תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי חוזה לביטוח הרכבות

עוד נטען, שגם אם יוכח תוקפה של הפוליסה, הרי שלא התמלאו התנאים לתשלום תגמולי הביטוח שכן התובע היה ועודנו כשיר לעבוד במקצועו המוצהר כאמור בפוליסה – סוחר רהיטים – או בעסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, השכלתו והכשרתו.

בעמ' 2 לטופס ההצעה מופיע הצהרת התובע בדבר מינוי הסוכן כשלוחו, בנוסח הבא (להלן – סעיף היפוך השליחויות): "על-פי סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, נחשב הסוכן כשלוחו של המבטח. על פי דרישתך בכתב הנך יכול למנותו כשלוחך. רק אם הנך מעוניין למנותו, נבקשך לחתום על נוסח... לחברה לפי חוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981.

באישור צוין כי התובע עובד "במשך שנים רבות בשפוץ רהיטים ושיחזור ריהוט עתיק, עבודה הכוללת שפשופים, פוליטורה, חיתוך, פרוק והרכבה, שמוש במכשירים כבדים לביצוע חריטות וכו'. בנוסף, מסייע בהרמת סחורה כבדה בשתי ידיו." המומחה איבחן כי התובע סובל מ- Lateral Epincondylitis דו-צדדי בצורה קשה, ואינו מסוגל לחזור לעבודתו בשל חומרת הפגיעה והעדר תגובה לטפול שמרני.

גם אם אין מקום להסתמך על תניית היפוך השליחויות כאמור בהצעה בכל האמור במעמד הסוכן, הרי שחוק חוזה הביטוח (סעיפים 33 – 35) קובע את מעמדו של הסוכן כשלוחו של המבטח בכל האמור במשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח, בכריתת ההסכם ובקבלת תגמולי הביטוח (להלן –השליחות הסטאטוטורית), אך החוק אינו קובע את מעמדו כשלוח של המבטח לעניין הטיפול בתביעה או מסירת הודעות ביטול, פעולות החורגות מן השליחות הסטאטוטורית.

...

התנהלות זו מצביעה על כך שהודעת הביטול לא נשלחה כנטען בעוד התובע בעיצומו של הליך תביעה, ואין במועד משלוח הודעת הביטול כדי להוביל למסקנה כי הודעת הביטול חסרת תוקף.

לפיכך, נדחית הטענה לפיה שהוראות הפוליסה "מכסות" את מקצועו בפועל של התובע, ולא רק את מקצועו המוצהר.

סוף דבר - התביעה נדחית.

התביעה הורכבה משווי הרכב בנכוי השרידים, עוגמת נפש וריביות.

הכשרה הגישה הודעת צד ג' נגד ביטוח ישיר, בה טענה כי ככל שתחויב לשלם תגמולי ביטוח לתובע יהא על ביטוח ישיר לשפותה בגין אחריותו של המבוטח שלה לתאונה.

בתביעה נגד ביטוח ישיר מכוח הכלל הבסיסי לפיו המוציא מחברו עליו הראיה, ובתביעה נגד הכשרה מכוח הכלל לפיו הנטל להוכיח את מקרה הביטוח מוטל על המבוטח.

ממילא, בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח חלה על ביטוח ישיר – כמי שביטחה את הנהג הפוגע בביטוח אחריות – חובה לפצות את התובע בגין הנזק, אלא אם תוכיח כי מדובר במירמה.

על פי האמור בדו"ח, בעל המוסך סרב לשתף פעולה, אולם לא צורף תמליל שיחה איתו.

...

אין בידי לקבל טענות אלו.

סוף דבר הנתבעת 2 תשלם לתובע של 133,950 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

כמו כן, תשלם הנתבעת 2 לתובע את אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עדות השמאי כפי שנפסק בדיון, ושכר טרחת עורך דין בסך 14,500 ש"ח. התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית, ללא צו להוצאות, וממילא נדחית גם הודעת הצד השלישי.

טענתה העיקרית נוגעת לכך שלא היה מקום להרכיב חלקים מקוריים אלא חלופיים, שכן אין מדובר ברכב חדש, וכן לרכיב העבודות.

