תביעה נגד ארקיע בגין שינוי טיסה שגרם נזק לתובע

התובע רכש את כרטיסי הטיסה של חברת "ארקיע", הנתבעת, באמצעות "אשת טורס". תמצית טיעוני התובעים- לשיטת התובע, הוא רכש כרטיסי טיסה של החברה הנתבעת לפריז באמצעות חברת "אשת טורס". הטיסה הייתה אמורה להמריא מנמל התעופה בן גוריון בתאריך ה – 9.6.16 בשעה 19:30, אולם התעכבה למשך מספר שעות והמריאה ביום 10.6.16 בשעה 01:15, באיחור של כימעט 6 שעות.

יתרה מזאת, התקלה שאירעה במטוס היא תקלה נדירה, שאינה בשליטת הנתבעת ושלא יכלה למנוע אותה, ולפיכך התובע אינו זכאי לפצוי, בהתאם להוראות סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה ( פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה ), תשע"ב-2012.

בהמשך לזאת, לא הוכיח התובע את גובה הנזקים שצוינו בכתב התביעה ולא מצאתי כי קיימת הלימה בין הסכומים הנתבעים לבין הנזקים שנגרמו לתובע בפועל ( כך, למשל, תבע התובע 3000 ₪ בגין הפסד הנאה מן המופע, סכום העולה על עלות הכרטיסים למופע, והמתעלם מן העובדה שהתובע ואישתו נכחו במופע ).

...

לאחר ששמעתי את עדותו של מר יגאל כהן, עדות אשר לא נסתרה ואשר עליה לא חלק התובע, ועיינתי בנספח 1 לכתב ההגנה, מצאתי כי התובע אינו זכאי לפיצוי גם מן הטעם שהנתבעת הוכיחה כי שעת הטיסה נדחתה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה ושגם אם הייתה עושה כל שביכולתה, לא יכלה למנוע את דחיית שעת הטיסה בשל אותן נסיבות ( סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה ).

למעלה מן הצורך, אציין כי אף שברור שהתובע ורעייתו התאכזבו נוכח דחיית שעת הטיסה, הרי שבסופו של יום נחתו בפריז בשעות הבוקר, באופן שהיה בידם לנצל את הזמנת המלון לצורך מנוחה ובאופן אשר הותיר להם שעות ארוכות טרם מופע הערב לו ציפו ואשר בו נטלו חלק בסופו של דבר.

נוכח כל האמור עד כה, אני דוחה את התביעה.

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 18066-04-19 דפן נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה אביגיל פריי תובע יעקב דפן נתבעת ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקים שונים שנגרמו לתובע אגב טיסה שהוזמנה על ידו אצל הנתבעת ואשר יצאה ליעדה באיחור של למעלה מ-5 שעות ממועד ההמראה המקורי שנקבע.

" אמנם, חוק שירותי תעופה דן בטיסות בינלאומיות, ואולם סעיף 18 שבו קובע כדלקמן: "הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על נוסע בטיסה שנקודת המוצא והיעד הסופי שלה נמצאים בשטח מדינת ישראל, ואולם לא יינתן פיצוי כספי לנוסע כאמור אלא לפי הוראות שקבע השר . . .". תקנה 1 לתקנות שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (טיסות פנים ארציות), תשע"ג – 2013 (להלן – תקנות שירותי תעופה) קובעת כי: "טיסת פנים – ארצית שבוטלה – כל אחת מאלה, ואולם לא יראו שינוי במספר הטיסה כשלעצמו כטיסה שבוטלה:

...

גם ביחס לטענות התובע באשר למצב לאחר נחיתת הטיסה אני סבורה כי אין לנתבעת אחריות על השתלשלות העניינים, אשר אין חולק כי היא אומללה, אולם אין בכך כדי להקים אחריות על הנתבעת אשר הייתה מחויבת לפעול להטסת הנוסעים- וכך אכן עשתה, אם כי באיחור.

סיכום הדברים עד כה- אני סבורה כי דין תביעת התובע להתקבל ביחס לטענה כי הנתבעת לא קיימה חובתה ע"פ דין לספק מזון ומשקאות לתובע ולפיכך זכאי התובע לפיצוי לפי ס' 11 לחוק.

האיזון בין ההפרה שהתקיימה ע"י הנתבעת בענייננו, היקפה (המתייחס כאמור אך לאספקה בפועל של מזון ומשקאות לאור חוסר יכולתו של התובע לממש את התלושים שקיבל מאת הנתבעת) ובין הצורך שלא לעודד תביעות בהיקף שאינו ריאלי מביא אותי למסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד התשלום בפועל.

