תביעה נגד ארקיע בגין איחור טיסה שגרם נזק לתובע

בית משפט לתביעות קטנות בעכו ת"ק 35941-05-17 מח'ימר נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ ואח' בפני כבוד הרשם הבכיר ראמי נאסר תובע: יוסף מחימר נתבעות: 1. ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ 2. ביטוח ישיר בע"מ פסק דין

לפניי תביעה כספית של התובע נגד הנתבעים ע"ס 10,000 ₪ בגין אובדן עגלת תנוקות במהלך נסיעה לחו"ל. התובע רכש כרטיסי טיסה אצל הנתבעת 1 בקוו תל אביב–פריס לטיסה אשר המריאה ונחתה ביעד בלילה שבין 11.09.2016 ל- 12.09.2016.

גם העובדה שהעמסת העגלה בוצעה על ידי צדדי ג' , אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת 1 מאחריותה, שכן לא הוכח כי אובדן העגלה נגרם על ידי צדדי ג'.ו בנסיבות אלו, נותר לנו לבחון האם התובע זכאי לפצויי בגין עגמת נפש ו/או נזק לא ממוני, בשל אי קבלת העגלה או לכל הפחות בגין האיחור בקבלת העגלה, נוכח הטענה שהעגלה הוחזרה למלון בשלב מאוחר יותר.

...

אם כי, לא שוכנעתי שהתובע חווה תקלות חוזרות ונשנות מצד הנתבעת 1 ונציגיה ו/או יחס מזלזל בעניין הטיפול בפנייתו.

סוף דבר - התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה, באופן שהנתבעת 1, תשלם לתובע פיצוי בסך של 1,200 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית בזאת.

קודם להגשת תביעה זו, הגישה התובעת מבקשים נוספים, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעים שכאן וארקיע, במסגרת ת"צ 39713-07-11 (להלן: "התביעה הייצוגית") שעניינה הפגיעה הקשה, שנגרמת לכל אזרח/ית ערבים של מדינת ישראל היוצאים ו/או נכנסים בשערי המדינה, בעטיו של אופן הבידוק הבטחוני הייחודי והמפלה, לו הם נחשפים, בהכרח, בנמל התעופה לפני הטיסה, אך ורק מעצם היותם אזרחים ערבים.

בבש"א 1818/03 (מחוזי נצרת) אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' נעם דוד ואח', פ"ד תשס"ג (1) 737 (2004) נקבע כי: "בפרשת Tseng [9] הוגשה תביעה בגין נזקים נפשיים, שנגרמו לתובעת עקב בדיקה ביטחונית מחמירה, שנערכה בטרם עלייתה לטיסה מניו יורק לתל אביב. בית-המשפט העליון של ארצות-הברית, אשר דן בפרשיה בהרכב של 9 שופטים, קבע ברוב של 8 כנגד אחד, כי אף ארוע מעין זה – אשר ארע בשלב כה מוקדם, בטרם החלה התובלה האוירית עצמה – יש לחסותו בצל כנפיה של האמנה. בכך הורחבה תחולתו של סעיף 17 אף אל מעבר לגדריה המצומצמים של הטיסה עצמה, אל השלבים המוקדמים של הבידוק שלפני הטיסה, כאשר הבדיקה הביטחונית נתפשה כחלק מפעולת ההובלה האוירית...". בית המשפט המחוזי אימץ את הגישה דלעיל לפיה שלב הבידוק הבטחוני מהוה חלק אינטגראלי מפעולת העלייה למטוס.

איני מוצאת כל רלבאנטיות בין הפסיקה אליה הפניתה התובעת בסיכומי התשובה שלה לבין המקרה נשוא דיוננו, שכן לשם הדוגמא התובעת הפניתה לת"ק (שלום-הרצליה) 44155-12-12 אביעד רוזנבוים ואח' נ' ארקיע קוי תעופה ישראלים בע"מ (29.7.13), שם נידונה תביעת התובעים כנגד ארקיע, בגין איחור בהטסתם מהארץ לפריז.

...

