תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד וזכאות לשליש משכר טרחה עתידי

העובדות וטענות הצדדים התובעים הגישו תביעה כספית, במסגרתה עתרו להורות לנתבע לשלם להם סך 1,353 ₪ עבור הוצאות אשר במסגרת ייצוג הנתבע ומתן סעד הצהרתי, לפיו הם זכאים לשכר טירחה בסך שני שליש לפי הקבוע בהסכם שכר הטירחה מיום 18/3/18 (להלן : "ההסכם").

השנייה, המדובר בתביעה תיאורטית העוסקת בהנחה עתידית לפי ייפסקו לנתבע פיצויים בתביעה הנזיקית.

ההלכה ביחס לשכ"ט עו"ד במקרה בו הופסק הטיפול המשפטי ע"י הלקוח, סוכמה בת.א (ת"א) 2713/06 קורן ושות' נ' מגדלי בארי שלמה המלך (פורסם בנבו): "...נותן השירותים המשפטיים אינו נתון לגחמת ליבו של המזמין ואינו צריך לדאוג לשאת חן וחסד לפניו מדי יום ביומו, שמא יפטרנו. אין עסקינן בזכות הדירה המתפרנסת מרגע לרגע, ואשר ניתן לבטלה בכל עת, לפי רצונו של מעניק הרשות. הסכם שכר הטירחה אמנם איננו כתובה, אך עדיין אין הלקוח יכול להשליך את פרקליטו ברגע שימצא לעצמו הצעה מפתה יותר, בדמות פרקליט הגובה שכר טירחה נמוך יותר. הפסקה חד צדדית של ההיתקשרות מצד הלקוח יכולה להעשות בהתקיים סיבה הוגנת מוכחת, למשל: החלטתו של המזמין שלא להיתקשר בפרוייקט בגינו הזמין את השירותים המשפטיים ... הפרוייקט ניכנס למבוי סתום ולא ריווחי; הפרקליט אינו מבצע מלאכתו במיומנות הסבירה; וכן הלאה". הנתבע בסעיף 19 לתצהירו מציין כי הוא פנה לעו"ד סלימאן סעדיה בכדי למחוק את התביעה מחמת איומים.

...

למעלה מן הצורך אוסיף, כי המדובר באדם בגיר אשר בא לפגישת הייעוץ יחד עם אביו ומכאן לא היה לבדו מול עוה"ד. גם בכך יש לחזק את המסקנה כי הנתבע הבין היטב, הסכים וחתם בידיעה ומרצון חופשי.

בכל הכבוד, כאמור, לא התרשמתי לחיוב מהעדות בעניין זה, אין בידי לקבל טענה זו והבחירה להעביר את הטיפול המשפטי לאחר יותר מ – 20 חודשים מההסכם וכ – 10 חודשים אחרי הגשת כתב התביעה לקרוב משפחה תוך נסיון להתחמקות מתשלום לתובעים, לא היתה בתו"ל. במקרה זה לא מדובר ב"סיבה הוגנת" להפסקת ההתקשרות, כלשון הפסיקה, אלא במהלך חד צדדי הנגוע, לטעמי, במידה רבה של חוסר תו"ל. כמפורט, הנתבע לא כופר בזכותם העקרונית של התובעים (1-3) לשכר טרחה ולראיה הציע להם תשלום חלקי (ראו בפרוטוקול בעמ' 16 שורה 9).

לסיכום, התובעים זכאים לקבל סך 58% מתשלום שכה"ט לפי ההסכם בתוספת הוצאות בסך 1,353 ₪, שכ"ט עו"ד בהליך זה בסך 10,000 ₪ והחזר אגרת המשפט במלואה.

בכתב התביעה נטען כי: התובעים, עורכי דין במקצועם (להלן "התובעים"), טענו כי מדובר בתביעה לתשלום שכר טירחתם לפי הסכם שכר טירחה חתום ע"י הנתבעת לפיו התובעים הסכימו לייצג את הנתבעת בתיק ירושה וגביית זכויות תמורת סכום בשיעור 15% בתוספת מע"מ מכל סכום שייגבה או יתקבל לידי הנתבעת.

הנתבעת טענה כי התובע ידע כי טיפולו בנתבעת נסוב סביב מכירת מקרקעין שהם בית מגורים בנתניה, שליש ממנו, אותו ירשה הנתבעת מחלק מאביה והייתה אמורה לרשת בעתיד גם מאמה, כפי שאכן קרה.

...

איני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע ניצל את מצוקתה הבריאותית והכלכלית וכי עשק אותה בהוצאות בגין שכר טרחתו משטענה זו לא הוכחה ע"י הנתבעת.

