תביעה לתשלום שכר עבודה מאומת על ידי רו"ח

לפנינו תביעה לתשלום זכויות עבודה של עובד זר אריתראי.

טענות התובע לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבע מיום 14.6.15 עד 3.8.17; שכרו השעתי עמד על 30 ₪ נטו; משך תקופת עבודתו הוא לא קיבל תלושי שכר, שכרו שולם לו במזומן; משך תקופת עבודתו לא שולמו לו זכויות סוציאליות ושעות נוספות.

כן יצוין שבהתאם להחלטה בסיומו של דיון ההוכחות מיום 16.11.20, היה על הנתבע להגיש קודם לסיכומיו תלושי שכר של העובד שהחליף את התובע ותלוש מאומת על ידי רו"ח שבו מופיע מועד תחילת עבודתו של העובד.

...

בהתחשב בקביעותינו לעיל ביחס לנתוני העסקתו, מצאנו שהתובע זכאי לתשלום כדלקמן: פדיון 24 ימי חופשה בסך 6,240 (התובע היה זכאי לסך של 6,480 ₪ אך כיוון שהוא תבע רק 6,240 ₪ קבענו את הסכום בהתאם).

אולם, לא מצאנו לנכון להידרש לטענות אלו שלא גובו במסמכים רלבנטיים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

במסגרת תביעתו עותר התובע לסעדים הבאים: ליתן פסק דין הקובע כי הנתבעות התחייבו לשלם לתובע בונוס וכי התובע זכאי לתשלום בונוס בשיעור של 2 % מהכנסות דלויט על בסיס הכנסותיה לפי חשבוניות על פני תקופה של 12 חודשים המתחילות ב-1.6 מידי שנה ומסתיימות ב- 31 במאי בשנה שלאחר מכן.

לטענת התובע הוא היה כפוף לנתבעת 2 ועבד עבורה ותחת מנהליה למרות האמור תלושי שכרו הונפקו על ידי הנתבעת 1 :" חברת הסבתא". משכך מבוקש להציג את החשבוניות שהנפיקה הנתבעת 1 לנתבעת 2 בגין תשלומי העסקתו של התובע.

ככל שהתובע יוכיח שקמה לו זכאות לקבלת בונוסים כנגזרת מהכנסות הנתבעת 2, יוכל לקבל דו"ח מאומת על ידי רו"ח שבו פירוט ההכנסות של הנתבעת 2 לתקופה הרלוואנטית.

...

משכך לא שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה לגילוי מסמכים אלו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לא שוכנעתי כי יש רלוונטיות למסמכים אלו למחלוקות נשוא תיק זה ואין בבקשה כל נימוק של ממש בנדון.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת התובע נדחית.

התובע לא הגיש תצהיר מאומת ויום לפני ישיבת ההוכחות ביקש להגיש נספחים חדשים, שהיו ברשותו שנים קודם לכן.

יתרה מכך, במכתב התובע מיום 16.9.16 לרו"ח של הנתבעת (נספח 11 לכתב התביעה) הוא מלין, בין היתר, ביחס לצבירת ימי החופשה, וכותב בהקשר זה: "בשיחה עם משה מחלום מתוק הובטח לי כי...". מכאן, כי התובע ראה אדם בשם משה, אשר שמו לא הוזכר בהליך זה, כממונה עליו מטעם הנתבעת.

סעיף זה עניינו ערבות מעסיק חדש לחוב המעסיק שקדם לו, וזו לשונו: "30. (א) עבר מיפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעסיק החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעסיק הקודם, אלא שהמעסיק החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לידרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פירסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפירסום. המעסיק החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור.

...

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בכתב עם תחילת עבודתו בסך 5,000 ₪.

התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרש פיצויי פיטורים בסך 32,795 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.17.

התביעה העיקרית הוגשה על ידי עו"ד ומשרד בבעלותו כנגד יורשי המנוחים דב ואסתר אשד ז"ל, כאשר אחד היורשים (הנתבע 1) שימש גם כרואה חשבון של התובעים במשך עשרות שנים, משנת 1995 ועד שנת 2018, מתוכם ייצג את התובעת 2 מעת הקמתה בשנת 2003; התביעה שכנגד הוגשה על ידי הנתבע 1, שכאמור שימש כרואה החשבון של התובעים.

