תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד בגין הפרת הסכם

ענייננו בתביעה לתשלום שכר טירחת עו"ד בגין שירות משפטי שקבל הנתבע מאת התובע.

באותו סיכום צוין כדלקמן: "שכר טירחת עורך-דין בתביעה זו יהא 10,000 ₪ ומע"מ עם תחילת העבודה, וכן 20% מכל סכום שבו תזכה בסוף ההליך. כמובן שייחתם בינינו הסכם שכר טירחה מסודר". בסופו של דבר הצדדים חתמו על הסכם שכר טירחה מיום 24.08.2011, הוא הרלוואנטי לענייננו, לפיו הסדירו הצדדים את תנאי ייצוג התובע את הנתבע בתביעה כנגד המועצה (להלן: "הסכם שכר הטירחה").

הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב בסיום היחסים החוזיים, בין עורך דין ללקוח, עשויה ליגרור במקרים המתאימים חיוב בתשלום פצויי ציפייה (ע"א 9784/05 עריית תל אביב נ' גורן (פורסם בנבו, 12.08.09)).

...

באותו סיכום צוין כדלקמן: "שכר טרחת עורך-דין בתביעה זו יהא 10,000 ₪ ומע"מ עם תחילת העבודה, וכן 20% מכל סכום שבו תזכה בסוף ההליך. כמובן שייחתם בינינו הסכם שכר טרחה מסודר". בסופו של דבר הצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה מיום 24.08.2011, הוא הרלוונטי לענייננו, לפיו הסדירו הצדדים את תנאי ייצוג התובע את הנתבע בתביעה כנגד המועצה (להלן: "הסכם שכר הטרחה").

על כן, הנני קובע כי נסיבות סיום ההתקשרות היו כאלה שהנתבע החליט לסיים את העסקתו של התובע ובהינתן כי החלטתו האמורה הייתה לאחר שניתן פסק הדין ובעקבות הידיעה כי הוא אמור לשלם שכר הטרחה המגיע, הרי בנסיבות העניין יש לקבוע כי מדובר בשימוש בזכות הלקוח להפסקת הייצוג בדרך שאינה הוגנת ובחוסר תום לב. אין נפקא מינה שפסק הדין של בית הדין לעבודה לא כומת ולא נקב בסכומים, לעניין חובת הנתבע לשלם את שכר הטרחה המגיע בעקבות אותו פסק דין.

בברע"א 5913/23 עזרא יוסף נגד עו"ד איתן כוהלי (פורסם בנבו, מיום 06.08.23) קבע בית המשפט העליון בהחלטתו הדוחה בקשת רשות ערעור, בהתבסס על עניין אטיה הנ"ל, כי חרף התנייה האמורה הרי "השכר עליו הסכימו הצדדים הינו ראוי ביחס לעמל שהשקיע המשיב בטיפול בעניינו של המבקש". ראוי להזכיר כי, התובע ייצג את הנתבע בהליכים המשפטיים שכללו ליווי משפטי ודיוני הוכחות שהובילו בסופו של דבר לקבלת פסק דין שהטיב עם הנתבע.

לפני סיום ראוי להזכיר פסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט העליון בע"א 2794/20 עו"ד ענת לוי נגד מלטה ויטוריו ואח' (פורסם בנבו, 06.11.23), שם נקבע בנסיבות דומות כבענייננו כי "כאשר הטיפול של עורך הדין הביא לכך שכל שנותר להשגת התוצאה הקבועה בהסכם בין הלקוח לבין עורך הדין הוא המשך נכונותו של הלקוח לקבל את התוצאה אותה ביקש בהסכם, והלקוח מסרב לעשות כן, בין על דרך מחדל ובין על דרך פעולה למניעת התוצאה, קל יותר לקבוע כי עורך הדין זכאי לשכר הטרחה שהיה זכאי לו במצב בו התוצאה הייתה מושגת". סוף דבר בנסיבות אלה, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, מצאתי כי התובע זכאי לשכר טרחה בגין הטיפול בעניינו של הנתבע, וזאת בהתאם לסעיף 7.2 להסכם שכר הטרחה עליו חתום הנתבע לפיו התחייב לשלם לתובע 20% ומע"מ מכל סכום שיגיע לו, לרבות הסכומים העתידיים שנוספו לשכרו.

