עוד הוא טוען כי עומדת לו עילה כנגד הנתבעת אף בשל הטעייה צרכנית שעה שהתובע הסתמך על הפירסום באתר האנטרנט של הנתבעת ועל דברי נציגי הנתבעת.
עוד טוענת הנתבעת כי לא השתכלל בינה לבין התובע הסכם מחייב שכן הובהר לתובע, הן בשיחות הטלפוניות והן במסמך תנאי השמוש, המופיע באתר האנטרנט של הנתבעת, כי ההזמנה מותנית באישורו של הספק וכי עד אשר הספק אינו מאשר סופית את ההזמנה, אין ההזמנה יוצאת אל הפועל וכרטיס האשראי שנימסר על ידי התובע אינו מחויב.
ואולם, לטעמי, אין בכך כדי לשנות שעה ששיחות אלו היו מוקדמות לשיחה שהושמעה, שיחה במהלכה נעשה רישום ההזמנה ופרטי כרטיס האשראי, וממילא כל שנטען בכתב התביעה לעניין שיחות אלו הוא כי נציגי הנתבעת אישרו באוזני התובע את פרטי החבילה לרבות מחירה, עובדה אשר אינה שנויה במחלוקת.
אם אין כל חובה לסוכנות הנסיעות כלפי הלקוח הרי שכל נוסע יוכל לבחור לעצמו את שירותי התיירות באמצעות האנטרנט ישירות מספקי שירותי התיירות (ראה למשל ת"ק (פ"ת) 2993/05 ויסוצקי נ' איסתא ישראל בע"מ).
...
סבורני כי, בנסיבות העניין, על נציגי הנתבעת כגורם מקצועי ומיומן היה לוודא כי אכן המחיר שהוצע הוא המחיר הנכון.
אף לשיטת התובע בתו נסעה בסופו של דבר לנופש במלטה בעסקה שונה במהותה מהעסקה שהוצעה על ידי הנתבעת ואף לא הובאה כל ראיה לתנאי העסקה שבוצעה להוכחת הנזק שנטען.
נוכח האמור לעיל, ובשקלול כל השיקולים, ובכלל זה העובדה כי אין מדובר בהטעיה חמורה ונוכח המועד בו הודע לתובע כי לא ניתן לאשר ההזמנה, החלטתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה בסך של 1,000 ₪.