למען השלמת התמונה, והגם שבתיק זה המחלוקת התרכזה בשאלת הנזק בלבד, בתביעת תיחלוף נידרשת חברת הביטוח להוכיח שלושה יסודות, ר' לכך ע"א 206/20 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' טי.אנד.אם גושן - שירותי בטחון בע"מ (13.12.2021), תוך שבית המשפט העליון חוזר על כך שהמבחן לבחינת הנזק הוא מבחן הסבירות: "לצורך הוכחת קיומה של זכות תביעה מכוח מנגנון התיחלוף המעוגן בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, על המבטחת בביטוח שיפוי להוכיח קיומם של שלושת אלה: התגבשות חבות חוזית של המבטחת כלפי המבוטח, על פי פוליסת ביטוח תקפה; ביצוע תשלום בפועל של תגמולי הביטוח למבוטח בהתאם לחבות זו; וחבות של אדם שלישי לפצות או לשפות את המבוטח בגין מקרה הביטוח, תהא מקור החובה אשר תהא (למעט אם מקור החובה נובע מחוזה ביטוח נוסף של המבוטח) (ראו: ע"א 7287/12 חתמי לויד'ס נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 15 (9.12.2014) (להלן: עניין חתמי לויד'ס); אורי ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 154-153 (בסדרה פירוש לחוקי החוזים, גד טדסקי עורך, 1984) (להלן: ידין); ששון-דיני ביטוח, בעמ' 377-376; אליאס, בעמ' 1183-1168. כן ראו: פרידמן, ביטוח רכב מנועי, בעמ' 367-366; ולר, כרך שני, בעמ' 266-257). אשר לשני היסודות הראשונים, הללו ייבחנו על פי סבירות שיקוליה של המבטחת בהחלטותיה, הן לעניין קיום החבות על פי הפוליסה והן לעניין שיעור תגמולי הביטוח ששולמו (ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567, 571-569 (1997); עניין חתמי לויד'ס, פסקה 15; ידין, בעמ' 155-154). אשר ליסוד השלישי, יוער כי על פי רוב, החייב הוא מי שגרם למבוטח נזק, ואולם הוראת החוק נוקטת בלשון "אדם שלישי", ומשכך אין הזכות מוגבלת כלפי "מזיק" בלבד (ראו רע"א 10164/09 מנהל מס רכוש נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (28.2.2012)".

...

כשלעצמי, לפחות במוצג נ/1, אני סבור כי הטקסט אינו מיושר ובכך חיזוק לטיעון לכאורה, אולם משלא הוגש המסמך המקורי והמסמך מטעם הנתבעת לא התקבל לאור התנגדות התובעת, לא ניתן למראה העיניים משקל רב. אף מבלי שהמסמכים מטעם הנתבעת התקבלו כראיה, ניתן לקבוע כי שמאי התובעת לא היה צריך לבסס את חוות דעתו על מסמך שהוא לא בחן ושאין ביכולתו להעיד על נכונות הבדיקה.

השמאי לא הפעיל שיקול דעת כלשהו ולא עמד בכללים הרלוונטיים על מנת שניתן יהיה לבחון את שיקול דעתו ולכן לא ניתן להגיע למסקנה מחייבת כלשהי על בסיס חוות הדעת ועדותו ברכיבי העבודה.

נוכח כלל האמור, ניתן בזאת פסק דין לפיו הנתבעת תשלם לתובעת סך של 22,331 ₪ בצירוף הוצאות ההליך (לרבות המחצית השנייה של האגרה שתוסדר תוך 20 יום מהיום), שכר העדים וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,920 ₪.

בנוסף, בהתאם לקבוע בהסכם, נתבע 2 חתם עבור התובע על טפסי מעסיק לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי.

על פי הנטען, ההסכם נערך על ידי עו"ד פכטהלט, לבקשת נתבע 2 ובהתאם להנחיותיו, והוא נחתם על ידי התובע במעמד עו"ד פכטהלט.

במבוא להסכם שהוגש כראיה נכתב: "מאחר ודוד ברטל עשה מאמץ על אנושי והוגן בכל נושא התאונה ולא נמצא כבר תביעה ע"י מוסדות המדינה מתחייב בזאת מוחמד חסן אנגאס שלא לתבוע את ברטל דוד בשום תביעה אזרחית כדי שנהיה נקיים בפני אלוקים ואדם". בגוף ההסכם נכתב, כי נתבע 2 יחתום על כל מיסמך הנידרש לשם תשלום דמי פגיעה או תגמולי מל"ל, וכי במעמד החתימה על ההסכם נתבע 2 יחתום על אישור המעביד בטופס הודעה על תאונת עבודה.

מעיון בהודעות שנמסרו על ידו עולה, שהנתבע הודה בכך שלא בדק את הפיגום לפני התאונה; כי הפיגום הורכב יום לפני התאונה בצהריים; כי ביום שלפני התאונה הוא נתן הנחיות בטיחות לעובדים בעל פה, לבדוק את הפיגום ולחבוש קסדות; בתשובה לשאלה למה הפועלים עבדו ללא קסדות ורתמות נתבע 2 השיב: "אני לא יודע". אשר לשאלה למה נתבע 2 התקין פיגום ללא שני אזנים הוא השיב: "הוא התקין את זה אתמול הפועל שניפצע מה אני יודע". יש לציין, כי מההודעות שנתבע 2 מסר במישטרה לא ברור האם הוא הבעלים של הפיגום או שהוא שאל את הפיגום מאחר.

