תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין לפי הסכמי שכ"ט

השאלות אם מיתקיים מעשה בית דין, ואם מיתקיים אותו חריג המאפשר בירור מחודש של עניינים שהוכרעו, עומדות במוקד החלטה זו. הרקע לבקשה בתובענה נשוא החלטה זו, עותר המשיב (התובע) לחיוב המבקש (הנתבע) בתשלום סך של 492,651 ₪, בטענה לחוב אשר מקורו שירותי עריכת דין שהעניק המשיב למבקש, ועל יסוד הסכם שכר טירחה מיום 1.7.13.

לשיטתו, אותה טובת הנאה, הבעלות בחנות, אכן צמחה למבקש לאחר הגשת התביעה ומכאן, לשיטת המשיב, זכותו לתמורה לפי הסכם השכ"ט. דא עקא, שעיון בפסק הדין מראה שעניין זה בדיוק, טענות המשיב לזכות העומדת לו לשכר טירחה בגין הסכם השכ"ט, היה בין העניינים שהתבררו בתביעת השכ"ט. וכך מורה פסק הדין תחת הכותרת "טענות אבני בתביעת שכר הטירחה" (פסקה 5 בפסק הדין): טוען אבני, שעם תחילת ההיתקשרות בין הצדדים, למרות התחייבות לתשלום בגין כל אחד מההליכים, שילם כהן על חשבון השירותים מקדמה של 20,000 ₪ בלבד.

אבני לא צירף כל אסמכתא כדי להוכיח שכהן הצליח לגבות את חובו מזינגר, ודי בכך כדי לדחות טענתו של אבני בעיניין זה. כאמור, הסכם שכר טירחה שהינו מותנה תוצאה טומן בחובו סיכון מובנה שעל עורך הדין המייצג לקחת בחשבון.

...

בפסק הדין איפוא, מוצגות כלל טענות המשיב לשכר טרחה המגיע לו מהמבקש, ובאלו טענות על בסיס הגשת תביעת החנות והסכם השכ"ט. על יסוד טענות אלו, באשר להליכים שונים בהם ייצג המשיב את המבקש ובאלו גם תביעת החנות, עתר המשיב לחיוב המבקש בתשלום שכר טרחה בטענה לטובת הנאה שצמחה למבקש ולחילופין עתר לתשלום "שכר ראוי". לכך עתר המשיב ובכך הכריע בית המשפט בפסק הדין כך (פסקה 33 בפסק הדין): לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין ומאחר שאף לשיטת כהן יש לאמוד שכ"ט בגין עבודתו של אבני בסך של 148,700 ₪, מצאתי לפסוק לאבני סך של 240,000 ₪ שישולם לאבני בגין ייצוגו של כהן, ואסביר.

משכך, אין מנוס מהמסקנה כי במסגרת תובענה זו אכן מבקש המשיב לשוב ולהעלות טענות באותה עילה שנדונה בתביעת השכ"ט והוכרעה בפסק הדין.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה, קובע שמתקיים מעשה בית דין החוסם את המשיב מפני הגשת תביעה זו, וכפועל יוצא מכך מורה על דחיית התביעה על הסף.

הנתבעת טוענת כי מאחר והתובעים מקבלים שכר טירחה מבעלי זכויות בקרקע ועתידים לגבות שכר טירחה גם מרוכשי הדירות וכן מאחר שהנתבעת נעזרה בעורכי דין מטעמה בנוגע להיבטים שונים של הפרויקט ומרבבית הטיפול המשפטי ניתן לבעלי הקרקע אותם ייצגו התובעים, הוסכם בין הצדדים שהתובעים ייצגו את הנתבעת בהליכים מסוימים בלבד של הפרויקט, ולא יבואו לנתבעת בדרישה לתשלום שכר טירחה, למעט החזר הוצאות ככל שיהיו.

