תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין בגין תאונת עבודה

לפני תביעה לתשלום שכר טירחה לתובע, שהוא עורך דין במקצועו, בסכום של 83,303 ש"ח שהועמד על סכום של 75,000 ש"ח (לצורך הגשת התביעה כתביעה בסדר דין מהיר) וזאת בגין ייצוג הנתבעת בשני עניינים : האחד; תביעה בגין תאונת עבודה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן : תביעת המל"ל) והשני; ייצוג הנתבעת מול המעסיקה שלה - חברת אלביט מערכות תיקשוב וסייבר בע"מ (להלן "המעסיקה") , בירור תלונתה להטרדה מינית וניהול משא ומן לסיום יחסי עובד – מעביד בנסיבות המקרה (להלן " ייצוג מול המעסיקה").

...

באשר לתביעת המל"ל : התובע טען כי הנתבעת הגיעה למשרדו, נתנה הסכמתה להגשת תביעה להכרה במוסד לביטוח לאומי במקרה ההטרדה המינית שחוותה במקום העבודה, ושכתוצאה ממנו נאלצה להפסיק את עבודתה, כתאונת העבודה וחתמה ביום ה 28 ינואר 2020 על התחייבות לתשלום שכר טרחה בגין הגשת התביעה לעיל לדמי פגיעה וקביעת נכות מעבודה-תאונת עבודה בגין הטרדה מינית (להלן : "תביעת המל"ל). התובע צירף התחייבות לתשלום שכר טרחה וייפוי כוח (נספח א'-א'1) וטען כי בהתאם להסכם שכר טרחה סוכם כי הנתבעת תשלם עבור הטיפול בגין פתיחת התיק כולל דמי ייעוץ , ליווי לוועדות הרפואיות כולל ערעור סכום של 3500 ש"ח כולל מע"מ ובנוסף תשלם 17% בתוספת מע"מ מכל סכום שיתקבל וכן סוכם על תשלום שכר טרחה של $200 לשעה.

בגין התכתבויות והטיפול לעיל מול המוסד לביטוח לאומי, מצאתי לפסוק לתובע שכר טרחה בגין שעתיים של עבודה ובהתאם לחישוב התובע לעניין שער הדולר נכון למועד הגשת התביעה, שלא נסתר ע"י הנתבעת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחה בגין תביעה המל"ל סכום של 2,303 ש"ח. באשר לייצוג מול המעסיקה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול הראיות שבתיק ולאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בסיכומי הצדדים , הגעתי למסקנה כי דין התביעה לתשלום שכר טרחה בגין הייצוג מול המעסיקה להתקבל בחלקה ואנמק.

נוכח כל האמור לעיל, משהוכח כי התובע ייצג את הנתבעת מול המעסיקה ע"י פגישות, התכתבויות עם המעסיקה ומשא ומתן בניסיון להגיע לפשרה אולם, משהייצוג הופסק והסכם סיום העסקה הושג באמצעות עורך דין אחר והתובע אישר כי לא ייצג בהסכם (עמ' 7 שורה 16-17), ומשלא סוכם בהתחייבות לתשלום שכר טרחה - נספח ב' מהו השכר המגיע לתובע במקרה של הפסקת ייצוג בטרם השגת הסכם פשרה, מצאתי לפסוק לתובע שכר טרחה חלקי בשיעור 30% משכר הטרחה הקבוע בהתחייבות לתשלום שכר טרחה -נספח ב' שהוא 20% מסכום הפשרה בתוספת מע"מ. על כן, זכאי התובע לסכום של 139,051 ש"ח * 20% * 30%*1.17 ובסה"כ 10,846 ש"ח. לסיום אוסיף כי התובע לא נתן כל הסבר מוצדק מדוע בדרישת לתשלום שכר טרחה ששלח לנתבעת ביום 15.11.20 ביקש שכר טרחה בגין הטיפול בשני העניינים לעיל, בסכום של 13,699 ש"ח (לאחר ניכוי הסכומים ששולמו בסך של 4,085 ש"ח) ואילו בתביעה דנן שהוגשה בחודש יולי 2021 הוא מבקש לחייב את הנתבעת בסכום של 75,000 ש"ח .

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 13,149 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא.

משהוכח, איפוא, כי סכום הפשרה שהוצע לנתבע על ידי מנורה עמד על 40,000 ובהתאם לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז - 1977) מצאתי לקבל בעיניין זה את התביעה, ולקבוע כי התובע זכאי לשכר טירחה בסך 5,148 ₪ (11% מתוך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ).

סיכום הנתבע ישלם לנתבע סך של 960 ₪ (שכר הטירחה עבור התביעה להחמרת מצב), סך של 5,265 ₪ (שכר טירחה בגין הייצוג בתביעה לפצוי בגין תאונת עבודה), סך של 704 ₪ (החזר האגרה ששילם התובע לפתיחת התיק בגין תאונת העבודה), סך של 5,148 ₪ (שכר הטירחה בגין הייצוג בתביעה לפצוי בגין תאונת הדרכים) וסך של 600 ₪ (החזר תשלום שכרו של ד"ר מאגד), ובסך הכל ישלם הנתבע לתובע סך של 12,677 ₪.

...

משכך, מצאתי לדחות את טענת הנתבע בהקשר זה. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הנתבע אוחז בסיבה הוגנת - במישור האובייקטיבי להפסקת הייצוג בגין תביעת תאונת הדרכים, וסבורה אני כי התובע זכאי לשכר טרחתו בגין הייצוג האמור בהתאם לסעיף השיורי שבהסכם שכר הטרחה.