לגופו של עניין , כב' השופטת מוניץ התייחסה בהחלטתה במסגרת התביעה הייצוגית לנהלי הבידוק : "...דברים אלה מלמדים באופן ברור כי, הסמכות לדון בשאלת חשיפתו של חומר חסוי בגינו ניתנה תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, נתונה לשופט של בית המשפט העליון בלבד. לפיכך טענת המבקשים לפיה בית משפט זה רשאי לעיין בחומר החסוי במעמד צד אחד אין לה על לסמוך, ועל כן נדחית בזה". עוד נקבע שם כי: "נוכח המסקנה אליה הגעתי נותרה השאלה, האם ניתן לקבוע כי המבקשים הופלו לרעה אם לאו, מבלי להיחשף לנוהלי הבידוק החסויים. לטעמי התשובה לשאלה זו היא בשלילה...אין חולק כי מדיניות הבידוק נקבעת באופן בלעדי על ידי מדינת ישראל אשר הסמיכה לצורך כך את השב"כ (המשיב 5) ואת רשות שדות התעופה (המשיבה 1) לביצוע הפעולות הנדרשות ולקביעת נוהלי הבידוק הביטחוני. מכאן, ברור, כי חברות התעופה מבצעות את הבידוק הביטחוני בהתאם להנחיות ולהוראות שהן מקבלות מן המשיבים 1 ו-5. אין בידי בית משפט זה כל אפשרות או יכולת לבחון את טענת האפליה לה טוענים המבקשים, בשל כך שהסמכות היחידה לעיין ולבחון את כללי הבידוק הבטחוני, בהיותם חסויים, מסורה לשופט בית המשפט העליון במסגרת עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות. לפי סעיף זה רשאי שופט של בית משפט עליון לעיין בנוהלי הבידוק וכך לבחון אם יש באלה משום אפליה פסולה, כפי טענת המבקשים. מכאן ברור, כי שופט בית משפט זה אינו רשאי להיחשף לחומר זה". על מנת שהתובעת תוכל להוכיח שהשב"כ התווה מדיניות בידוק ביטחוני מפלה וגזענית כנגד האזרחים הערבים בשדות התעופה בהתאם לשיטת הפרופיילינג הלאומי-גזעני, והפעיל סמכויותיו וביצע את תפקידיו על-פי דין, במודע, באופן שהיה ויש בו, כדי להפלות את הנוסעים הערבים בשדות התעופה ולהפר את זכויות היסוד שלהם על רקע לאומי –גזעי, יש להוכיח, להבהיר ולחשוף את אותה מדיניות ו/או נוהלים.

התובעת לא הגישה עתירה לבית-המשפט העליון לגילוי ראיה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, ולא גילתה או חשפה מדיניות ו/או הנחיות ו/או נהלים אלו, ומשלא עשתה כן, ושעה שהנהלים הם חסויים, לא ניתן לקבוע כי אלו מפלים הם, ומשכך דין התביעה כנגד השב"כ להידחות.

לסיכום, אני מורה על דחיית התביעה.

עניינה של התביעה דנן בעתירה לפצוי בגין איחור של כ – 6 שעות בשעת ההמראה של טיסת הנתבעת מספר 743 לפריז.

התובע רכש את כרטיסי הטיסה של חברת "ארקיע", הנתבעת, באמצעות "אשת טורס". תמצית טיעוני התובעים- לשיטת התובע, הוא רכש כרטיסי טיסה של החברה הנתבעת לפריז באמצעות חברת "אשת טורס". הטיסה הייתה אמורה להמריא מנמל התעופה בן גוריון בתאריך ה – 9.6.16 בשעה 19:30, אולם התעכבה למשך מספר שעות והמריאה ביום 10.6.16 בשעה 01:15, באיחור של כימעט 6 שעות.

בהמשך לזאת, לא הוכיח התובע את גובה הנזקים שצוינו בכתב התביעה ולא מצאתי כי קיימת הלימה בין הסכומים הנתבעים לבין הנזקים שנגרמו לתובע בפועל ( כך, למשל, תבע התובע 3000 ₪ בגין הפסד הנאה מן המופע, סכום העולה על עלות הכרטיסים למופע, והמתעלם מן העובדה שהתובע ואישתו נכחו במופע ).

