חולים איכילוב בגין רשלנות רפואית

עניינה של התביעה בטענה לנזק גוף, אשר נגרם לתובע, עקב רשלנות בבצוע ניתוח להסרת גידול ממאיר ממוחו, ניתוח אותו עבר ביום 20.10.2009 בבית החולים "איכילוב" בהיותו קצין בשירות קבע (להלן: "התביעה").

טיעוני הצדדים בקליפת אגוז לטענת הנתבעים חלה הוראת סעיף 6(א) לחוק בעיניינו של התובע וזו מונעת מעמו מכוח כלל "ייחוד העילה" הגשתה של תביעת נזיקין כנגד בית החולים "איכילוב" בגין תוצאות הניתוח מושא התביעה, זאת משלשיטתם הוכח כי בית החולים "איכילוב" הנו בית חולים ממשלתי בכל היבט והקשר רלוואנטי - "ענייננו בסוגיית יחוד העילה על פי חוק הנכים, ובתביעה שעילתה רשלנות רפואית שהוגשה ע"י נכה מוכר לפי חוק הנכים, לו משולמים תגמולים ע"י המדינה, בשל אותו ארוע מושא התביעה דנן.

...

שעת סיום הניתוח אין בה כשלעצמה לחייב מסקנה זו שמבקש התובע להסיק ולשיטתי היא אף אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון והשכל הישר משמדובר היה ב"פעילות רפואית מתמשכת" כעדותו של פרופ' גמזו, אשר אין חולק שהחלה בשעות הפעילות "הרגילות" בלשונו של ב"כ התובע.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, מוצאת אני לקבוע כי התביעה שלפניי כנגד בית חולים "איכילוב" אינה אלא תביעת נזיקין כנגד מדינת ישראל ומשעה שנזקו הנטען של התובע נגרם במהלך שירות קבע בצה"ל ותביעתו להכרת זכות על פי חוק הנכים התקבלה, הרי שקמה לנתבעת החסינות / הפטור שבהוראת סעיף 6(א) לחוק.

לפיכך דין התביעה שלפניי להידחות וכך אני מורה.

במסגרת ההליך הראשון, תבעה התובעת את בית החולים בגין רשלנות רפואית שבוצעה לטענתה על ידם במסגרת ניתוח אשר עברה בתאריך 21.12.2005.

בתאריך 10.4.2018 הגישה התובעת תביעה כנגד עו"ד ברק, בית חולים איכילוב, עריית תל אביב ומדינת ישראל בהליך ת"א 14299-04-18 קינן נ' ברק (להלן: ההליך השני), בעתירה למתן סעד הצהרתי המצהיר על בטלות פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה שניתן בהליך הראשון, וכן ביטול הסכם הפשרה.

...

שוכנעתי כי המבקשת הציגה מצב כלכלי רעוע, הן שלה והן של בעלה, עמו העידה כי מנהלת משק בית משותף (שורות 21-16 בעמ' 1 לפרוטוקול).

בהינתן טעמים אלה, הגעתי למסקנה כי הדרך הראויה לאזן בין האינטרסים שבבסיס תשלום האגרה מחד, והפטור – כחריג – מאידך, היא באמצעות מתן פטור חלקי מהאגרה, כך שהתובעת תשלם אגרה בסכום של 10,000 ₪ (זאת במיוחד בשים לב לפיקדון המופקד בחשבונה).

על כן, התובעת תשלם את סכום האגרה כאמור עד יום 11.7.2020.

ער אני לעובדה, כי לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית על המבקשים להגיש חוות דעת רפואית, ולצורך כך, נדרשים מלוא הפרטים הרפואיים הנוגעים לטפול שבוצע.

יחד עם זאת, הרי שגם אם אין די בתעוד הרפואי המצוי בידי המבקשים לצורך הכנת חוות דעת (ואיני קובע כל עמדה בעיניין זה), עומדת זכותם להגיש תביעה עיקרית ובמסגרתה לעתור לגילוי מסמכים תוך דחייה של המועד להגשת חוות הדעת הרפואית המושלמת עד לאחר קבלת מלוא התעוד הרלבנטי (ראו לעניין זה דברי כב' השופט עמית, בע"א 1960/11 דוד אלמוג נ' שרותי בריאות כללית (פסקה 9 לפסה"ד מיום 6.5.2013): "... בעיניין גיא-ליפל עמדתי על כך שאם התובע פנה לנתבע הפוטנציאלי על מנת לקבל חומר והלה דחה את בקשתו, הוא רשאי להגיש תביעה ולדרוש מבעל הדין שכנגד את הראיות החסרות במסגרת הליכי גילוי מסמכים (שם, פסקה 101), שהרי לא ניתן לידרוש גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה (ראו ע"פ 7528/95 הלל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 89 (1996))." מסקנה זו תואמת אף את הכלל להעדפה של מניעת ריבוי הליכים ורכוז ההיתדיינות כולה תחת קורת גג אחת ובהליך אחד, שכן נראה לכאורה, כי בעקבות ההליך דנן מתעתדים המבקשים להגיש תובענה נזיקית נגד בית החולים איכילוב באופן שתובענה זו מהוה לכאורה פלאטפורמה למעשה לקבלת סעדים אופראטיביים ממשיים בתביעה כספית עתידית.

...

לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי טענות המבקשים אינן מקימות עילה נגד בית החולים איכילוב וצפויות להידחות, וממילא התרת התיקון תסרבל את הדיון ותאריכו לשווא.

לא מצאתי להיעתר במסגרת זו גם לעתירתם החלופית של המבקשים, לחייב את רופאי בית החולים איכילוב להעלות על הכתב עתה, בדיעבד, את תוצאות בדיקותיהם, ממצאיהם והתייחסותם לבדיקה הרפואית שנערכה על ידי בית החולים שיבא.

