תביעה לתשלום שכר טרחת רואה חשבון בגין שירותים שניתנו

לפיכך, הגישה התובעת את התביעה דנא ובמסגרתה היא עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה את סכום התביעה, בסך של 763,602 ₪, המורכב משכר הטירחה ששילמה התובעת לנתבעת בסך של 163,800 ₪, שכר טירחה נוסף ששילמה למשרד רו"ח אחר שערך דוחות חדשים (בשל דחיית מועד ההנפקה) בסך של 58,500 ₪, שכר טירחה ששולם למשרד עו"ד שעדכן את טיוטת התשקיף בסך של 35,100 ₪ וכן שכר טירחה ששולם למשרד עו"ד המשמש כיועץ הקבוע של התובעת, בקשר עם ייעוץ שניתן בקשר עם כשלונה הנטען של הנתבעת במתן השירותים, בסך של 506,202 ₪.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד ובמסגרתו עותרת היא לחייב את התובעת בסכום הנ"ל, היינו 218,392 ₪, שעניינו תשלום שכר טירחתה של הנתבעת בגין שירותים שונים שסופקו לתובעת ושלפי הטענה תמורתם לא שולמה.

סעיף 2.11 לדרישת גילוי המסמכים – "פירוט החיובים שבגינם שולם, ככל ששולם, תשלום שכ"ט לאלגריסי רואי חשבון, כאמור בסעיף 6.2 לכתב התביעה" – על כך השיבה התובעת כי "מצורפים בנפרד המסמכים הרלוואנטיים המצויים בחזקתה או בשליטתה של מרשתנו..." (יתר האמור בסעיף זה למענה איננו רלוואנטי לצרכי הבקשה דנא).

...

טענות הצדדים בהקשר זה זהות לטענות שנטענו בקשר עם סעיף 2.8 לדרישת גילוי המסמכים, וגם כאן, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל, מאותם הנימוקים שפורטו ביחס לסעיף 2.8.

לאחר עיון, נחה דעתי כי דין הבקשה בהקשר זה להתקבל.

סוף דבר תוצאות הבקשות הן, אפוא, כפי שפורט לעיל.

תביעה חוזית לתשלום שכר טירחת רואי חשבון.

לפיכך, עבור עבודתה היא הייתה זכאית לתשלום שכר טירחה מהנתבעים 1 ו- 2 בשיעור של 209,137 ש"ח, מתוכם שילמו הנתבעים סך של 35,100 ש"ח בלבד, וסכום נוסף של 23,400 ש"ח ששולם במסגרת ניהול ההליך (ובסך הכול – 54,500 ש"ח) ועל כן הנתבעים 1 ו- 2 נותרו חייבים לה סכום של 150,637 ש"ח; הנתבעים 3 ו- 4 נותרו חייבים לה סכום של 58,500 ש"ח, מששילמו לה סך של 35,100 ש"ח וסך נוסף של 23,400 ש"ח במהלך ניהול ההליך, מתוך חוב של 117,000 ש"ח. לטענת הנתבעים: הנתבעות 1 ו- 3 הן חברות קטנות שאינן צריכות שירותים של משרד רואה חשבון כמשרד התובעת ואף אינן יכולות לעמוד בתעריפי שכר הטירחה של משרד מעין זה. הם אומנם התכוונו וניסו לבצע הנפקה של החברות (לאחר מיזוגן) בבורסה בקנדה ונזקקו לשירותי משרד רואה חשבון שיוכל ללוות אותם בתהליך.

גם בכתב התביעה (המתוקן) התובעת אינה תובעת שכר טירחה על פי הסכמי 2017 (שכר טירחה שעתי על פי הקף העבודה בפועל) אלא על פי ההסכמה המאוחרת שנעשתה בעל-פה (כך לטענתה) לתשלום סך קבוע של 50,000 ש"ח. התובעת טוענת כי הוסכם בעל פה, כי התנאים שסוכמו והועלו על הכתב בהסכמי 2018 (50,000 ש"ח לכל אחת מהחברות) יחולו גם על שנת 2017, אולם היא לא נתנה טעם לכך שלא נשלחו הסכמים מתוקנים (או חדשים) לשנת 2017 בהם מופיעה הסכמה זו. תמיהה זו מתחזקת לאור עדותו של מר אסף, לפיה הם ביקשו "לחדד" את ההסכמות שבעל-פה בהסכמי 2018.

...

אני סבור שעסקינן בהודעת צד ג' מיותרת, שכן אם טענות התובעת בדבר הסכמת הצדדים היו מתקבלות, ממילא טענות הנתבעים בהודעת צד ג' היו נדחות ואם טענותיה לא היו מתקבלות (כפי שקבעתי) ממילא אין מקום להודעת צד ג'.