...

התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

מהטעמים שהבאתי לעיל אני מחליט לקבל את תביעת התובע נגד נתבע 2, ואני מחייב את נתבע 2 לשלם לתובע את הסכומים, לפי הפירוט הבא: הפסד השתכרות בעבר - 1,300,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד - 600,000 ₪ עזרת הזולת לעבר - 766,000 ₪ עזרת הזולת לעתיד - 900,000 ₪ הוצאות רפואיות ונלוות לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ כאב וסבל - 600,000 ₪ סה"כ 4,216,000 ₪ מסכום זה (4,216,000 ₪) יש להפחית ניכויי מל"ל בסכום של 1,751,762 ₪.

יוצא אפוא, שעל נתבע 2 לשלם לתובע סכום של 2,464,238 ₪.

שכר העובדים הורכב, כמקובל בענף, משכר שעתי בתוספת עמלות מכירה.

וכך נאמר (סעיף 25): "עיון בהסכם הקבוצי משנת 83 שקבל תוקף מחייב גם במסגרת ההסכם הקבוצי משנת 88 מעלה כי ביום 27.10.1983 נמחק ענף הביטוח מנספח 1 להסכם הקבוצי בענף היבוא והיצוא והמסחר בסיטונאות. עיון בהסכם זה מעלה כי ההסכם תיקן את נספח 1 להסכם המקורי ומחק באופן ברור את ענף הביטוח מרשימת הענפים שבנספח זה. המשמעות של האמור הוא כי ההסכם הקבוצי משנת 1983 אינו חל על עובדים בענף הביטוח וכך גם ההסכם משנת 1988. קרי על העובדים המאורגנים בענף הביטוח לא חלים ההסכמים הקבוציים שפורטו לעיל". נוכח תכליתו של צו ההרחבה, פועלו ובהקש מסעיף 31 לחוק הסכמים קבוציים תשי"ז-1957 (להלן: חוק הסכמים קבוציים), קבע בית הדין האיזורי כי משלא חל ההסכם הקבוצי על העובדים בענף הביטוח ממילא לא יכול לחול צו ההרחבה על העובדים בענף זה. וכך נאמר (סעיף 32): "משכך אנו סבורים כי פרשנות המבקשים בכל הנוגע להחלת צו ההרחבה על ענף הביטוח במצב בו הוא יחול רק על העובדים שאינם מאורגנים אינה סבירה. קבלת פרשנות המבקשים מובילה לתוצאה לפיה העובדים המאורגנים בענף הביטוח אינם מקבלים זכויות והטבות מכוח הוראות ההסכם הקבוצי הנידון ואילו דוקא העובדים שאינם מאורגנים מקבלים את כלל ההטבות נשוא ההסכם הקבוצי, פרשנות זו לדידינו סותרת את המטרה והמהות של צו הרחבה אל מול הסכם קבוצי". לענין הכללת העמלות ב"שכר הרגיל" לתשלום גמול שעות נוספות – בית הדין האיזורי דחה את הבקשה כיוון שהעמלה – בשים למאפייניה שנסקרו בסעיף 55 לפסק הדין המצוטט לעיל - אינה מהוה חלק מ"השכר הרגיל" כאמור בסעיף 18(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה), וכן כיוון שניהול תובענה ייצוגית אינו הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בשאלות במחלוקת.

האם ההטבה הגלומה בהכללת רכיב העמלות בתשלום דמי חג גוררת עימה מניה וביה הטבה נוספת לפיה יבוצעו הפקדות לפנסיה גם בגין עמלות דמי חגים? נקדים ונציין כי "השכר המבוטח" המשמש בסיס להפקדות לפנסיה על פי צו ההרחבה הוא "שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פצויי פיטורים, עד התיקרה המפורטות בסעיף קטן ג'" (ראו סעיף 6(ב) לצוו ההרחבה).

...

המשיבה טענה בבית הדין האזורי כי דין הבקשה להידחות ממספר טעמים: ראשית, העובדים לא הוכיחו אפשרות סבירה שהשאלות השנויות במחלוקת תוכרענה לטובתם, שכן יסודות בקשת האישור נעדרים עילת תביעה ממשית.

גם בהקשר זה המעסיקה לא העלתה מחלוקת ממוקדת לענין קיומה של קבוצה, אלא כפרה בעיקר בעצם חבותה, ולכן מצאנו שתנאי זה מתקיים, משלא היתה מחלוקת קונקרטית בקשר לכך.

אנו סבורים כי המקרה שלפנינו מעורר את שאלת היקפו של סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה ביחד עם סעיף 18 לחוק זה כמו גם את השאלה אם העמלות מהוות חלק מ"השכר הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות.

(ה) סוף דבר הערעור בנוגע לתחולת צו ההרחבה - נדחה.