קודם להגשת תביעה זו, הגישה התובעת מבקשים נוספים, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעים שכאן וארקיע, במסגרת ת"צ 39713-07-11 (להלן: "התביעה הייצוגית") שעניינה הפגיעה הקשה, שנגרמת לכל אזרח/ית ערבים של מדינת ישראל היוצאים ו/או נכנסים בשערי המדינה, בעטיו של אופן הבידוק הבטחוני הייחודי והמפלה, לו הם נחשפים, בהכרח, בנמל התעופה לפני הטיסה, אך ורק מעצם היותם אזרחים ערבים.

בבש"א 1818/03 (מחוזי נצרת) אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' נעם דוד ואח', פ"ד תשס"ג (1) 737 (2004) נקבע כי: "בפרשת Tseng [9] הוגשה תביעה בגין נזקים נפשיים, שנגרמו לתובעת עקב בדיקה ביטחונית מחמירה, שנערכה בטרם עלייתה לטיסה מניו יורק לתל אביב. בית-המשפט העליון של ארצות-הברית, אשר דן בפרשיה בהרכב של 9 שופטים, קבע ברוב של 8 כנגד אחד, כי אף ארוע מעין זה – אשר ארע בשלב כה מוקדם, בטרם החלה התובלה האוירית עצמה – יש לחסותו בצל כנפיה של האמנה. בכך הורחבה תחולתו של סעיף 17 אף אל מעבר לגדריה המצומצמים של הטיסה עצמה, אל השלבים המוקדמים של הבידוק שלפני הטיסה, כאשר הבדיקה הביטחונית נתפשה כחלק מפעולת ההובלה האוירית...". בית המשפט המחוזי אימץ את הגישה דלעיל לפיה שלב הבידוק הבטחוני מהוה חלק אינטגראלי מפעולת העלייה למטוס.

. כאשר מוגשת תביעה לפצוי נוסע, יש לעשות איבחנה בין העילות שניתן לתבוע מכח חוק התובלה האוירית שעליהם חלה תקופת היתיישנות של שנתיים כגון: נזק גוף או אובדן כבודה; לבין העילות שמכח חוק שירותי תעופה שתקופת ההתיישנות החלה עליהן היא תקופה של ארבע שנים כגון: שינוי מועד הטיסה או ביטול טיסה, העברה בין מחלקות שונות בטיסה או אי העלאת נוסע לטיסה".

...

לגופו של עניין , כב' השופטת מוניץ התייחסה בהחלטתה במסגרת התביעה הייצוגית לנהלי הבידוק : "...דברים אלה מלמדים באופן ברור כי, הסמכות לדון בשאלת חשיפתו של חומר חסוי בגינו ניתנה תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, נתונה לשופט של בית המשפט העליון בלבד. לפיכך טענת המבקשים לפיה בית משפט זה רשאי לעיין בחומר החסוי במעמד צד אחד אין לה על לסמוך, ועל כן נדחית בזה". עוד נקבע שם כי: "נוכח המסקנה אליה הגעתי נותרה השאלה, האם ניתן לקבוע כי המבקשים הופלו לרעה אם לאו, מבלי להיחשף לנוהלי הבידוק החסויים. לטעמי התשובה לשאלה זו היא בשלילה...אין חולק כי מדיניות הבידוק נקבעת באופן בלעדי על ידי מדינת ישראל אשר הסמיכה לצורך כך את השב"כ (המשיב 5) ואת רשות שדות התעופה (המשיבה 1) לביצוע הפעולות הנדרשות ולקביעת נוהלי הבידוק הביטחוני. מכאן, ברור, כי חברות התעופה מבצעות את הבידוק הביטחוני בהתאם להנחיות ולהוראות שהן מקבלות מן המשיבים 1 ו-5. אין בידי בית משפט זה כל אפשרות או יכולת לבחון את טענת האפליה לה טוענים המבקשים, בשל כך שהסמכות היחידה לעיין ולבחון את כללי הבידוק הבטחוני, בהיותם חסויים, מסורה לשופט בית המשפט העליון במסגרת עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות. לפי סעיף זה רשאי שופט של בית משפט עליון לעיין בנוהלי הבידוק וכך לבחון אם יש באלה משום אפליה פסולה, כפי טענת המבקשים. מכאן ברור, כי שופט בית משפט זה אינו רשאי להיחשף לחומר זה". על מנת שהתובעת תוכל להוכיח שהשב"כ התווה מדיניות בידוק ביטחוני מפלה וגזענית כנגד האזרחים הערבים בשדות התעופה בהתאם לשיטת הפרופיילינג הלאומי-גזעני, והפעיל סמכויותיו וביצע את תפקידיו על-פי דין, במודע, באופן שהיה ויש בו, כדי להפלות את הנוסעים הערבים בשדות התעופה ולהפר את זכויות היסוד שלהם על רקע לאומי –גזעי, יש להוכיח, להבהיר ולחשוף את אותה מדיניות ו/או נוהלים.