בהסכם הקומבינאציה נקבע תנאי מתלה לתוקף ההסכם ולפיו על הנתבעת לחתום על הסכם זהה עם כלל הבעלים או לרכוש את חלקם במסגרת תביעה לפירוק שתוף והנתבעת התחייבה להגיש תביעה לפירוק שתוף כנגד הסרבנים (ראו; סעיף 3 ו-3.1 לת/4).

הנתבעת מפנה בהקשר זה בסכומים לתביעה שהגישו רוכשי דירות כנגד התובעים והנתבעת למינוי כונס נכסים לרישום הבית המשותף וטוענת כי שיש להפחית עלות רישום בית משותף בסך 1,500-2,000 ₪ לדירה כפי שאישר עו"ד אריאל בחוות דעתו ואת עלות הטיפול המשפטי בהתאם לכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ)- 0.5% בצרוף מע"מ עבור טפול ברוכשים בבית משותף שרישומו מתעכב (סעיף 10 לתוספת הראשונה) ו- 50% בצרוף מע"מ משכר הטירחה הניתן בעת עריכת חוזה עבור עריכת שעבודים ורישום (סעיף 7(א) לתוספת הראשונה).

...

התובעים טוענים לקיומו של הסכם בעל פה בין הצדדים לפיו הנתבעת תשלם לתובעים שכר טרחה בשיעור 1.5% בצירוף מע"מ מתמורת מכירת דירות הנתבעת בפרויקט.

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות התובעים טוענים כי הוסכם בעל פה בין הצדדים במועד בו סוכם שהנתבעת תשכור את שירותי התובעים ללווי המשפטי של הפרויקט, שהנתבעת תשלם לתובעים תמורת השירותים המשפטיים סך השווה ל-1.5% בצירוף מע"מ מהתמורה שתתקבל ממכירת דירותיה בפרויקט.

אינני מקבלת את התביעה בגין רכיב זה. אין לתובעים טענה שהוסכם על תשלום ריבית פיגורים במקרה של איחור בתשלום, ושיעור הריבית הנטען לא הוכח.

סוף דבר מכל האמור הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1,932,089 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (5.11.2017) ועד למועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת המשפט ששולמה, כיחס שבין הסכום שפסקתי לסכום התביעה (96.2%), את שכר עדי התובעים כפי שנפסק בדיון וכן הוצאות משפט (לרבות בגין חוות דעת) ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 100,000 ₪.

ברם, התובע העלה גרסה בעלמא, ללא כל ראיה תומכת כגון עדות של עורכות הדין במשרדו שיעבדו עמו על התיק ושאותן הזכיר למשל בסעיף 38 לתצהירו כנתבע שכנגד (אחת מהן אף חתומה באופן בלעדי על כתב התביעה שהוגש בשמן של הנתבעות), עותק ההסכם הלא חתום כפי שמצופה היה למצוא במחשבו, הסכמי שכר טירחה דומים עם לקוחות אחרים וכיו"ב ראיות המצויות בשליטתו ושעשויות היו לתמוך בטענתו.

כפי שהסביר פרופ' איל זמיר במאמריו הנזכר לעיל (בעמ' 27 למאמר) פסיקת שכר ראוי בדיעבד לעורך דין שלא ערך הסכם שכר טירחה, עלולה לעודד נקיטה בשיטת "מצליח" שבה עורך הדין יימנע בכוונה מהסדרת שכר הטירחה ביודעו שאם הלקוח יסרב לתעריף גבוה שיוצג לו בדיעבד, יהא עליו לשלם לו לכל הפחות שכר ראוי.

בית המשפט העליון פסק כי בנסיבות אלה זכאי עורך הדין לשכר הטירחה שסוכם, דהיינו לאחוזים מתוך סכום זכיית הלקוח בעירעור, וכי אין בכך שלא ייצג את הלקוח בשלב העירעור כדי לאיין את זכאותו לפי ההסכם.

...

יוצא אפוא, שעבור תקופה זו זכאיות הנתבעות לריבית שקלית בסך של 28,109 ₪.

