תביעה לתשלום שכר לימוד בגין קורס בדיקות תוכנה

בהדרגה השכר שלו התחיל לרדת כך שהרויח בערך כמו בודק תוכנה.

התובע נישאל מדוע עזב את מקום עבודתו כבודק תוכנה בשנת 2019 והשיב: "זה חברת השמה. לא היתה לי אפשרות להתקדם בחברה ולכן עזבתי." ובהמשך הוסיף "לחברת איקס.וואי.איקס. עזבתי את עבודתי כבודק תוכנה, עשיתי קורס מקצועי בשוק ההון והשתלבתי בחברה." התובע הפסיק לעבוד בחברת איקס.וואי.איקס בחודש יוני 2020 (שם בעמ' 9).

עיון בתלוש שכרו של התובע לחודש אוקטובר מלמד כי אין ניכוי בשכרו בגין העדרותו מעבודה.

המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי "אם אחד הטיפולים אותו עבר, כגון פיזיותראפיה או הידראותראפיה גורמים לו להטבה, יש לאפשר לו לבצעם, למשך שנה נוספת מיום הגשת חוות הדעת. אני מגביל את מספר הטיפולים ל25. עלות הטיפול במסגרת קופת החולים נעה בין 100-150 ₪, ועלות הטיפולים במסגרת פרטית, נעה בין 300-400 ₪ לטפול." בהיתחשב בנכות שנקבעה, בחוות דעת המומחה, ומאחר שייתכן ומפעם לפעם יידרשו לתובע בדיקות, טיפולים, תרופות וכד' שייטיבו עם מצבו, שאינן מכוסות ושאין תובעים בגינן (כגון היטלי ביקור רופא, הישתתפות עצמית בתרופות וכיוצא באלה), אני פוסק לתובע, לעבר ולעתיד, סכום גלובאלי בסך של 5,000 ₪.

סיכום ניזקי התובע הפסד שכר לעבר 7,000 ₪ הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 98,188 ₪ עזרת הזולת 6,000 ₪ הוצאות 5,000 ₪ כאב וסבל 10,939 ₪ סך ניזקי התובע 127,127 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 127,127 ₪, בצרוף שכר טירחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצרוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

...

בהתאם לאמור אני קובע כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 5.91%.

מנגד טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי התובע לא הוכיח את בסיס שכרו ולא ניתן לבססו על סמך עבודה "פה ושם". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שפורטו לעיל ביחס להשתכרות התובע אני מעמיד את בסיס שכרו של התובע לעבר על סך של 5,500 ₪ במעוגל, ובהתאם לשכר הממוצע במשק (הוראת שעה- נגיף הקורונה החדש) תשפ"א – 2020, לאחר ניכוי מס ומשוערך להיום, יחושב בסיס השכר לעתיד על סך של 9,850 ₪ (במעוגל).

סיכום נזקי התובע הפסד שכר לעבר 7,000 ₪ הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה 98,188 ₪ עזרת הזולת 6,000 ₪ הוצאות 5,000 ₪ כאב וסבל 10,939 ₪ סך נזקי התובע 127,127 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 127,127 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

בפני תביעה כספית בה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת, שהיא מכללה ללימודי מקצועות היופי ולמקצועות חופשיים, אצלה נרשמו ללימודי קורס סוכני נסיעות (להלן: "הקורס"), להשיב לכל אחד מהם את שכר הלימוד ששולם בגין הקורס בסך 6,500 ₪, ובנוסף לשלם לכל אחד מהם פיצוי בסך של 10,000 ₪ הכולל גם פיצוי לא ממוני, בשל העובדה כי לטענתם לא קיבלו את התמורה שהובטחה להם.

תגריד (שאף היא השלימה את לימודי הקורס וקיבלה תעודה (עמ' 15 שורות 20-19)), הצטרפה לקורס כיוון שסברה כי תקבל משירות התעסוקה החזר בגובה 80% משכר הלימוד לקורס, אלא שהיא לא בדקה לפני ההרשמה האם הקורס מוכר על ידי משרד התיירות, ורק בדיעבד הסתבר לה שהקורס אינו מוכר, ועל כן היא אינה זכאית להישתתפות במימון.

לא ניתן לקבוע על בסיס נתון זה לבדו כי עובדה זו מעידה על רמה נמוכה של לימוד או רמתו הנמוכה של הקורס, אלא רק על כך שהנתבעת מצאה כי הבנת התוכנה היא המידע העקרי שנידרש על מנת להכשיר סוכני נסיעות.

