בהמשך לכך קבע בית המשפט כי בכל הנוגע לפירסום ברשת חברתית, אשר כידוע פוטנציאל החשיפה שלו הוא ככלל רחב הקף, הרי ש"בשלב זה של התפתחות הפסיקה לא יכול להיות ספק כי פעולה ישירה של כתיבת 'סטאטוס' או 'פוסט' ברשת החברתית היא אכן פירסום כמובנו בחוק, ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה ככל שיש בו משום לשון הרע" (פסקות 41-42 לחוות דעתה של כב' השופטת ד' ברק-ארז.
אמת המידה לבחינת האמירה כלשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם, או באופן בו הובן הפירסום על ידי הנפגע (ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, פד"י נו(2) 607 (2002) (להלן: ענין אפל), פסקה 2).
בהתאם לפסיקה מבוססת רשות מקומית, המהוה תאגיד, רשאית להגיש תביעה מכוח עילה לפי חוק איסור לשון הרע (ראו: רע"א 546/09 לוח שלוש פלוס בע"מ נ' עריית רחובות, פסקה 5 (19.5.2009); ע"א 26767-12-14 (מחוזי באר-שבע) גלילי נ' עריית אשדוד, פסקה 7 (7.6.2015) (להלן: עניין גלילי)), ועוד נפסק כי ניתן לפצות גם תאגיד על לשון הרע נגדו ללא הוכחת נזק, בגדרי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע (ראו רע"א 2015/15 פלבסקי נ' חברת פורמייקה בע"מ, פסקה ו' (4.8.2016) (להלן: עניין פלבסקי)).
...
כפי שציינתי אין בכך כדי להוביל למסקנה כי אין מדובר בפרסום לשון הרע, שכן מתוך הקשר הדברים מובן כי מדובר בעובדת סוציאלית, כיתר השמות הנזכרים בפרסומים, העובדות יחד עימה, מה גם שכאמור לאחד הפרסומים צורפה גם תמונתה (והתובעת 3 העידה כי היא מכונה "טובה עובדת סוציאלית, עמוד 13 שורות 12-13 לפרוטוקול). עם זאת לנתון זה יש ליתן משקל, שכן דומה כי לא כל מי שנחשף לאותם פרסומים ידע לייחס את הדברים לתובעת 3, והדבר מצדיק על כן הפחתה של סכום הפיצוי בעניינה.
לפיכך אני מורה כי הנתבע יסיר את הפרסומים דנן המופיעים בדף הפייסבוק שלו, בתוך שבעה ימים ממועד מתן פסק הדין.
סיכומם של דברים - מכל הטעמים מפורטים לעיל, התביעה מתקבלת (בחלקה), והנתבע מחוייב בתשלום פיצוי לתובעות בשיעור כולל של 45,000 ש"ח, בהתאם לפירוט והחלוקה שבסעיף 18 לעיל.
