"למען הסדר הטוב", לשון הנתבעת, הודיעה הנתבעת בכתב הגנתה, כי תגיש הודעה לצד שלישי נגד חברות התעופה.
טענה מרכזית נוספת של הנתבעת הייתה כי לא ניתן לתבוע פיצוי נוסף על הפצוי הסטאטוטורי הקבוע בחוק, ואילו התובעת עותרת בין היתר לפצוי על עגמת נפש, שנשללה בפסיקה הזכות לתביעתו בנוסף לפצוי הסטאטוטורי.
ברי, כי בין מארגן טיסה ובין מפעיל טיסה, קשרי גומלין חוזיים ענפים, אשר יש להניח כי מוסדרת בהם גם חלוקת האחריות למתן מענה על פי החוק, במקרה של ביטול טיסה (ראו גם: ת"ק 21893-08-14 כוכבה אחיטוב נ' איסתא ישראל בע"מ (פורסם, 2.5.2015).
...
בנסיבות שלפניי, שלושת השיקולים האמורים מובילים למסקנה, כי התובעת ראויה לפיצוי ברף הגבוה ביותר (לסקירת שורת פסקי דין בהם נפסקו פיצויים לדוגמא, וחומרת הנסיבות בהם, ראו: ת"א (שלום ת"א) 25168-04-18 אורי אשר ורדי נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (פורסם, 16.12.2020) וכן ראו ת"ק (ת"א) 35646-04-17 מאיר דנן וארבעה נוספים נ' אייר פרנס (חברת חוץ) (פורסם, 30.9.2017)).
גובה הפיצוי לו זכאית התובעת
הגעתי לכלל מסקנה, כי לתובעת מגיעים הן הפיצוי הסטטוטורי מכוח סעיף 6(א), בגובה התוספת הראשונה, והן פיצויים לדוגמא לפי סעיף 11 לחוק, וזאת ברף הגבוה ביותר, בשל חומרת התנהלותה של הנתבעת.
התוצאה
הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 12,710 ש"ח (2,120 ש"ח בגין ביטול הטיסה, כהוראת סעיף 6(א) והתוספת הראשונה לחוק, ו-10590 ש"ח כפיצויים לדוגמא, בהתאם לחומרת התנהלות ולסכום המקסימלי הקבוע בסעיף 11(א) לחוק), בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח ואגרת בית המשפט, כפי ששולמה, בסך 283.6 ש"ח. בסך הכל, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 13,493.6 ש"ח.
הסכום האמור ישולם לתובעת בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.