...

שלוש טענות נוספות של התובעים בעניין רמתו הכללית הירודה של הקורס: האחת, היא כי הקורס לא סיפק להם ידע בתחום לצורך פתיחת משרד תיירות, וכי העדים מטעמם לא פתחו משרד תיירות כיוון שלא צוידו בכלים לעשות כן. טענה זו נדחית על ידי הן מהטעם שאי פתיחת משרד תיירות, אין בה להעיד כשלעצמה כי הקורס הוא ברמה ירודה או חסר תועלת כנטען על יד התובעים בסיכומיהם, ואף מדובר בטענה שאינה מדוייקת לנוכח העובדה כי תגריד מעידה כי היא פתחה משרד תיירות, בו היא מציגה לראווה את התעודה שקיבלה מהנתבעת בכדי להרשים את לקוחותיה (עמ' 15 שורות 30-36).

השניה, היא הטענה כי ניתן ללמוד על רמתו הירודה של הקורס מהעובדה שלא ניתנו בקורס שעורי בית נדחית על ידי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל במצטבר נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

למד לתפקיד בודק תוכנה, עשה קורס תיווך ונדלן (אם כי לא הציג תעודות אלו); בבית חולים הדסה החל לעבוד במעבדת קורונה, בחלק מהתקופה היה בחל"ת (שכן המעבדה לא עבדה), לאחר מכן עבד כמזכיר רפואי; כאשר הלך לרופא תעסוקתי (בשביל לסיים עבודתו בבית חולים הדסה, בהתאם לאישור שהציג), כבר החל למעשה לעבוד בשלמה סיקסט; כאשר התובע היתקבל לעבודה בשלמה סיקסט פירסם כי הוא מבקש למכור את הרכב שכן קיבל רכב מהעבודה (מוצג נ/1); סיכום עדותו של התובע, כפי שגם נתמכת מהראיות שהציגו הצדדים, היא של בחור צעיר וחרוץ, שלא מחפש תירוצים שלא לעבוד.

עוד הוסיף המחוקק והדגיש כי:- "יצוין כי קיימים שימושים נוספים לשכר הממוצע במשק, בין השאר, בתביעות ניזקי גוף של קטינים כפי שנקבע בע"א 10064/02 מגדל נ' רים אבו חנה, וגם בהקשר זה יכולה להווצר חוסר התאמה בין התשלום והקיזוז, עם זאת כיוון שהשימוש בשכר הממוצע במשק בהקשרים אלה נקבע בפסיקה, יוכלו בתי המשפט לבצע את ההתאמות הנדרשות" כפי שניתן לראות, המחוקק סבר שיש לבצע את ההתאמה גם לגבי בסיס השכר בחישוב ההפסד לקטינים, אולם הוא לא עשה זאת שכן מדובר בהלכה פסיקתית ולא בדבר חקיקה והשאיר זאת לבתי המשפט.

...

בנקודה זו סבור אני כי על אף שבאופן עקרוני הצדק עם התובע, וכי יש מקרים בהם צריך וראוי לפסוק תשלום בעבור הייצוג לפני המוסד לביטוח לאומי.

לסיכום מכל האמור לעיל הנני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:- בגין כאב וסבל – 63,700 ₪; בגין הפסדי שכר בעבר – 31,800 ₪; בגין פגיעה בכושר השתכרות – 567,700 ₪; בגין הפסדי פנסיה – 75,000 ₪; בגין עזרה וסיעוד – 100,000 ₪; בגין החזר הוצאות – 5,000 ₪ מסכום זה, יש להפחית סך של 449,454 ₪ תגמולי ביטוח לאומי וליתרה בסך 393,746 ₪ יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך של 444,835 ₪ בצירוף החזר האגרה ששולמה, החזר שכר העדות שבו נשא התובע ועוד הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

לפניי תביעה קטנה ע"ס 30,000 ש"ח שעניינה השבת שכר לימוד ששולם על ידי התובע ופצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב היתנהלות הנתבעת.

עוד טוען התובע שבסמוך לתחילת הקורס, השיעורים התאורטיים עברו להתנהל באמצעות תוכנת "זום" אך המשיכו להתנהל במתוכנת של שיעור אחד בשבוע על אף שהמרצה נהנה מהאפשרות להרצות מביתו.