לאחר ששמעתי את הנתבעת התרשמתי כי מדובר באישה צלולה ודעתנית, אשר מכרה בעבר דירה ויודעת כי מקבלים בגין שכר טרחה אחד וחצי אחוז (ראה עדותה עמ' 32 שורה 29-36).

סוף דבר: התביעה העיקרית נדחית.

ועוד סיכמו ביניהם עו"ד מנדל ועו"ד שלמון שהראשון ישלם לאחרון שליש מכל שכר טירחה שיקבל בצירוף מע"מ. עו"ד מנדל מצביע על כך שייעוד הקרקע אכן שונה (בשנת 2009), וניתן לבנות במקום בית משותף ובו 53 דירות.

הוא הורכב משני אחוז מסך למעלה מ-159 מיליון ₪ (תמורת מכר של 53 דירות), בהפחתת עשרים אחוז מכלל פעילותו כמייצג, ובתוספת 298,240 ₪ בגין הפרת החוזה; לחילופין נידרש תשלום בסך 2,984,240 בגין תרמית; ולחילופי חילופין תשלום שכ"ט עו"ד מוסכם בסך 2 אחוזים משווי החלקה החדשה, ושכר טירחה זה עולה כדי 1,274,000 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 4.12.19 סילקה חברתי (כב' השופטת עמית-אניסמן) את כתב התביעה נגד הנתבע 4 (מר לוזון) בגין היתיישנות, נוכח בקשה שהוגשה על ידו.

במקרה שבו מתקיימים המאפיינים המצטברים הבאים: א) כאשר עורך דין זכאי לשכר טירחה חוזי בדמות אחוזים משווי קרקע לאחר שינוי ייעוד, או אחוזים מתשלומים פוטנציאליים נכבדים שיתקבלו בעתיד; ב) ועורך הדין לא ממלא את המחויבויות שנטל על עצמו לטפל בעינייני לקוחותיו; ג) והוא לא מצוי בקשר עם לקוחותיו במשך פרק זמן משמעותי (בעניינינו במשך שנים ארוכות מאוד); ד) וכאשר עורך הדין יודע כי לקוחותיו פונים לייצוג על ידי אחר; מן הראוי לשקול להטיל עליו חובה אקטיבית לפנות ללקוחותיו וללבן את מערכת היחסים החוזית ביניהם באופן ממשי ומשמעותי, תוך פרק זמן סביר לאחר שנודע לו שהם התקשרו עם אחר.

...

הנתבעים טוענים שיש לדחות את התביעה.

בנסיבות אלה נראה כי שורת הצדק מובילה לצורך בהתחשבות בשכר הטרחה הראוי, ובמאמצים שהשקיע התובע, אך נוכח היקף הסכום שבו אנו עוסקים, אקח אותו בחשבון במסגרת ההוצאות שייפסקו בתיק זה. נראה לי שכך ראוי לעשות שכן גם אם הנתבעים פנו למייצגים אחרים בכל הנוגע לקרקע, מצופה היה מהם כי ידאגו לשלם לתובע בעבור עמלו בראשית הדרך, דבר שלא עשו.

כך או כך, אינני נדרש להחליט בנושא שכן דינה של התביעה להידחות לגופה.

התוצאה התביעה נדחית.

והאם קמה לעו"ד הררי זכות קזוז מכח הסכם שכר הטירחה שנחתם לטפול בתביעה לפי ס' 197 הנכויים בגין הטיפול בנושא גן הילדים והעיכוב, של התיקים הנוגעים לטפול בנושא גן הילדים: ניכוי הסך של- 23,600 ₪ עבור טפול ב"תיק מקורות" המנעות עו"ד הררי מלהפחית משכרו את שכר טירחת השמאי זאב כהן : ניכוי הסך של - 1,975 ₪ - בגין אגרת בית משפט "בעיניין ביבס": ניכוי סך של -2,000 ₪ בגין "הוצאות עתידיות" ; וסך - 3,139.7 ₪ בגין "הוצאות שונות": העיכוב – של הפקדון בסך של - 183,000 ₪.

דיון והכרעה בשאלת הפיצויים ששולמו לאגודה בתביעה לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה - האם קמה לעו"ד הררי זכות קזוז מכח הסכם שכר הטירחה שנחתם לטפול בתביעה לפי ס' 197.

כמו כן נקבע בפסק הדין, כי זכויות האגודה וחבריה תומחנה לועדה המקומית "מצפה אפק" והדיון יוחזר לועדת הערר - על מנת שהמשיבה בערר תהא הועדה המקומית "רמלה"; ואם בהליכים המחודשים יפסק פיצוי נמוך מסכום הפיצויים שנפסקו לזכות האגודה והחברים, הרי שהאגודה והחברים יישאו בהחזר עד לשליש מסך של - 550,000 ₪; קרי, סיכון לחיוב האגודה והחברים בהחזר בסך של כ- 183,000 ₪.