...

לאחר ששמעתי את עדותו של מר יגאל כהן, עדות אשר לא נסתרה ואשר עליה לא חלק התובע, ועיינתי בנספח 1 לכתב ההגנה, מצאתי כי התובע אינו זכאי לפיצוי גם מן הטעם שהנתבעת הוכיחה כי שעת הטיסה נדחתה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה ושגם אם הייתה עושה כל שביכולתה, לא יכלה למנוע את דחיית שעת הטיסה בשל אותן נסיבות ( סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה ).

למעלה מן הצורך, אציין כי אף שברור שהתובע ורעייתו התאכזבו נוכח דחיית שעת הטיסה, הרי שבסופו של יום נחתו בפריז בשעות הבוקר, באופן שהיה בידם לנצל את הזמנת המלון לצורך מנוחה ובאופן אשר הותיר להם שעות ארוכות טרם מופע הערב לו ציפו ואשר בו נטלו חלק בסופו של דבר.

נוכח כל האמור עד כה, אני דוחה את התביעה.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ‏ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013 ת"ק 33218-07-12 בירנבאום יעקב נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ ת"ק 33267-07-12 בירנבאום ארז נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים טכניים בע"מ בפני כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע תובעים 1. יעקב דוד בירנבאום 2. ארז בירנבאום נתבעת ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ פסק דין

התובעים הגישו תביעה בגין נזקים שנגרמו להם עקב איחור של כ-15 שעות בטיסת התובעים חזור מברצלונה לארץ.

הנתבעת מנגד טוענת כי יש למחוק או לדחות את התביעה כלפיה על הסף מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות וכי אין כל עילת תביעה כנגדה.

...

לא מצאתי מקום לפסוק סכום כלשהו בגין "עגמת נפש" בגין ההמתנה בשדה התעופה, לאחר שאני קובעת כי הנתבעת לא יכלה לפעול אחרת בתנאי אי הוודאות, שהיו בזמן ההמתנה.

לא היה על הנתבעת להלין את הנוסעים בבית מלון מחוץ לשדה התעופה, שכן סטנדרד ההתנהגות הנדרש אינו נבחן בדיעבד, לאחר שידועות תוצאות המצב המיוחד אליו נקלעו הצדדים לדיון, אלא בזמן אמת, ואני מקבלת את טענת הנתבעת כי לא היה ידוע מועד ההמראה וכי שררו אי סדר מוחלט וחוסר בהירות, כמו גם ניתוק של חברות התעופה מהחלטות אשר התקבלו ע"י הגורמים השונים.

הסיכום הינו כי שתי התביעות נדחות, ובהתחשב במסגרת הדיונית, אין צו להוצאות.

תביעה כספית שעניינה נזקים שנגרמו לתובע, לפי טענתו, בשל איחור טיסת ארקיע לגאורגיה, ואי מתן הודעה לתובע על יציאתה של טיסה חלופית.

לעניין הוצאות המשפט, טוען התובע כי מקום מושבו בבלגיה, והגיע במיוחד לארץ לצורך ההיתדיינות נשוא הליך זה. כשנשאל התובע על ידי בית המשפט מתי הוא צפוי לשוב לבלגיה, השיב כי הוא צפוי לשוב לבלגיה רק ביום 17.11.2012, כאשר, לדבריו, הוא אמור להופיע כעד תביעה בתביעה אחרת שהגיש העד מטעמו, כנגד ארקיע בגין אותה פרשה, וזאת ביום 13.11.2012.

...

לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, נתתי דעתי לטענות הצדדים, והבאתי בחשבון הן שיקולים של דין, והן שיקולים של צדק החורגים מדלת אמותיו של הדין המהותי, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000₪ בגין התביעה (650 ₪ מתוך הסך הנ"ל הינו בגין המונית), ועוד סך של 2,750₪ בגין ההוצאות ובסה"כ 2,750₪.