אשר לחלקו המעשי של הקורס, טוען התובע שהוענק לתלמידים ידע פסול בכל הנוגע לבטיחות בעבודה, בסדנת גבס המורה לא הקפיד על עבודה עם כפפות והיתה רק עמדת גבס אחת לכל התלמידים, שבמשימה של הריסת קיר בטון עמדו התלמידים על הסולם בגובה של כ-2 מטר ללא אמצעים מונעי נפילה ושבסדנת בניה למדו התלמידים להכין בטון בטביעת עין כאשר ידוע שכמויות גדולות מדי של מים עלולות להשפיע על חוזק היציקה ויוצרים תחת השגחתו של מורה יציקת בטון בצבע צהוב עקב אחוז החול הגבוה.

יתירה מזו, הנתבעת צרפה לחומר הראיות מטעמה דו"ח ממצאים של המומחה לבטיחות אשר הוזמן על ידה לצורך בחינת הטענות שהועלו ועל אף שהמומחה עצמו לא הובא לדיון ולכן לא ניתן להתייחס לתוכן הדו"ח שערך, עצם עריכתו מלמדת על הגישה הבלתי מיתפשרת מצד הנתבעת בכל הנוגע לנושא הבטיחות, על התייחסותה הרצינית לטענות שהועלו ועל נכונותה לבדוק את עצמה באמצעות גורם מקצועי חצוני גם מקום שבו מרציה סבורים שהמדובר בטענות חסרות בסיס.

...

בהתייחס לדו"ח ממצאי הביקור של המומחה לבטיחות אשר צורף לכתב ההגנה, ציין שהביקור נערך כחודש לאחר פרישתו כשקורת בטון כבר לא הייתה במקום וביקש לציין שהקורה "הייתה צהובה במקום אפורה" כאשר "צהוב מראה על חול, הקורה עצמה שהיתה צהובה לא היה נראה לנו הגיוני". מטעם התובע העיד מר שוורץ אשר התייחס לליקויי הבטיחות שאירעו במהלך הסדנה שהוקדשה להריסת קורת בטון ובוצעה באמצעות סולם בגובה של כ-2 מטר כשהמורה מחזיק בחגורת מכנסיו של מר שוורץ.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את העדויות, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

לפי תקנה 7 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986 מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר יחיאל אורן (להלן: "המומחה"), לצורך בדיקת התובעת ומתן חוות דעתו בשאלה אם נותרה לתובעת נכות בעקבות התאונה.

במקביל לעבודתה כמארחת, התחילה התובעת בחודש אוקטובר 2021 בלימודים אקדמיים לתואר ראשון במדעי המחשב ולאחר סיום שלוש שנות לימוד צפויה התובעת להישתלב בתעשיית ההיטק ולהשתכר בעתידה כמפתחת תוכנה או כמתכנתת, למעלה משילוש השכר הממוצע במשק.

התובעת גם לא הביאה לעדות את חברתה עימה היא שומרת על קשר, גב' מיכל חזן (עמ' 14 שורה 21 לפרוטוקול מיום 5.12.23), ששרתה עם התובעת בטירונות, בקורס וביחידת ממר"ם, אשר תתמוך בטענתה של התובעת כי היא היתה חיילת מצטיינת ומוערכת.

תביעת התובעת מתקבלת איפוא, באופן שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 262,378 ₪, בצרוף שכר טירחת עורך דין בשיעור של 15.21%, ואגרת בית משפט כפי ששולמה.

...

אני מוצא לנכון לקבוע אפוא כי נכותה התפקודית של התובעת היא לכל היותר בשיעור הנכות הרפואית שקבע המומחה, קרי 10%.

במקרה אחר, תובעת שעבדה כמתכנתת ונקבעו לה 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועת הקרסול, קבע בית המשפט כי "ספק אם נפגע כושרה להשתכר. ספק זה מתחזק בשים לב לאופי עיסוקה של התובעת – תכניתנית בתחום ההי-טק – עיסוק אשר מצריך על פי רוב ישיבה ממושכת מול מחשב, ככלל אינו כרוך בעבודה פיזית או בהפעלת הקרסול. נתונים אלה מטים את הכף לקבוע שכושרה של התובעת נגרע במידה מינורית אם בכלל". באותו מקרה מצא בית המשפט לנכון שלא לערוך חישוב אקטוארי כלל אלא פסק פיצוי גלובלי בגין הפסדי שכר לעתיד, בסכום של 125,000 ₪.

תביעת התובעת מתקבלת אפוא, באופן שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 262,378 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21%, ואגרת בית משפט כפי ששולמה.