תביעה מול אולם אירועים על החלקה באזור ריקודים

הנתבע טען בסיכומיו שהתובעת שהיא עורכת דין בנזיקין טענה בכתב התביעה ובתצהירה שהחליקה על הריצפה הרטובה מבלי שציינה את הגורם לנפילתה והנזק הנטען משכך נטען שכל גירסתה של התובעת היא בבחינת הרחבת חזית, מה גם שבעדותה הוסיפה התובעת פרטים שלא תוארו בתצהירה וניתן ללמוד על ארוע שונה לחלוטין מזה הנטען.

אשר לאירוע הנפילה עצמו תאר דרור שבחורה בשם מאיה העובדת עמו החליקה על קיא במרכז רחבת הריקודים, ראה אותה על הריצפה והתובעת ניגשה לעזור לה. בנתיים, הוא פנה לבחורה אחרת בשם ליאת שתבוא לרקוד אולם היא סרבה משום שהסבירה שהיא צמודה למעקה שכן נוכחה שהריצפה הייתה מסוכנת בשבילה כיוון שהיא על עקבים ומתחילת הערב אינה מעוניינת לרקוד.

לדבריו, ברחבת הריקודים ובאיזור הבר הריצפה הייתה חלקה, רטובה ומלוכלכת ראה כוסות שתיה זרוקות על הריצפה וכאשר רקד החליק על הריצפה החלקה / רטובה והחליק פעם נוספת כשהלך לכיוון הבר.

לאחר בחינת עדותה המסוייגת של מאיה ששבה והדגישה את חוסר נוחותה מן המעמד ואולם מאידך את נכונות האמור בתצהירה, אין ספק שיש להעדיף את הדברים שמסרה מאיה בתצהירה, שנימסר לאחר הארוע ומבלי להיות חשופה לחוסר הנעימות שבמתן העדות למול הנתבעים, על הדברים בעדותה, במיוחד כך שעה שמאיה חזרה והעידה כי הדברים שנכתבו בתצהיר באו מפיה והם אמת.

...

לאחר שבחנתי את עדותם של הרופאים המטפלים, עדויות מומחה הצדדים ועדות המומחה מטעם בית המשפט, באתי לכדי מסקנה, כי הנזקים שתועדו על ידי הרופאים המטפלים אכן ארעו באירוע וכי הטיפול שקיבלה התובעת היה טיפול נדרש טוב וסביר.

סוף דבר מסיבת פורים, שנועדה לשמח, הפכה בעבור התובעת למאורע טראומטי ומזיק, שעה שהחליקה ונפגעה.

סוף דבר – תביעת התובעת מתקבלת ועל הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד בחלוקה שנקבעה (הנתבע-1, 80%; הנתבעים 2-5 – 20%) סך של 90,256 ש"ח כמו כן, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% מן הפיצוי שנפסק.

אל מול גרסאות אלו – המתארות המצאות נוזל מחליק כלשהוא במקום הנפילה – הציגה הנתבעת את עדותו של מר אלי דדון (להלן – דדון).

אכן, סביר בעיני שלא ניתן היה לצפות בצילומים בקיומו של הכתם הנוזלי, או בהעדרו (ואני מגיע למסקנה זו לאור כך שמדובר במצלמות המצלמות איזור רחב ולא הוכח על ידי התובעת כי מדובר במצלמות בעלות רזולוציה כה חדה), אך עדין ניתן היה לראות את הנפילה ובסבירות לא מבוטלת להקיש מאופן איבוד שיווי המשקל, אם מדובר בהחלקה על חומר מחליק, או שמא ב"סיבוב קרסול" כפי שציין דדון במזכר (שכן מדובר בשתי נפילות בעלות מנגנון שונה של היתנהגות הגוף).

טענה נוספת שהעלתה הנתבעת כנגד אמינות גרסת התובעת היא שבמסמכים הרפואיים מיום הארוע לא צוין כי התובעת טענה להחלקה על מים וכך גם במסמכי המל"ל שמולאו מאוחר יותר (בתביעה בדבר תאונה אישית).