אין גם שום אינדיקאציה להסכמות כאלה ואחרות ביחס לשכר הטירחה, זאת למרות שטען בתצהירו כי "... לא הייתה לי סיבה לפקפק בהסכמה ובהתחייבות אשד לשלם לי את שכר טרחתי כמוסכם ביננו גם ללא הסכם שכר טירחה בכתב". כל אשר נמצא הוא הדרישה שהועלתה על הכתב במסגרת כתב התביעה ובה דרישה כללית לתשלום הסך של 260,000 ₪ בצרוף מע"מ. בתחילת חקירתו הנגדית נישאל התובע, על ידי, כיצד ומדוע הגיע לדרישת הסך של 260,000 ₪.

סכום השווה לדמי שכירות בגין חודש אחד ולחילופין הסכום שווה לתשלום כולל מע"מ בגין שלוש שעות עבודה.

הנתבע 1 אף ציין, כבר בכתב ההגנה, שהתובע הודיע לו שלא ידרוש כל שכר טירחה בגין אימות החתימות.

...

במלוא הכבוד איני מקבל טענה זו. כפי שעלה מטענות הצדדים, לרבות טענות הנתבע 1 עצמו – ההתנהלות הכוללת אל מול התובעים התייחסה ישירות גם לייצוג ה"ה אשד המנוחים ולשכר הטרחה בגין כך. הנתבע 1 והתובע התייחסו ישירות לחובות שכר טרחה ומנגד לפירעון החוב בדרך של מתן שירותים חשבונאיים.

חלק שישי – סוף דבר סוף דבר לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה העיקרית על כל רכיביה וכן דוחה את התביעה שכנגד.

באשר להוצאות משפט, לאחר שנתתי דעתי לסכום התביעה העיקרית שהועמד על הסך של 393,708.55 ₪ ולסכום התביעה שכנגד שהועמד על הסך של 45,542.11 ₪; וכן לאחר שנתתי דעתי לכך שהתביעה שכנגד הוגשה רק על ידי הנתבע 1 – אני מחייב את התובעים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התובעת זומנה לשימוע ביום 16.7 והשימוע היתקיים ביום 19.7, ולפיכך טענותיה של התובעת חוטאות לאמת.

חוץ של המחלקה הסיעודית במרכז לדיור מוגן בו עבד המשיב - היא החלטה שבסמכות המעסיק ובתור שכזו איננה עומדת לבקורת ולבחינה על ידי בית הדין לעבודה (כל עוד לא עומדים בבסיסה שיקולים פסולים - ובעניינינו אין טענה לשיקולים שכאלה) - איננה פוטרת את המעסיק מהחובות המוטלות עליו במסגרת יחסי עובד מעסיק שבינו לבין עובדיו, בדרך ליישום ההחלטה על שינוי מבני.

] בעניינינו, בשים לב כי תשלומים בגין החזר הוצאות נסיעה נרשמו בתלושי המשכורת ונכללו הלכה למעשה בשכר החודשי המוסכם, הן לפני החתימה על הסכמי העבודה והן לאחר החתימה עליהם, משך שנים, ובשים לב כי לא מצאנו כי התובעת העלתה כל טענה בעיניין זה במהלך העבודה, שוכנענו כי הדבר נעשה בהסכמה הדדית של הצדדים ולפיכך לא היה יסוד לתביעתה של התובעת בעיניין זה. מכאן, התביעה להפרשי שכר נדחית.

בשולי הדברים ולא בשולי חשיבותם, תביעה כנגד רואה החשבון שלך על שינויים בתלושי השכר שהוא מבצע בדיעבד ולאחר שתלוש אושר על ידך, הוצא, ושולם, וכן שינוי שלך את יומן המשרד, שינוי של סיבת ו/או ימי חופשה ומחלה וניסיון לטעון טענות בלתי כשירות לכאורה עלי, דיווחים כוזבים שלך, טענות מופרכות לאי סדרים הוגשו לרשויות ולערכות המתאימות מצב אישור מחלה עד לסוף ספטמבר.

...

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעות, ביחד ולחוד[footnoteRef:54], ישלמו לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהן, סך של 19,096 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: [54: הנתבעות לא התנגדו לכריכתן יחדיו במסגרת התביעה ולפיכך לא מצא בית הדין להפריד בין החבויות ביניהן.

] 5,516 ₪ בגין החזר ניכויים מהשכר; 7,396 ₪ בגין הימי מחלה; 6,184 ₪ גמול בגין עבודה בשעות נוספות; בשים לב כי בין הצדדים הייתה מחלוקת כנה בקשר לזכאותה של התובעת לרכיבי התביעה, מצאנו להפחית את פיצויי ההלנה עד לגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

במסגרת פסיקת ההוצאות לקחנו בחשבון מחד גיסא את הפער בין הסכומים שנתבעו לסכום שנפסק בסופו של דבר ומאידך גיסא את העובדה כי התביעה שכנגד נדחתה.