דברים אלה תומכים במסקנה שהעושר שהפיק התובע על חשבון הנתבעות, בכך שהשתמש בכספן כתחליף להלוואה, גבוה יותר מהתחשיב השמרני שנערך לפי חוק פסיקת ריבית, גם לפי החלופה המיטבית של ריבית שקלית.

סוף דבר סיכומם של התביעה ושל התביעה שכנגד הינו כי גם לאחר ניכוי שכר הטרחה שהתובע זכאי לו, על התובע לשלם לנתבעות את מלוא הסכום שנתבע בתביעה שכנגד, סך של 160,000 ₪.

[footnoteRef:3] לא הוצגה כל אסמכתא המלמדת על ביצוע תשלום כלשהו של שכר טירחת עורך-הדין לפי ההסכם עם ש.ל.א. [2: תמליל פרו' מיום 28.11.21 עמ' 47 ש' 31 - עמ' 48 ש' 16.

לאחר שלא שולם שכר טירחתם כמובטח ערכו כספי ולוי בירורים שהעלו לטענתם כי במגעיהם עמו, הציג עצמו החייב כעורך-הדין ומסר לגובים יפויי כח שנחזו כחתומים על-ידי עורך הדין.

[footnoteRef:15] עורך-הדין הגיש כנגד לוי תביעה לתשלום שכ"ט.[footnoteRef:16] במסגרת זו הוגש תצהירו של עורך-הדין לפיו הוא עוסק בתחום פשיטת רגל והוצאה לפועל ומפעיל משרד.

...

יחד עם זאת, בנסיבות המקרה כאן, אנו קובעים שאין לקבל את התביעה על יסוד עקרון ההשתק השיפוטי.

מדובר בתוצאה בלתי צודקת, ולפיכך מצאנו שלא להסתמך על דוקטרינת ההשתק השיפוטי בנסיבות העניין.

בהתחשב בעלות ניהול ההליך ואופן ניהולו מצאנו לחייב את הנתבע בהוצאות לטובת קופת הכינוס ושכ"ט הנאמן בסך 30,000 ₪ שישולמו לידי הנאמן תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

עניינה של התביעה בחיוב הנתבע לשלם שכר טירחת עו"ד בסך של 1,008,137 ₪ לפי הסכם שכ"ט שנחתם ביום 26.12.18 בין התובע לנתבע.

לשון ייפוי הכוח כוללת הסמיכה מפורשת של עו"ד ג'ובראן להיות עורך דינו, מיופה כוחו ומיצגו של הנתבע לתובענה, הסמיכה מפורשת לייצוג בערכאות תוך ציון כי האמור באופן ספציפי הנו בלא לגרוע מכלליות ההסמכה וההרשאה, קביעה מפורשת לפיה להרשאות שנתן הנתבע לעו"ד ג'ובראן עפ"י ייפוי הכוח תנתן פרשנות מרחיבה ככל האפשר, וכן ניתנה הסמיכה מפורשת וקונסטרוקטיבית לעו"ד ג'ובראן לפעול כנתבע עצמו.

...

בהחלטה מיום 18.7.22 בימ"ש קמא נעתר לבקשה וקבע כי נדרש היתר להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחומה של ישראל ואולי בשילוב עם היתר לתחליף המצאה בחו"ל. ביום 7.9.22 הגיש התובע בקשה ליתן לו היתר לתחליף המצאה בחו"ל ולראות בהמצאת כתב התביעה לידי ב"כ הנתבע – עו"ד ג'ובראן כהמצאה כדין של כתב התביעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן: ההלכה הפסוקה והמושרשת קובעת באופן עקבי, כי השגות בעלי הדין על החלטות ביניים  של  הערכאה  הדיונית,  יידונו,  ככלל  במסגרת  ערעור  על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

לאור האמור לעיל, אני סבורה שיש לראות את המצאת כתב התביעה אל עו"ד ג'ובראן, כהמצאה שבוצעה כדין, לפי סעיף 163 (א) לתקנות החדשות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.