ראו: "עצם העובדה שפלוני החליק במקום עבודתו, אין בה לבדה ללמד על אחריות המעבידה להחלקה או לתוצאותיה. תתכן החלקה ללא שהיה סיכון מיוחד כלשהוא במשטח העבודה בו ארעה ההחלקה. לפיכך, נקבע לא אחת שהחלקה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על כך שהיא ארעה עקב התרשלות של האחראי להחזקת המקום בו היא אירעה (ע"א 683/77ברוק נ' עירית תל-אביב-יפו, פ"ד לד(2) 157; ע"א 417/81מלון רמדה שלום נ' אמסלם פ"ד לח(1) 72; ע"א 371/90חמוד נ' רכבת ישראל (טרם פורסם)). ואולם, כשמדובר בסכנה שאינה נכללת בסכוני יום יום אלא בסכנה של הימצאות נוזל או חומר על משטח אשר יש בו לסכן את ההולכים עליו, על מחזיק המקום לנקוט אמצעים כדי למנוע או לסלק את הסכנה. כך הוא בוודאי לגבי מעביד, החייב לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח. במסגרת חובתו זו עליו לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות, ולהזהירו בפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת" (ע"א 498/93 פורטונה סבן נ' מדינת ישראל (28.12.93)) בעניינינו, ברי שהימצאותו של נוזל על ריצפת אולם אירועים אינה "טבעית". כמו כן ברי שמדובר בסיכון שניתן וצריך לצפות, כך שהשאלה שנותרה לבחינה היא, האם נקטה הנתבעת צעדים מספקים למניעת הסיכון או סילוקו.

מבלי להכריע בדבר סמיכות הזמנים, די אם נאמר בעיניין זה שהמפגע לא היה כלל ברחבת הריקודים, כך שלא ברורה הטענה בדבר הקושי לבדוק את האיזור, אף אם הארוע היה מיד לאחר סיום הריקודים.

...

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל אי זהירות בהתנהגותה ומשכך אינני רואה לייחס לה אשם תורם כלשהו.

נתונים אלו מביאים לכלל מסקנה לפיה ראוי לראות בשיעור הנכות הרפואית האורתופדית שנקבעה כמבטאת נכונה את שיעור הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות.

ובניכוי גמלאות המל"ל (בתוספת הצמדה ריבית) – 30,000 ₪ סה"כ פיצוי המגיע לתובעת – 150,000 ש"ח אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 150,000 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום של 35,100 ₪ (כולל מע"מ) וכן את החזר עלות חווה"ד בה נשאה התובעת (לרבות חלקה בחוות מומחה בית המשפט) ואגרת בית המשפט ששולמה על ידה.

כדי לבסס את טענת ההתרשלות מתבססת התובעת על הוראות סעיפים 41 לפקנ"ז ולחלופין סעיף 38 לפקנ"ז. על פי כתב התביעה התובעת טוענת כי הייתה ביום 5/12/05 בארוע של חתונה באולם השמחות שהוא הנתבע מס' 1, וכאשר רקדה ברחבת הריקודים בסביבות השעה 23:00 היא החליקה על ריצפה רטובה ונפגעה בשבר בקרסול ימין וקרע ברצועה.

בא כוח הנתבעים היתייחס בסיכומיו לשאלת הציפיות מההיבט של הישנות התופעה של רוקדים ששופכים נוזלים תוך כדי רקוד ברחבת הריקודים והוא מפנה לתשובת הנתבע מס' 2 כי מניסיונו מדובר באחוז קטן של מקרים (עדותו של הנתבע מס' 2 עמ' 16 לפרוטוקול מול שורות 4-13).

לא הונחה בפני תשתית בחוות דעת מומחה האם היה סיכון מובנה בטיב הריצפה של האולם או באיזור רחבת הריקודים.

...

כמו כן אוסיף כי בזמן אמת התובעת לא יידעה את מי מבעלי השמחה את אשר קרה לה ואני מקבלת את גרסת הנתבע מס' 2 שלא ידע על הנפילה עד למועד שקיבל פנייה בכתב לאחר שלוש שנים (עמ' 14 לפרוטוקול).

סוף דבר לפיכך התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נוכח דברים אלו נשאלת השאלה האם מצלמת האבטחה – אשר אין חולק כי היא מתעדת אירוע במסגרתו, בין היתר, מכה הנאשם את המתלונן, די בה כדי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו. נראה כי על כך מתבססת המאשימה בעתירתה להרשעה – לכאורה "הדבר מדבר בעד עצמו". אולם לא כך הדבר.

יצויין כי מהתבוננות בסרט ניכר כי גנאדי אכן מסתכל על המתלונן ויעקב כשהם נכנסים למקום, ובהמשך מסתכל על רחבת הריקודים, אולם הוא לא נראה מוטרד במיוחד, וממשיך לדבר בטלפון מחוץ למועדון.

אף אם מתקשה אני לכמת את היתנהגותו הבעייתית באיזור רחבת הריקודים, ולקבוע כי עקב היתנהלות המתלונן הופסקו הריקודים, ניכר כי היתנהגותו, להבדיל מהתנהגותו של יעקב, היתה בעייתית ועוררה קושי.

אני מקבלת את טענת ההגנה לפיה עדי ההגנה דאגו מיוזמתם לספק למישטרה את סירטוני האבטחה, אשר בלעדיהם לא היו כלל ראיות לתביעה, על מנת להוכיח את טענותיהם כי המתלונן הוא שהיה הצד התוקף באירוע ועל מנת לשקף את הארועים כפי שהתרחשו.

