תביעה מול המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי חל"ת

רקע התביעה: ביום 10.11.2021 דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התובע מיום 03.10.2021 לקבלת דמי אבטלה בנימוקים – התובע אינו מבוטח בביטוח אבטלה; התובע אינו עונה על הגדרת עובד בחוק; והתובע לא צבר תקופת אכשרה מספקת.

כנגד שתי החלטות אלו – הוגשה תביעה זו. התובע טוען כי טועה הנתבע והוא אכן עבד בחברת ספיר מרכז הטריילר בע"מ (להלן: "המעסיקה") מ-02/2019 ועד ל-09/2021, עם הפסקה מאמצע חודש 03/2020 עד למאי 2020, עת שהה בחל"ת בשל מצב החרום שהוכרז בגין מחלת הקורונה.

מהצד השני, בשל שמדובר בקירבת מישפחה ברקע הדברים, אפשר שלא כל סממני יחסי העבודה יתקיימו, ראו עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי - המוסד לביטוח לאומי (20.01.2015) ואלו הם המבחנים – אם תפקיד העובד היה בליבת האירגון, באם הפסיק לעבוד האם הועסק אחר במקומו, אם עובדים נוספים מבצעים תפקידו, אם זהו מקום העבודה היחיד של העובד, כיצד ראה עצמו העובד במערכת היחסים, מי אחראי על קבלת העובד לעבודה ומי אחראי על הפיטורים, קביעת סדר היום, רישום נוכחות וכן הלאה; לצד מבחנים אלו, נבחן את התמורה בעד העבודה – שכרו הנטען של העובד, ואם אכן שולם שכרו בפועל.

נחיצות התפקיד – הנתבע הפנה לעדות אביו של התובע ולעדות התובע (גם בהודעות שנגבו מהם במסגרת התביעות מול הנתבע וגם לפרוטוקול הדיון בהליך דנן), לאמירות לפיהן תפקיד התובע אינו נחוץ, ואף נוצר במיוחד עבור התובע בשל היותו בנו של בעל הבית – נקדים ונאמר שאין בעינינו פסול בעובדה שאבא 'המציא' תפקיד עבור בנו, על מנת למצוא לו עבודה ולעזור לו בפרנסת משפחתו.

...

בסיכומו של דבר, התרשמנו שהתובע אכן עבד כפי שהוכח בפועל מהראיות הרבות שהציג ומהעד שהעיד לטובתו.

בסופו של דבר, התובע עבד אצל אביו, כדי לפרנס את משפחתו, היה חלק חיוני במחלקת מכירות במוסך.

המעסיק שילם עבור התובע דמי ביטוח כשכיר וזה היה הסטטוס שבו עבד בפועל, לפיכך מצאנו כי שלילת זכאותו לדמי אבטלה בחודשים מרץ עד מאי 2020 מוטעית ועל הנתבע לבטל את החוב שיצר לתובע בגין תקופה זו. לגבי התביעה האחרונה מאוקטובר 2021, אנו קובעים כי התובע אכן עונה על הגדרת עובד אצל המעסיקה.

התובעת ניסתה להגיש תביעה לדמי אבטלה ובשל סרובה של הנתבעת למסור לה מכתב הפסקת עבודה או חל"ת, נשללה זכותה של התובעת לדמי אבטלה.

דמי לידה: על פי ההלכה הפסוקה שנקבעה בביה"ד הארצי מפי כב' השופטת לאה גליקסמן בע"ע 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים (ניתן ביום 12.11.08 – פורסם במאגרים האלקטרוניים) לא בכל מקרה בו ארע ארוע מזכה לעובד יש לפסוק לזכותו פיצוי בגין אי קבלת גמלה מהמוסד לביטוח לאומי אלא אם מוכיח העובד כי נגרם לו נזק ואז ניתן לחייב את מעסיקתו בפצוי בגין מחדלהּ: "אין לקבוע כלל גורף לפיו בכל מקרה שמעביד מסרב למסור לעובד מכתב פיטורים הוא יחויב בתשלום פיצוי בשיעור דמי אבטלה שהיו עשויים להגיע לעובד. לא פעם, קיימים חילוקי דיעות ממשיים בדבר נסיבות סיום קשר העבודה, ואין מקום כי בכל מקרה בו תדחה גירסתו של המעביד לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, הוא יחויב אוטומטית בתשלום פיצוי בשיעור דמי האבטלה. יחד עם זאת, ככל שהעובד יוכיח נזק קונקריטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים (כגון: סירוב המוסד לשלם דמי אבטלה; איחור בתשלום דמי אבטלה; הוצאות הכרוכות בהתדיינות מול המוסד לביטוח לאומי וכו'), וככל שיוכיח כי המנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים הייתה בלתי סבירה, יוכל לתבוע פיצוי בעד נזק שניגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים על פי חוק הודעה מוקדמת או עקב אי מתן מיסמך אחר שהמעסיק חייב למסור לעובד." דברי ביה"ד הארצי לעניין דמי אבטלה נכונים גם לעניין דמי לידה.

...

הכרעה לאחר ששמענו את העדים, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה והתביעה שכנגד להידחות.

למעט טענותיה של התובעת בסעיף 29 לכתב התביעה, לא הוכיחה התובעת רכיב תביעה זה. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

סוף דבר נוכח מסקנתנו דלעיל, כי התובעת הייתה זכאית לשכר עד ללידה, התביעה שכנגד נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 24006-07-21 01 יוני 2022 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם -דן יחיד- התובע: משה מורנו הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד קרן אזולאי פסק דין

ביום 17.11.20 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי אבטלה עקב הוצאה לחל"ת מיום 10.9.20 ועד ליום 22.10.20 בשל מגיפת הקורונה.