התובעת לא הגישה עתירה לבית-המשפט העליון לגילוי ראיה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, ולא גילתה או חשפה מדיניות ו/או הנחיות ו/או נהלים אלו, ומשלא עשתה כן, ושעה שהנהלים הם חסויים, לא ניתן לקבוע כי אלו מפלים הם, ומשכך דין התביעה כנגד השב"כ להידחות.

לסיכום, אני מורה על דחיית התביעה.

מהשתלשלות האירועים כפי שנפרסה בפני, מטענות הצדדים ועדויות התובע, בנו ונציגת הנתבעת עולה כי מבוקש פיצוי בשל הנזק שניגרם לתובע ומשפחתו אם מכח פקודת הנזיקין אם מכח החובות הכלליות המוטלות על הצדדים כמשמען בחוק החוזים ואף מכח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב- 2012.

משכך אני מוצא, שיש לתובע ומשפחתו עילת תביעה כנגד הנתבעת חברת התעופה בה הוזמנו כרטיסי הטיסה.

התובע צירף לכתב התביעה קבלות על כרטיסי הטיסה שנרכשו מארקיע ועל כרטיסי הטיסה החלופיים שנידרש לקנות ליום המחרת (יום שישי) בסך של למעלה מ6,000$ חלקם במחלקת עסקים, כיון שלא היו מקומות אחרים על הטיסה החלופית וכאנשים שומרי מצוות היה חשוב להם להגיע לישראל לפני השבת.

...

נוכח כל האמור מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאותיה.

אין חולק שהנתבעת לא בצעה דבר ובהעדר כל פעולה מצידה של הנתבעת אף לשיטתה, אני קובע כי היתה בידי הנתבעת היכולת לסייע לתובע ומשפחתו.

כפי שפרטתי בס' 13 לעיל בהרחבה אינני מקבל את הטענה כי ריבוי תיקים היה גורם נוסף לאי העלתם וניכר כי ההחלטה לא להעלותם היתה שרירותית, על בסיס הודעה של אנדרה ולא מצאתי כל פעולה שנעשתה על ידי הנתבעת כדיי לנסות ולהעלותם לטיסה.

בהתאם לכל האמור אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 16,171 ₪ שהינם 70% מעלות כרטיסי הטיסה החלופיים שנאלץ התובע לרכוש בגין אי העלאתם לטיסה.

תביעה כספית שעניינה נזקים שנגרמו לתובע, לפי טענתו, בשל איחור טיסת ארקיע לגאורגיה, ואי מתן הודעה לתובע על יציאתה של טיסה חלופית.

לעניין הוצאות המשפט, טוען התובע כי מקום מושבו בבלגיה, והגיע במיוחד לארץ לצורך ההיתדיינות נשוא הליך זה. כשנשאל התובע על ידי בית המשפט מתי הוא צפוי לשוב לבלגיה, השיב כי הוא צפוי לשוב לבלגיה רק ביום 17.11.2012, כאשר, לדבריו, הוא אמור להופיע כעד תביעה בתביעה אחרת שהגיש העד מטעמו, כנגד ארקיע בגין אותה פרשה, וזאת ביום 13.11.2012.

מאידך, גם אם הייתה הנתבעת מצליחה להקדים את הטיסה לשעה מוקדמת יותר, אין לדעת האם התובע היה בוחר לעלות על הטיסה, ואם נזקיו היו נמנעים, לאור דבריו כי "ברגע שהטיסה אחרה כבר לא היה טעם לנסוע כי היה נשאר לי רק יום אחד". זאת ועוד, גם אם לא נסתרה טענת התובע כי נימסר לו שעליו להיתקשר בעיניין הטיסה החלופית לארקיע, לא ברור מדוע לא פעל התובע כדי לברר את שעת הטיסה במודיעין נתב"ג או באתר שדות התעופה, וזאת כנוסע סביר, וגם אם לא קיבל הנחייה כזו מאת ארקיע, ולא הוכח שהנחייה כזו אכן ניתנה ומובן שיש מקום ליחס לתובע אשם תורם בגין היתנהלותו זו. זהו המקום לספר כי בשנת 2012 ניכנס לתוקפו חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי תנאיה) תשע"ב- 2012 המסדיר את זכויותיו של נוסע שטיסתו בוטלה לשירותי סיוע, השבת התמורה ופצוי כספי עפ"י התוספת הראשונה, ואף מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי שאינו תלוי נזק (פיצוי לדוגמא) עד לסך של 10,000 ₪ אם לא ניתנו הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה או המריאה באיחור ואולם חוק זה אינו רלבאנטי לטיסה נשוא התביעה משום שטרם ניכנס באותה עת לתוקף.

...

לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, נתתי דעתי לטענות הצדדים, והבאתי בחשבון הן שיקולים של דין, והן שיקולים של צדק החורגים מדלת אמותיו של הדין המהותי, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000₪ בגין התביעה (650 ₪ מתוך הסך הנ"ל הינו בגין המונית), ועוד סך של 2,750₪ בגין ההוצאות ובסה"כ 2,750₪.