בענין זה נפסק בע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (6) 80: "ראוי להדגיש כי יש לתת את הדעת למצוקה בה שרוי המתגונן במהלך התקיפה, ועל כן יש להזהר מגלישה לפרשנות דווקנית של דרישת הנחיצות האיכותית, הואיל ופרשנות כזו עלולה לרוקן את ההגנה העצמית מתוכן". אני מקבלת את טענות ההגנה כי בעל המקום חפץ לשמר את לקוחותיו, היתנהל מולם בצורה מכובדת, ומכאן גם אי הזעקת המישטרה בשלבים מוקדמים, מתוך חשש כי אם תוזעק המישטרה יהרס הערב של המבלים במקום, וכן ייפגע המקום מבחינה תדמיתית.

לא ניתן לדעת מה היתה עוצמת הפגיעה במתלונן לו היה מכה אותו הנאשם באיזור אחר בגופו, והאם מכה אחת שכזו היתה מונעת את נפילתו של המתלונן אל הכביש, ותוצאתה היתה אחרת.

...

כמפורט לעיל שוכנעתי כי גרסת הנאשם היתה סדורה ומהימנה, והוא מסר תאור מפורט ואמין של הארוע, על מכלול נסיבותיו.

יחד עם זאת, תוך אזהרה עצמית ומודעות לחשש מפני מדרון חלקלק, סבורני כי בנסיבות תיק זה, בו ההדיפה נעשתה בידיים חשופות, ללא שימוש בנשק קר או חם, במכת אגרוף אחת, בזמן של מצוקת אמת של הנאשם, כשהנאשם בולם התקפה מצד המתלונן ולאחר שנהג באיפוק עד אותו שלב, וכאשר אמצעים פחותים מתקיפה – כהוצאת המתלונן מהמועדון – לא הועילו, לא ניתן לקבוע כי מכה בודדת זו, על אף תוצאותיה הקשות, היתה בלתי סבירה בעליל וחרגה מתנאי הפרופורציה.

במכלול הנסיבות אני קובעת כי מעשי הנאשם חוסים תחת הסייג של הגנה עצמית.

תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובעת בשל נפילה באולם אירועים השייך לנתבעת 1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובעת, י' וש' שכן נכחו בארוע העידו כי בעת הנפילה עוד היו ריקודים ודי.ג'יי (ראו למשל עמ' 35 לפרוטוקול ש' 10; עמ' 48 לפרוטוקול ש' 5-8).

יתרה מכך, בשיחה של ניסים עם מד"א לא מוזכר כל פרט שיכול לתמוך בגירסת הסיכסוך, וכאמור בשיחה נאמר מפורשות כי הבחורה החליקה על "ואזה". לפיכך אין אלא לקבוע כי במאזן ההסתברויות יש להעדיף את גרסת התובעת לארוע הנפילה תחת הגרסה כי היתרחש סיכסוך כלשהוא שהוא שגרם לנפילה.

במסמך רפואי נוסף מיום 24.12.2014 של ד"ר לבשין רפולד נכתב: "לפני כשלושה חודשים נפלה ונחבלה באיזור האמות, הבירכיים והראש... סובלת מסחרחורות ושוומ לקוי לפעמים". לאור מסמכים אלו ובהתאם להסבריו של המומחה יש לקבוע קשר סיבתי בין הארוע לבין הנכות שנקבעה.

אעיר כי לא מצאתי ממש בטענות נוספות של הנתבעות בנוגע למשקל שנתן המומחה לבדיקת ה-ENG אל מול הבדיקה הקלינית ונראה כי המומחה נתן הסברים מספקים לכך (ראו למשל עמ' 8 לפרוטוקול).

...

אני סבורה כי עדויותיהם של התובעת ושל ש' היו אמינות ויש להסתמך על זיהוי הקול על ידם.

בהתאם לכך מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת כי על אולם האירועים חלה חובת זהירות מוגברת המחייבת אותו לתת את הדעת לאופי האירוע ולהתנהלות צפויה של אורחים שצרכו אלכוהול.

סיכום סיכום הסכומים שנפסקו עבור ראשי הנזק השונים: הפסדי שכר לעתיד- 307,000 ₪ הפסדי פנסיה- 38,000 ₪ כאב וסבל- 65,000 ₪ הוצאות- 3,000 ₪ עזרת צד ג'- 7,000 ₪ סה"כ- 420,000 ₪ בניכוי אשם תורם (15%)- 357,000 ₪ בהתאם לאמור תשלמנה הנתבעות לתובעת סך של 357,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ והוצאות משפט (הכוללות שכ"ט מומחים, עלות חקירת המומחים ואגרות משפט).