תביעה נגד אופטיקנה בגין מסגרת משקפיים מעוותת

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה 30 מאי 2016 ת"ק 3377-09-14 כנפו נ' אופטיקה הלפרין בע"מ בפני כב' הרשם הבכיר אייל דוד התובע ליאור כנפו הנתבעת אופטיקה הלפרין בע"מ פסק דין

מומחה התובע הסביר כי קיימת חוסר התאמה בין העדשות למסגרת ועל כן מתקבלת ראייה מעוותת- "אנחנו מדברים על עדשות שבמקור לא הותאמו למסגרת הזו, אלא עדשות שבמקור הותאמו למסגרת אחרת, מכאן נובע הרווח בין המסגרת לעדשה ומכאן נובע הלחץ על העדשות מהקצה של המסגרת. הלחץ של העדשות מהפריפריה למרכז לעולם לא יאפשר ראייה תקינה, אלא ראיה מעוותת. אני אומר שהעדשות לא הותאמו למסגרת. לשאלת בית המשפט אם כוונתי כי העדשות תקינות אולם המסגרת אינה מתאימה, כלומר, אם נשבץ את העדשות במסגרת אחרת הדבר יהיה תקין, אני משיב שהעדשות האלה פסולות לגמרי. מאחר והעדשות הן ייצור כלאיים בין מסגרת קמורה לבין מסגרת פחות קמורה. מאחר והעדשות נחתכו פעמיים לצורך התאמה למסגרת אחרת, העדשות האלה פסולות..." (עמ' 8 שורות 11-17) ובהמשך - "...הטענה העיקרית פה אינה מתייחסת למצב של בדיקת ראייה שעלול להשתנות בטווח של שנה שנתיים או שלוש, אלא הטענה העיקרית שאותה אני מעלה , שהמוקד של העדשות, הרי מול מרכז העין צריך להיות מונח מרכז העדשה, קורים לזה PD. שזה המרחק בין 2 מוקדי העין. גם בהנחה שיש שינוי במספר, אין שינוי במרכזי הראייה של העין. אני טוען שמדובר בפרמטר קבוע שלא אמור להשתנות. הוא יכול להשתנות רק כתוצאה מחבלה, או טראומה. המשקפיים העדשות מאחר והותאמו במקור למסגרת אחרת, המרכזים של העדשות מותאמות למסגרת הקודמת לכן לעולם לא יכולים להתאים לפה. לשאלת בית המשפט האם ייתכן שמבחינת ה- PD מרחק בין האישונים, העדשות כן התאימו למסגרת המשקפיים הראשונים שסופקה לתובע אני משיב כי בהחלט ייתכן. למסגרת הזו , גם על פי דו"ח מעבדה של הנתבעת, אין שום מצב בעולם שזה יכול להתאים כי גם על פי הרשום אצלהם, ואני מפנה לדף האחרון בחוות הדעת שלהם, רשום קוטר עדשה 70, לעולם העדשה של קוטר 70 לא תתאים למסגרת כזאת." (שם, שורות 24-32) לאור זאת הסיק המומחה כי "היה צורך להנפיק עבור התובע עדשות משקפיים גדולות יותר ועם קימור מתאים יותר. לכן, אי אפשר שהתובע יוכל לעשות שימוש במשקפיים שנופקו לו." (עמ' 9, שורות 3-5) מומחה התובע היתייחס לחוות דעת הנתבעת וטען כי נערכה ע"י מי שאינו מוסמך ליתן חוות דעת בתחום האופטומטריה - "אני מפנה למסמך שנופק על ידי הנתבעת, חוות דעת בגין משקפיים, בעמ' 2, שנערך על ידי מישהו שאין לו הסמיכה. אני לא יודע מי הוא, אין לו תואר השכלה באופטומטריה...

כרגע יש לנו 10 תביעות כנגד מתחזקים (צ"ל מתחזים) שמועסקים אצל הנתבעת.

...

סה"כ הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין שכר טרחת המומחה מטעמו סך כולל של 3,000 ₪.

סוף דבר, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 5,494 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מורה כי התובע ישיב את המשקפיים לידי הנתבעת עם קבלת התשלום.

המערער טען כי בהתאם להנחות הכלליות הנוגעות לנטל המוטל על נתבע בתביעת רשלנות רפואית לגבי ביצוע בדיקה שתתעד את מצב המערער בשלב מוקדם יותר, יש להעביר את נטל ההוכחה שרשלנות הצבא איננה בשיעור 100% אל כתפי המשיב.

השתלשלות האירועים 6.4.2010 - אישור לאופטומטריסט לצורך הנפקת משקפיים רזרביות בתצהיר השני ציין המערער כי ביום 6.4.2010 הוא קיבל הפניה לאופטומטריסט לצורך הנפקת משקפיים רזרביות, אולם בעקב פעילות בשירות הוא לא הצליח להגיע לבדיקה.

המסגרת הנורמאטיבית העירעור מבוסס על הטענה כי כתוצאה מהתרשלות מפקדיו של המערער נגרם איחור של כשלושה שבועות באיבחון מחלתו, ובפרק זמן זה הוחמרה באופן משמעותי הפרדות הרשתית בעינו השמאלית והתפשטה למקולה, ונפגעה באורח קשה תוצאת הניתוח.

למרות שביום 21.4.2010 פנה המערער למפקדו בבקשה לקבל הפניה לרופא עיניים עקב עוות בראיה, והסביר לו כי אינו נזקק לבדיקת אופטומטריסט, לא הפנה אותו המפקד למרפאת הבסיס, אל הרופא, אלא קבע כי תחילה על המערער, הטירון מ', להבדק אצל אופטומטריסט.

...

אירוע זה והמלצת האופטומטריסט שבדק את המערער לפנות בדחיפות לרופא עיניים, לא גרמו למפקד להיעתר לבקשה הטלפונית של המערער ביום 2.5.2010 להאריך בשעות אחדות את חופשת סוף השבוע ולאפשר לו להיבדק על-ידי רופא עיניים.

היא הדגישה כי ניתוח במועד, ללא העיכוב באבחון, "היה מגדיל בהרבה את הסיכויים לחדות ראייה סופית טובה, ומתקבל מאוד על הדעת כי ניתן היה למנוע את ההפרעות מהן סובל היום על ידי ביצוע הבדיקה והטיפול במועד". הפרעות אלו תוארו בחוות הדעת: "כעת סובל מהפרעה בראיה, עם ראיה לא טובה ועייפות. רואה דברים מרצדים וקיים קושי משמעותי בראייה". לאור הקביעה של המומחית כי מתקבל מאוד על הדעת שניתן היה למנוע הפרעות אלו, הגענו למסקנה כי שיעור ההחמרה של מצבו הרפואי של המערער כתוצאה מתנאי השירות צריך לעמוד על 100%.

הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום וכן הוצאותיו בגין שתי חוות הדעת שהוגשו מטעמו בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית ממועדי הוצאתן.