בהסכם הראשון התחייבה ידפז לספק לנתבעת ברזל בנין עבור פרויקטים שונים המבוצעים על ידה, במחירים הנקובים בהסכם.
טוענת הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לפצוי בגין אובדן רווחים, הואיל ובהסכם נקבע שלא תהיה זכאית "לקבלת כל תשלום, סכום, תקבול, החזר, הוצאה, או תמורה נוספת כלשהיא בגין קיום התחייבויותיה לאספקת ברזל על פי הסכם זה". התשובה הברורה היא, שתביעתה של התובעת אינה לתמורה נוספת כלשהיא, אלא לאותה תמורה מוסכמת כפי שנקבעה בהסכמים בין הצדדים, או ליתר דיוק, רק לחלק קטן מאותה תמורה, אשר משקף את ההפרש בין התמורה המוסכמת לבין הוצאותיה של התובעת.
...
לסיכום, אני דוחה את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, בסך של 2,928,877 ש"ח, המבוססת על חוב נטען, בסכום זה, של ידפז כלפי סו"ב פיתוח.
התובעת טרם הוציאה חשבונית זיכוי, טרם פנתה לרשויות מע"מ, אינני יודע מה יעלה בענין זה בסופו של דבר, וברור שבית המשפט אינו יכול לקבוע כיום הפרשי הצמדה וריבית בגין סכום קרן, שהתובעת טרם זכתה בו וטרם נקבע לטובתה.
סיכום
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 8,475,441 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל; ובתוספת מלוא האגרה; וכן שכ"ט עו"ד של התובעת בסך 110,000ש"ח. האגרה תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה ועד התשלום בפועל.