...

מהמקובץ לעיל ברור, כי עו"ד הררי גבה שכר טרחה ביתר בגין התביעה לפי סעיף 197, בכך שנמנע מלהפחית משכרו את שכר השמאי זאב כהן; והוא חייב להשיב סכום זה לאגודה.

בעקבות זאת, חתמו חברי הועד החדש על המסמכים לפתיחת חשבון להפקדת הסך של 183,000 ₪, אך משדרש הבנק חתימות נוספות, נמנעו מלעשות כן. בהתאם לכך, הטענות בנוגע לעיכוב כספים וביחס לקיזוז סך של 183,000 ₪ נדחות מכל וכל שכן בראש ובראשונה, חברי ועד האגודה הסכימו והסמיכו את עו"ד הררי לשמור את הכספים הללו עבור האגודה, בעקבות פסק הדין בפשרה.

התוצאה היא שעל עו"ד הררי להשיב לאגודה את הסך של 183,000 ₪ שקיזז שלא כדין וזאת כאשר הסך הנ"ל צמוד ונושא ריבית חוקית מיום הקיזוז ועל לתשלומו המלא בפועל.

הצעת ההסדר של החייבת שופרה פעם נוספת במסגרת הדיון שהתקיים ביום 06/09/23, ובמסגרתה הוקנו לקופות ההסדר המקורות הבאים: מחצית מסך של 850,000 ₪ שצפוי להיתקבל מחברת גוד פארם בע"מ; מחצית מסך של 500,000 ₪ שיתקבל מתמורת הנכס בזרובבל בחיפה; תשלום של 30,000 ₪ שיועבר ב-60 תשלומים חודשיים של 5,000 ₪ כל תשלום; תשלום בגובה של 35% מכל סכום שיתקבל לאחר תשלום שכר טירחת עו"ד והוצאות ניהול הליך בתביעת רשלנות רפואית שהגישה החייבת נגד בית חולים איכילוב ומשרד הבריאות; כל סכום ששולם על ידי המבקשת עד למועד הקבוע בגין עניינים רפואיים והושב לה; תשלום בגובה 20% מכל הכנסה ברוטו של החייבת העולה על 65,000 ₪ לחודש שתתקבל בפועל בתא המשפחתי של החייבת, במהלך 60 חודשים מיום אישור תוכנית זו או בתום של התשלומים החודשיים שפורטו לעיל ובילבד שלא יפחת מ-12 חודשים ממועד אישור התוכנית; תשלום שיועבר ע"י החייבת בסך השווה לשווי 5% מתוך 15% (שליש) מהאופציות להן זכאית החייבת בחברת גוד פיטנס בע"מ במועד ההבשלה הראשונה (לכל היותר שנה ממועד רכישת פעילות החברה; כספי פוליסת ביטוח לחסכון; תוכניות חסכון וקרנות הישתלמות מכל סוג שהוא (מלבד קופות פנסיה וגמל) בסך כולל של כ- 213,500 ₪; כל נכס שיתגלה בעתיד ולא דווח בטופס 5 שהוגש ימומש ותמורתו תועבר לקופת ההסדר וככל ששוויו מעל 200,000 ₪ יביא גם לביטול ההסדר; תשלום בגובה 50% מכל תמורה שתתקבל אצל החייבת בגין השתתפותה בתוכנית ריאליטי במהלך 36 חודשים מיום אישור הצעת ההסדר.

...

על יסוד השיקולים שפורטו, ואף שהסדרי הנושים למרות שזכו לרוב ערך אך לא לרוב ערך כנדרש, ועולה כי אלה אינם לשביעות רצונם של הנושים המתנגדים, סבורני, כי המדובר בהסדרים ראויים, סבירים והוגנים בנסיבותיו של המקרה, אשר אושרו ברוב גדול הן מספרי והן ערכי ועולה, כי יתרונותיהם עולים באופן מובהק על חסרונותיהם.

סוף דבר סיכומו של דבר, הנני מאשרת את הצעות ההסדר שהוגשו על ידי החייבים ונותנת לו תוקף של פסק דין כלפי כל הנושים.

לאור אישור הצעת ההסדר הנני מורה כדלקמן: מנהלי ההסדר ישמשו כנאמנים לביצוע הסדרי הנושים, ומוקנות להם כל הסמכויות הדרושות לצורך ביצוע תפקידם כנאמנים לביצוע הסדרי הנושים.