בנוסף טוען המבקש, כי רכיבי התביעה מופרזים ומופרכים, כמו למשל רכיב הפצוי בגין האיחור בפנוי, כאשר זה ניכנס לתוקפו רק עם תום תקופת השכירות המקורית, קרי, 1.8.2020 ולא עם מועד הפרת ההסכם.

מכל מקום, טען, הפצוי שנקבע בהסכם הוא בלתי סביר ועל כן יש לבטל תנייה זו בהסכם, בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

כך, למשל, רכיב התביעה בגין שכר טירחתה של עוה"ד שלי שמעון אינו נתמך בראיה כלשהיא בכתב, משלא צורפו הסכם שכר טירחה או קבלה על התשלום, ומכאן שאינו עונה על התנאי שבתקנה 202(1) לתקנות 1984.

...

הבקשה למתן רשות להתגונן למעלה מן הצורך, והגם שהדיון בשאלה זו מתייתר לאור מסקנתי האמורה, אוסיף כי גם לולא הייתי נעתרת לבקשה למחיקת הכותרת, היה מקום ליתן למבקש רשות להתגונן.

סוף דבר הבקשה למחיקת כותרת מתקבלת.

כאמור, גם לו היתה נדחית, הרי שהבקשה למתן רשות להתגונן היתה מתקבלת; התוצאה הסופית זהה.

כפי העולה מפרק ז לכתב התביעה , עותרים התובעים לפצוי בגין הפרת הסכם המכר שקבל תוקף של פסק דין בסך של 200 אש"ח – סכום פיצוי קבוע ומוסכם מראש , פיצוי בגין קימום חובות של התובעים לצדדים שלישיים במסגרת תיקי ההוצאה לפועל שננקטו נגדם ,פיצוי בגין הוצאות משפטיות, פיצוי בגין ריביות והוצאות משפטיות שנגרמו של פיגורים בתשלומי המשכנתא שרבצה על זכויות התובעים בדירה מושא ההסכם בין הצדדים , ועוד כהנה וכהנה עתירות לפצוי בגין נזקים כלליים ולא מפורשים אשר לא הוכחו בכל דרך על ידי התובעים .

על פי הסכם זה הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד בתשלום סכום התביעה הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד – הכל בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק.

...

בסך הכל מסתכמת התביעה לסך של 650,000ש"ח. מאחר שעילתה העיקרית של התביעה היא הפרת חוזה אין מנוס מלצטט ולנתח את החוזה ובענייננו החוזים שנחתמו בין הצדדים לצד טענות התובעים מחד וטענות ההגנה של הנתבע מאידך.

הכרעה לאחר שבחנתי את כתבי בי דין מטעם שני הצדדים , תצהיריהם , נספחי התצהירים והפרוטוקולים של הדיונים וסיכומי הצדדים נחה דעתה כי ההסכם בין הצדדים לא הופר על ידי הנתבע .

מסקנתי היא כי מי שהפר את ההסכמים בין הצדדים הם התובעים , שכאמור מחד נהנו מתניות ההסכמים הנוספים וקיבלו כספים נכבדים – לפחות 400 אש"ח מהנתבע ומנויבאואר.

התוצאה היא שדוחה את התביעה !.

לענייננו, די בכך שאציין כי במוקד ההליך עמדה תביעת משיבות 3-1 (להלן: אפיסולר) שנסובה, בין היתר, על אודות הסכם שנערך בעיניין השליטה במניותיה של חברת אנרגיית רוח ירוקה בע"מ (להלן: אר"י) שהועברו במסגרת ההסכם לידי משיבה 4 (להלן: אפיווינד); וכן על אודות תשלום בסך 1,246,669 ש"ח ששילמה אפיסולר כחלק מהתמורה הכספית במסגרת אותו הסכם (להלן: התמורה הכספית).