סוף דבר: לאור כל האמור, לא מצאתי לבכר את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים ולא מצאתי שהתובעת הוכיחה ברמה הנדרשת זכות לתשלום שכר הטרחה הנוסף הנתבע בהליך זה. לפיכך דין התביעה להידחות.

אשר להוצאות: לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין זה, ובשים לב לכך שהנתבעים אף לא שילמו את שכר הטרחה שלא היה שנוי במחלוקת, אלא בהליך זה, ולאור כל האמור לעיל, לרבות לעניין טענות הנתבעים שנדחו, לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 11.2.2013 נחתם בין הצדדים הסכם שכותרתו "היתקשרות למתן שירותים" (להלן: "ההסכם").

התביעה לתשלום שכר הטירחה מערכת היחסים בין עורך דין או רואה חשבון ללקוח היא מערכת חוזית למתן שירות אישי כמשמעותו בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

התביעה שכנגד – האם רואי החשבון התרשלו בייצוג וגרמו לאשל נזק? אשל פנה לרואי החשבון לצורך קזוז הפסדים בגין ערבויות בעלים שנתן לחברה ומומשו בין השנים 2013-1998 כנגד השבח שצמח ממכר המקרקעין בבעלותו בשנת 2013.

...

למעשה, אפשר היה להבין מדבריו בחקירתו הנגדית כי גם ניסיונו והיכרותו רבת השנים עם רשות המיסים סייעו להצלחתו - כלשונו: "זה בסופו של דבר עבודה והתנהלות הרבה שנים. אני בוגר רשות המיסים, אני בעברי, אני גדלתי ברשות המיסים, מגיל 0 אבי זכרונו לברכה היה פקיד שומה. אני גדלתי, אני חי את רשות המיסים לטוב, לרע" (עמוד 62, שורות 14-10), כך שהצלחתו של עו"ד ברזילי, אינה מעידה על רשלנותם של רואי החשבון.

התביעה שכנגד נדחית.

בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, ולאחר ששקלתי את נושא הוצאות ההליך בהתאם לפרמטרים שהובאו בתקנות ובפסיקה (ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ, (נבו 24.02.2022)) החלטתי שהנתבע והתובע שכנגד יישא בתשלום שכר טרחת התובעים והנתבעים שכנגד בסכום של 50,000 ₪ ובהוצאותיהם בסכום של 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו ריבית פיגורים לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הנתבעת (להלן : המשיבה 2) מיתנגדת לבקשה בטענה לפיה התיק שבכותרת הינו תביעה שהגישה התובעת כנגדה, לתשלום שכר טירחה עבור שירותים מקצועיים חשבונאיים-משפטיים, שניתנו לה לאחר שהתובעת נתבקשה לחוות דעתה ביחס להוראות החוק והפסיקה ולייצגה כנישומה בפני רשויות המס.

שנית - ההוראות הקשורות לחיסיון עורך דין – לקוח, ולחובת הסודות החלה על רואה חשבון ויועץ מס – ולפיכך, אין להתיר עיון במסמכים הבאים : (א) חוות הדעת המשפטית (נספח "ג" לתביעה, נספח "2" לכתב ההגנה) ; (ב) תיכתובות שהוחלפו בין התובעת לחברה לצורך אותם הליכי מס וכחלק מהתמודדות עמם (נספחים "ד1", "ד5", "ד7", "ד12", "ד15", "ד16", "ד18", "ד20", "ד23", "ד24", "ה1", "ה4" לתביעה, נספחים "3", "9", ו- "10" לכתב ההגנה); (ג) הסכם ההיתקשרות (נספח "א" לתביעה, נספח "1" לכתב ההגנה), ודרישת התשלום מיום 16.09.2018, על הנתונים הכספיים המצורפים לה (נספח "ז" לתביעה, נספח "5" לכתב ההגנה).

...

בתשובתה לבקשת העיון טוענת המשיבה 2 בין היתר כי, יש לדחות את הבקשה מאחר ובתיק ישנם מסמכים רבים שקיים איסור בדין מלגלותם מאחר והם חוסים תחת חיסיון מידע הנוגע להליכי מס. כעת נבחן את השאלה האם קיים חיסיון בנוגע למידע ומסמכים הקשורים בהליכי מס ? ובמידה וקיים מה טיבו ומהותו של חיסיון כזה? סעיף 231 לפקודת מס הכנסה מטיל חובת הסודיות על פקיד השומה וקובע כי : "הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו." הפסיקה פירשה את "חובת הסודיות" החלה על פקיד השומה מכוח סעיף 231 כמקימה חיסיון בדיני המס, גם אם הדבר לא נאמר בה במפורש [ראו יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), שער שלישי, לט, 1016].