סיכום הנתבע ישלם לנתבע סך של 960 ₪ (שכר הטרחה עבור התביעה להחמרת מצב), סך של 5,265 ₪ (שכר טרחה בגין הייצוג בתביעה לפיצוי בגין תאונת עבודה), סך של 704 ₪ (החזר האגרה ששילם התובע לפתיחת התיק בגין תאונת העבודה), סך של 5,148 ₪ (שכר הטרחה בגין הייצוג בתביעה לפיצוי בגין תאונת הדרכים) וסך של 600 ₪ (החזר תשלום שכרו של ד"ר מאגד), ובסך הכל ישלם הנתבע לתובע סך של 12,677 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ והחזר האגרה בסך 770 ₪.

בגין כל עבודה זו קיבל הנתבע 2, בהתאם למיגבלה הקבועה בדין (סעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), התשל"ז-1977), 13% מסכום הפיצויים בתוספת מע"מ. התובע אינו זכאי לכל שכר טירחה מאת הנתבע 2.

לעניין זה ר' דברי בית המשפט בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל, פ"ד נח(5) 20, 28-27 (2004): "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך-הדין לטפול בעיניינו של הלקוח; את מהותו, הקפו ומידת מורכבותו של השרות; את שוויו של העניין מושא השרות; את המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן-ציון ופריבס, עורכי-דין, שותפות רשומה, בעמ' 593). כמו כן ניתן להיתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה בתחום הנידון – אם קיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טירחתו של עורך-דין ראו למשל ע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט)." השאלה אם יהא עורך הדין זכאי לפצויי קיום או פצויי הסתמכות בלבד תלויה בנסיבות העניין, לרבות הטעם להפסקת הייצוג, והאם זה לקה בחוסר תום לב. לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 7706/22 ציפורה שרה סינגר אטיה נ' עו"ד אייל אבידן (7.3.2023): "המבקשת הפסיקה את העסקת המשיב כעורך דינה בשל כך שאיבדה בו אמון, מסיבות אשר יכול שלא היו מוצדקות כלל – וגם זאת זכותה המלאה. ביחסים שבין עורך דין ללקוח שבבסיסם הסכם שכר-טירחה מותנה, המקרה הטיפוסי שבו הלקוח נוהג בחוסר תום-לב הוא נישול עורך הדין משכרו אשר נעשה בכוונת מכוון. במקרה כזה, ורק בו, ניתן וראוי לחייב את הלקוח לשלם לעורך הדין פיצוי המשתווה לאנטרס הציפייה שלו – כפי שנקבע בעיניין קורפו ..." [ההדגשה לא במקור – ס.מ.] (לעניין זה ר' גם פסק הדין בע"א 8854/06 ‏ חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (20.3.2008) בעניינינו, אין מחלוקת לגבי גובה שכר הטירחה, נוכח הוראות סעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), התשל"ז-1977.

כך עולה גם ממסמכי המוסד לביטוח לאומי שצורפו לתצהיר התובע (החלטת הוועדה הרפואית על דרגת נכות בגין פגיעה בעבודה ממנה עולה כי התביעה הוגשה ביום 13.1.2011, נספחים ט"ז-י"ז לתצהיר התובע, ת/1, בעוד הסכם שכר הטירחה בין התובע לנתבע 1 וייפוי הכוח הם מיום 18.3.2011, דהיינו כחודשיים לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה).

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע זכאי לשכר טרחה בסך 8,000 ₪ בגין ליווי הנתבע 1 בתביעותיו מול המוסד לביטוח לאומי בין מרץ 2011 עד יוני 2012.

משכך, ישלם הנתבע 1 לתובע 5,000 ₪.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: א. הנתבע 2 ישלם לתובע 21,866 ₪.

לטענת הנתבעת דין התביעה להדחות הן מכיוון שמדובר בעילה נזיקית שאינה בסמכות בית הדין לעבודה והן מן הטעם שתביעה בגין נזקיו של התובע בעקבות תאונת העבודה הוגשה לבית משפט השלום ולכן מדובר בכפל פיצוי.

נעיר כי התובע לא עתר לתשלום ימי מחלה (ככל הנראה לנוכח תקופת עבודתו הקצרה) ולכן לא נדרשנו לסוגיה זו. נסיבות סיום ההעסקה אין חולק כי התובע שהה בתקופת אי כושר בעקבות תאונת עבודה החל מתאריך 30.8.2017 ועד לתאריך 10.2.2018.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, י"ב אב תשפ"ג, (30 יולי 2023), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

בסיכומיו הפחית התובע את סכום התביעה ברכיב זה והעמיד אותו על סך 25,000 ש"ח. בשים לב לכך שאין חולק שהתובע פוטר ללא שימוע, ועוד כשהוא מצוי בסיומה של תקופת מחלה, אנו סבורים כי מדובר בסכום סביר ואף נמוך לנסיבות העניין.

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרת זכות השימוע של התובע, פיצוי בסך 25,000 ש"ח. למען הסר ספק, איננו נדרשים לסוגיית פיטורים בתקופת מחלה, שכן לא נתבע סעד מכוח עילה זו. סוף דבר בתוך 30 ימים על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפקדות לקרן השתלמות בסך 7,875 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2017 (אמצע תקופה).

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, י"ב אב תשפ"ג, (30 יולי 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...