נקבע, כי ההסכם הופר על-ידי המבקשת ומשיבים 7-5, 11 ו-12 (להלן: ההסכם ו-המשיבים), וכי בהתאם להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יש להורות על ביטול ההסכם ועל השבה הדדית של התמורות שהועברו במסגרתו.

כן חויבו המבקשת והמשיבים, יחד ולחוד, בתשלום שכר טירחת עו"ד בשיעור של 540,000 ש"ח. המבקשת ערערה על פסק הדין, ולצד ערעורה הגישה בקשה לעכב את ביצועו.

...

לגופם של דברים, כידוע, בבוא בית המשפט לבחון אם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, עליו להידרש לשני שיקולים מרכזיים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו מני רבים: ע"א 4790/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח עבדאללה דעיבס יורשיו, פסקה 16 (24.12.2019) (להלן: עניין דעיבס)).

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן פסק דין בערעור.

עם זאת, כדי להבטיח את תשלום חלקה של המבקשת בחיוביה, ככל שערעורה יידחה, אני מורה כי על המבקשת להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית אוטונומית הרשומה על שמה של אפיסולר בסך של 400,000 ש"ח, וזאת עד ליום 14.03.2024.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הרשם הבכיר מרכי וחדי), מ-3/10/2022, בתאד"מ 44026-01-21 גבריאלי נ אדלשטיין, בו התקבלה תביעת המשיבה לתשלום יתרת שכר טירחת עו"ד בסך 13,289 ₪ בגין ייצוג המערער.

בפסק הדין הפנה בית המשפט להלכה שנפסקה בע"א 8854/06 קורפו נ' סרוצקין (20/3/2008), המפנה להלכה שנפסקה 136/92 ביניש נ' דניה סיבוס, פ"ד מז(5) 114 (1993), ומצא כי מתקיימים התנאים לפסיקת פצויי ציפייה בהתאם להסכם, שכן אין חולק כי המערער ביקש את ייצוגה של המשיבה וחתם איתה שני הסכמי שכר טירחה; כי היה מודע להתחייבויותיו ומוכן לשלם את הסכומים שהוסכמו; כי המערער (ולא המשיבה) הוא שהפר את ההסכם בין הצדדים כשלא שילם את שכרה חרף אורכות שניתנו; וכי המערער נהג בחוסר תום לב הן משום שלא יידע את המשיבה מראש על כך שלא יוכל לשלם את שכרה, אף שההסכם השני נחתם סמוך לדיון, והן משום שבהמשך "[]בחר להוליכה בכחש בתירוצים שונים לפיהם הוא אוטוטו משלם את יתרת חובו", וכך גרם לה להשקיע מזמנה וממרצה במשימת הייצוג אף שידע כי בסופו של יום לא ישלם את שכרה.

...

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית: הצדדים אינם חולקים על התנאים שנקבעו בפסיקה לפיצויי קיום אלא על יישום ההלכה במקרה הנוכחי, ובעיקר על השאלות מי ביטל את ההסכם והאם המערער נהג בחוסר תום לב. בשתי סוגיות אלו אין מקום להתערב במסקנות הערכאה הדיונית כי המערער הוא שהפסיק הלכה למעשה את הייצוג כשהודיע למשיבה שאינו יכול לשלם את שכרה, לאחר שכבר למדה את התיק והתייצבה לדיון הוכחות; וכי המערער פעל בחוסר תום לב, שכן חתם על ההסכם זמן קצר לפני הדיון בבית המשפט לענייני משפחה אף שידע כי לא יוכל לשלם למשיבה את שכרה.

התוצאה היא כי אין להתערב במסקנת בית המשפט שמתקיימים התנאים הקבועים בפסיקה לפיצויי קיום מתקיימים, בעיקר כשהמשיבה דרשה פיצויי קיום רק בגין השלבים בהם ייצגה ולא בגין ההסכם כולו.

סוף דבר נוכח כל אלו דין הערעור להידחות.

המערער ישלם את הוצאות המשיבה בסך 15,000 ₪ שיועברו מן הפיקדון.