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים מחד וטענות המשיבה 2 מנגד, הנני מוצא כי באיזון הראוי בין האינטרסים של כלל הצדדים, לא מצאתי מקום לאפשר עיון במסמכים החוסים תחת החיסיון היחסי בהליכי המס וכן במסמכים ובתכתובות בין התובעת (המשיבה 1) למשיבה 2 לצורך אותם הליכי מס , שכן הם אינם קשורים ישירות למחלוקת המשפטית בין המבקשים למשיבה 2, וחשיפתם בפני המבקשים יכול שתפגע שלא לצורך בתכלית שלשמה הוטל החיסיון, ובפרטיות העסקית של המשיבה 2 תוך חשיפת פרטים עסקיים רגישים אודות הכנסותיה.

משכך, הנני קובע כי המשיבה 2 תעביר למבקשים עד ליום 28.07.23 את כל הפרוטוקולים וכתבי הטענות, אך לא יעברו הנספחים לכתבי הטענות הנוגעים למשיבה 2 והמפורטים בסעיפים 8, 9, 10 ו – 14 בתשובת המשיבה 2 לבקשה לעיון בתיק בית המשפט.

לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים: נסח רשם החברות אודות הנתבעת; מיסמך שכותרתו: "סיכום מחיר למתן שירותי הנהלת חשבונות" מיום 9/1/2013; מיסמך שכותרתו "סיכום מחיר למתן שירותי ראיית חשבון" מיום 5/5/2009; אישור לצורך ניכוי מס – על שם הנתבעת; כרטסת חשבונות לשנות המס 2014 עד 2020 של התובעת – על שם הנתבעת כלקוחתה; מיסמך שכינו התובעים: "פלט תחשיב שביצע הנתבע גרי סיני" ובו פירוט השרות שהיתקבל, רכוז מקדמות ששולמו על החשבון וסיכום חשבון שכר טירחה; חשבוניות עסקה מיום 5/4/2018 ומיום 5/1/2021; תיכתובת דואר אלקטרוני מיום 18.3.2021; מכתב שכותרתו "חובותיך" הממוען לנתבעת מיום 11.1.2021; ומכתב התראה מיום 18.3.2021; חשבונית עסקה מיום 8.12.2015.

לאור כל האמור לעיל – אני דוחה את טענות הנתבעים לגבי מיהות הצדדים להסכמים ולהליך זה. טענות בעיניין שיעור הריבית ההסכמית הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי ריבית שנתית של 10% בגין איחור בתשלום שכר טירחת התובע, שנקבעה בסיכומי הצדדים, "איננה סבירה". אלא שמלבד אמירה כללית זו לא הוצגה כל ראייה בדבר סבירותה של הריבית האמורה בהסכמים מסוג זה. הנתבעים לא הציגו חוות דעת מומחה לגבי הריבית הנהוגה בגין איחור בתשלום שכר טירחתם של רואי חשבון, ואף לא עדות יחידה של רואה חשבון אחר.

לפיכך, אני דוחה את תביעתו של התובע בכל הקשור לשכר הטירחה הנתבע על ידו בגין שירותים שסיפק לתובעים בשנים 2019 – 2020 (למעט בעיניין מענקי הקורונה שבעניינם קיימת הודאת בעל דין וטענת ההדחה לא הוכחה).

...

לפיכך, אני מקבל את טענת הקיזוז של הנתבע בתצהיר עדותו הראשית, על הסך של 4,500 ₪, בשל רכישת תוכנת "חשבשבת" לצורך עבודתה של הפקידה מטעם התובע – וזאת ללא תועלת.

סוף דבר לאור כל המקובץ, מאחר שחלק מטענות הנתבעים התקבלו, הרי שמפירוט החוב וחישובו בסע' 18 לכתב התביעה, יש להפחית את הסכומים הבאים: 1,800 ₪ בגין כל שנה – בין 2013 ל- 2018 – עבור שירותי הפקידות שלא ניתנו; 750 ₪ בגין כל שנה – בין 2013 ל- 2018 – עבור רכישת תוכנת "חשבשבת"; 18,000 ₪ - בגין שירותי ניהול ספרי חשבונות בשנת 2019; 12,600 ₪ - בגין שירותי ניהול ספרי חשבונות בשנת 2020; 12,000 ₪ - בגין שירותי הכנת דוחות כספיים לשנת 2019; 8,400 ₪ - בגין שירותי הכנת דוחות כספיים לשנת 2020; 5,940 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2018; 2,160 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2019; 5,400 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2020; 1,000 ₪ - בגין סיוע בהשגת פטור ניכוי מס במקור חריג בשנת 2020.

לסכום זה יש לצרף ריבית בשיעור של 10% מיום 31.12.2020 ועד למועד פסק הדין, בסך כולל של 13,390 ₪, ולפיכך: אני קובע כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך כולל של 53,844 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא סכום זה ריבית בשיעור שנתי של 10%.