עם זאת, התובע הודה כי כאשר החזיר את המניות לאביו בשנת בחודש ינואר 2020 לא השתנה מעמדו אל מול העובדים, שכרו נותר כשהיה (עמ' 6 לפרוטוקול) וכי על אף טענתו שמנכים משכרו ימי חופשה ומחלה, מתלושי השכר עולה כי אין כל דיווח לגבי ימי חופשה ומחלה ושכרו (כמו גם צבירת ימי החופשה) לא נפגע כאשר הוא נעדר מעבודתו.

...

סיכומו של דבר - מכלל הראיות שהובאו בפני שוכנעתי כי התובע נהג בחברה מנהג בעלים וכי הוצאתו לחל"ת נעשתה מהפה אל החוץ ולא שיקפה צורך או מצב דברים אמיתי.

לאור האמור, תביעת התובע לתשלום דמי אבטלה – נדחית.

התביעה הוגשה ביום 30.03.2021, ובה ביקש התובע סעדים כספיים וכן להורות לנתבע לחתום על כל מיסמך הנידרש לשם תביעת התובע למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונה כתאונת עבודה.

] לגבי מועד סיום העבודה – אף שהתובע הכחיש זאת (סע' 5 לתצהירו), אנו סבורות כי בחודש מרץ 2023 הוצא התובע לחופשה ללא תשלום בגל הראשון של ה'קורונה' – ולא שב לעבודה עם הנתבע.

כלומר, לא הכחיש מפורשות את חתימתו על המסמך, אלא לא הסכים לאמת את הדבר מול המוסד לביטוח לאומי.

מכאן, אף שהנתבע הוציא מכתב פיטורים, התמונה העובדתית שעולה מהראיות, כי התובע הפסיק לעבוד באופן מסודר מול הנתבע בחודש מרץ, ולא חזר לעבודה סדירה "אצל" הנתבע אף שהמונית נשארה אצל התובע כנגד תשלום דמי שכירות.

...

מעבר לכך שהוצגו מסמכים המעידים על התאונות הנטענות, הוצג גם הסכם שנערך בין התובע לבין הנתבע לגבי תאונה בה היה מעורב התובע ביום 26.12.2019 – נספח נ/1 – לפיו סוכם שהתובע ישלם לנתבע סך של 5,000 ₪ בגין הנזק שגרם, לפי המסמך שולמו 2,500 ₪ מסכום זה. התובע ענה לעניין מסמך זה, עמ' 11, ש' 28-26 – התובע מביט במסמך).

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

נוכח התוצאה, ישלם התובע לנתבע סך של 7,000 ₪ בגין הוצאות משפט, זאת תוך שלושים יום מהיום, אחרת יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 11912-12-21 28 אוגוסט 2023 לפני: כב' השופטת אירית הרמל נציג ציבור (עובדים) מר דוד זיו נציג ציבור (מעסיקים) מר שלום נויפלד התובעת: ד"ר שלי צייגר ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן, מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי הנתבע : המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד גל רוזנבלום פסק דין

השאלה העומדת לפתחנו היא: האם בדין דחה הנתבע את תביעת התובעת לדמי אבטלה בתקופת שהותה בחופשה ללא תשלום (חל"ת), מהטעם כי יצאה לחל"ת ביוזמתה ולא ביוזמת המעסיק, כדרישת סעיף 177א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

דיון והכרעה: סעיף 177א לחוק הביטוח הלאומי קובע כך: 177א. לא ישולמו דמי אבטלה לפי פרק זה למבוטח שהעסקתו הופסקה בשל הוצאתו לחופשה ללא תשלום, אלא אם כן מתקיימים לגביו שניים אלה: (1) הוא הוצא לחופשה ללא תשלום ביוזמת המעסיק לתקופה של 30 ימים רצופים לפחות (בסעיף זה – תקופת החל"ת); (2) הוא אינו זכאי לשכר בעד תקופת החל"ת. סעיף 177א הוסף לחוק הביטוח לאומי במסגרת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 225 והוראת שעה), התשפ"א-2021.

היא נישאלה אם ברגע שהחליטה שהיא לא יכולה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה בתשלום, היא בדקה מול מחלקת משאבי אנוש מהן האפשרויות שעומדות בפניה והיא השיבה כך: "כן, הבקשה שהוגשה היא בעצם בקשה, ז"א, היוזמה לצאת לחל"ת היא לא מיוזמתי היחידה אלא גם מהמעסיק בשתיקה (מטעם המעסיק), כי המעסיק לא יכול לתת לאור התנאים הנדרשים להשלמת ההיתמחות וההכשרה להתמחות, המעסיק לא יכול לתת לי לעבוד בתנאים אחרים שמאפשרים לי גם להמשיך בסטאטוס שלי כאם יחידנית לפעוט ולכן המעסיק בעצם לא נותן לי אפשרות להמשיך לעבוד בתנאי אחרים על מנת להמשיך את ההיתמחות" (עמ' 3 ש' 33 – עמ' 4 ש' 3 לפרוטוקול).

...

לכן ההשוואה שמבקשת התובעת לעשות אינה בין שני עניינים שווים והיא נדחית.

סוף דבר: התביעה נדחית.