יחד עם זאת, הרי שגם אם אין די בתיעוד הרפואי המצוי בידי המבקשים לצורך הכנת חוות דעת (ואיני קובע כל עמדה בעניין זה), עומדת זכותם להגיש תביעה עיקרית ובמסגרתה לעתור לגילוי מסמכים תוך דחייה של המועד להגשת חוות הדעת הרפואית המושלמת עד לאחר קבלת מלוא התיעוד הרלבנטי (ראו לעניין זה דברי כב' השופט עמית, בע"א 1960/11 דוד אלמוג נ' שרותי בריאות כללית (פסקה 9 לפסה"ד מיום 6.5.2013): "... בעניין גיא-ליפל עמדתי על כך שאם התובע פנה לנתבע הפוטנציאלי על מנת לקבל חומר והלה דחה את בקשתו, הוא רשאי להגיש תביעה ולדרוש מבעל הדין שכנגד את הראיות החסרות במסגרת הליכי גילוי מסמכים (שם, פסקה 101), שהרי לא ניתן לדרוש גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה (ראו ע"פ 7528/95 הלל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 89 (1996))." מסקנה זו תואמת אף את הכלל להעדפה של מניעת ריבוי הליכים וריכוז ההתדיינות כולה תחת קורת גג אחת ובהליך אחד, שכן נראה לכאורה, כי בעקבות ההליך דנן מתעתדים המבקשים להגיש תובענה נזיקית נגד בית החולים איכילוב באופן שתובענה זו מהווה לכאורה פלטפורמה למעשה לקבלת סעדים אופרטיביים ממשיים בתביעה כספית עתידית.

בנסיבות אלה נדחית הבקשה.

התביעה הוגשה כנגד בית החולים 'איכילוב' ומדינת ישראל כבעליו בטענה לרשלנות רפואית, אשר אירעה, על פי הנטען, בשלב הפרה-ניתוחי והפוסט-ניתוחי.

על מנת להטיל על הנתבעים חבות בגין רשלנות/תקיפה לא די בקביעה לפיה הפרו את 'חובת הגילוי' באופן שההסכמה לניתוח שניתנה על ידי התובעת היתה שלא מדעת.

...

בנוגע למהלך הפוסט-ניתוחי הוסיפו וטענו כי "בעקבות הטיפול" השמרני, בו הוחל עוד בבית חולים 'כרמל' "חל שיפור משמעותי במצב התובעת ובין היתר היא דיווחה כי חל שיפור במכאוביה ונצפה שיפור חיובי בבדיקותיה הקליניות ובמדדיה החיוניים. השיפור שנצפה תמך, מחד, במסקנה כי ניתן להמשיך בטיפול שהותווה ומאידך – לא הצדיק, בשום שלב, בדיקה ו/או טיפול שונה מכפי שבוצעו בפועל. רק בשלב מאוחר לאשפוז (ביום 18.11.13) הודגמה החמרה במצב התובעת ומיד בסמוך לכך פעל צוות בית החולים לביצוע בדיקת דימות שהדגימה קולקציה בטנית, שנוקזה. הטיפול שניתן לתובעת בכל שלב ושלב, היה הטיפול המיטבי ו/או המתאים ו/או המתחייב מהמצג שעמד בפני הצוות הרפואי של הנתבע" (סעיפים 1ט'-י"ב לכתב ההגנה) (הדגשות במקור).

אם את תסתכלי את תראי שאני מקבל את ההחלטה הזאת בסיבוב שבדרך כלל נוכחים בו מספר בכירים ומספר מתמחים .

בהינתן כל האמור לעיל, מוצאת אני לאמץ את קביעתו של פרופ' גוייטין לפיה הטיפול בדלף, אותו "סיבוך מוכר ושכיח אחרי ניתוח שרוול", כעדותו של פרופ' קראוס (עמ' 76 לפרוטוקול הדיון), "היה לפי כל הכללים המקובלים בכירורגיה בכלל, ובכירורגיה המתמחה בהשמנת יתר בפרט. בתחילה טיפול לא פולשני, לאור אבחנה של מיקרו-דליפה שלא הופיעה הן ב- CT בטן שבוצע במרכז הרפואי כרמל 3 ימים טרם הגעתה למרכז הרפואי תל אביב, והן בשיקוף בליעה כשבוע לאחר CT זה. כאמור, שיפור קליני ומעבדתי הוביל את המטפלים למחשבה שהקו הטיפולי בו בחרו מצליח. לכשהתברר אחרת, לא היססו וטיפלו במהירות ובמסירות" (מתוך נ/1) ועל בסיסה לקבוע כי לא הוכחה ההתרשלות הנטענת.

סוף דבר התובעת לא השכילה להוכיח טענותיה לרשלנות, בין בשלב הפרה-ניתוחי ובין בשלב הפוסט-ניתוחי ודין תביעתה בעילה זו להידחות וכך אני מורה.

אין רלוואנטיות לזימון העדים היות שמומחה בית משפט קבע כי מצבה הרפואי של המבקשת אינו נובע מטיפול רשלני בבית חולים איכילוב.

זאת בודאי כאשר התביעה נגד בית חולים איכילוב הוגשה על ידי המבקשת עוד בחודש אפריל 2022, כ-4 שנים לאחר מתן חוות דעת מומחה בית המשפט, והיה בידי המבקשת החומר הנידרש, שכעת מבוקש להביא בפני בית המשפט רק באמצעות חקירת רופאים מבית חולים איכילוב.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

כמו כן אני סבורה כי הנימוקים האמורים בהחלטה נכונים.

לסיכום אשר על כן, הבקשה נדחית.