תביעה לתשלום שכר טרחה עבור עבודות חקירה

יצוין כי ברקע הטיפול מול רשויות המס, באמצעות הנתבע 1 (להלן: "מר חרסט"), כספי תמלוגים בסכומים נכבדים של עשרות מיליוני שקלים, אשר קיבלו התובעים בגין פיתוחים וממצאים שגילתה ד"ר האן עם אחרים, בתחום חקר הסרטן במסגרת עבודתה כמדענית במכון ויצמן.

כן יצוין, כי בתמיכה לכתב התביעה, צרפו התובעים דו"ח ביקורת חקירתית שביצעו התובעים באמצעות משרד רו"ח ברלב ושות', ולפיו, על פי הנטען, שילמו בני הזוג האן סך של מעל 5 מיליון ₪ למר חרסט על סמך מצגים כוזבים, וזאת מעבר לתשלומי שכר הטירחה בהם נשאו [נספח כב לכתב התביעה].

בהגנתם טוענים חרסט, כי כל עניינה של התביעה הוא למעשה ניסיון להיתחמק מתשלום שכר טירחה עבור שירותי ייעוץ המס אשר ניתנו להם, תוך שנתנו הסברים, הנותנים מענה לשיטתם להאשמות המוטחות בכתב התביעה.

...

המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים כי חובתם של התובעים לגלות בצורה מלאה ושלמה את המסמכים שבידיהם, ואף עומדים על כך שבית המשפט יורה לתובעים ולמשרד החקירות ברלב לגלות את כלל ההקלטות, התרשומות והתכתובות בעניין זה. דיון לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין הבקשה להורות על חסיון הטיוטות להתקבל; להלן טעמי.

במקרה דנן, סבורני כי כאשר עסקינן בטיוטות של חוות דעת ביקורת חקירתית אשר נערכה לקראת הגשתה של התביעה דנן, מדובר במסמכים אשר המטרה הדומיננטית בהכנתם לא יכולה להיות אלא הכנה לקראת משפט, ומקובלות עלי טענות התובעים בעניין זה (סעיפים 5 ו – 8 בבקשתם).

סבורני, כי אף במקרה דנן, אין מקום להתיר את גילוין של הטיוטות, שכן כאמור עסקינן במסמכים אשר הוכנו לקראת ההליך המשפטי, ושזו הייתה המטרה הדומיננטית בעריכתם.

יצוין כי ברקע הטיפול מול רשויות המס, באמצעות הנתבע 1 (להלן: "מר חרסט"), כספי תמלוגים בסכומים נכבדים של עשרות מיליוני שקלים, אשר קיבלו התובעים בגין פיתוחים וממצאים שגילתה ד"ר האן עם אחרים, בתחום חקר הסרטן במסגרת עבודתה כמדענית במכון ויצמן.

כן יצוין, כי בתמיכה לכתב התביעה, צרפו התובעים דו"ח ביקורת חקירתית שביצעו התובעים באמצעות משרד רו"ח ברלב ושות', ולפיו, על פי הנטען, שילמו בני הזוג האן סך של מעל 5 מיליון ₪ למר חרסט על סמך מצגים כוזבים, וזאת מעבר לתשלומי שכר הטירחה בהם נשאו [נספח כב לכתב התביעה].

בהגנתם טוענים חרסט, כי כל עניינה של התביעה הוא למעשה ניסיון להיתחמק מתשלום שכר טירחה עבור שירותי ייעוץ המס אשר ניתנו להם, תוך שנתנו הסברים, הנותנים מענה לשיטתם להאשמות המוטחות בכתב התביעה.

...

איני מקבל אף את גישת התובעים כי המענה לשאלה מתי קיבלו טיוטא ראשונה של דוח החקירה אינו רלוונטי, בשים לב לטענות בעניין תרמית וכיו"ב והטענות הנגדיות בכתב ההגנה.

עם זאת, ראיתי לקבל את עמדת התובעים, ביחס לשאלה 7 בשאלון התובעת, וביחס לשאלות 14 -15, ו- 27 בשאלון התובע, אשר העמדה בסעיף 27 לתגובה מטעם התובעים, מקובלת עלי.

אבהיר כי בניגוד לקביעה ביחס לצירוף הסכם שכר הטרחה עם משרד ברלב (ראו לעיל), סבורני כי יש מקום להשיב לשאלה אם שכר הטרחה מותנה בתוצאות הליך זה, ועל כן סבורני כי על התובעת להשיב לשאלה 32.

כחודשיים לאחר מועד סיום החקירה פנתה המבקשת אל המשיב בדרישה לתשלום שכר טירחה עבור עבודתה.

פסק דינו של בית משפט קמא בית משפט קמא קבע בפסק דינו שהנטל להוכחת טענת המשיב כי המבקשת התרשלה במתן שירות מקצועי עבורו הוא על המשיב, ומכיוון שהמשיב לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו ולא נתן את הסכמתו לגילוי מסמכים ממס הכנסה, יש לדחות את טענותיו לעניין זה. מאידך נטל ההוכחה בדבר קיומו של הסכם לתשלום שכר טירחה נפרד בגין ייצוג המשיב בחקירה מוטל על המבקשת, וגם נטל זה לא הורם, ומשכך דין התביעה להדחות.

...

לכן בנסיבות העניין, לאור העבודות שבוצעו על ידי המבקשת שלגביהן אין מחלוקת, אני סבורה כי קביעת בית משפט קמא לעניין שכר הטרחה הראוי, בהתאם לראיות שהונחו בפניו, סבירה ומנומקת ואני דוחה את טענות המבקשת לעניין זה. מעבר לכל האמור לעיל יש לזכור כי מדובר במקרה דנן בבקשה להשיג על האמור בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות.

לסיכום לאור האמור הבקשה נדחית.

מאחר ונדרשה תשובה, תשלם המבקשת למשיב הוצאות בסך 1,000 ₪.

התובע עותר בתביעתו לתשלום שכר הטירחה בגין ייצוגו של יהודה בהליך בביהמ"ש המחוזי אשר שולם לנתבע.

הליך זה ארך מעלה לשנה ועבור עבודה זו שילם יהודה לנתבע סך של 30,000 ₪.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית של יהודה אשר נחתם ביום 18/8/20 ובו מאשר יהודה את גרסת התובע ומצהיר כי שילם לנתבע "סך של 7500 ₪ על מנת שייצג את האחים שלי בבקשה לביטול פס"ד בהעדר שניתן כנגדם ... כמו כן שלמתי לעו"ד בן ציון ענקי סך של 30,000 ₪ על מנת לקבל ייצוג בתביעה שהגישה נגדי צביה מלמד בבית משפט המחוזי בלוד ... בנוסף שלמתי לעו"ד בן ציון ענקי סך של 18,000 ₪ על מנת לקבל ייצוג בתביעה שהגישו נגדי האחים שלי בבית משפט לעינייני מישפחה ...". לתצהיר צורפה פתקית – שהנתבע בחקירתו לא הכחיש כי נערכה על ידו ותוכנה תואם לכאורה במדויק הן לגירסת התובע והן לתצהירו של יהודה: "בס"ד

...

לאור כל האמור, לנוכח בחינת המארג הראייתי שהובא לפניי, מצאתי לקבוע כי עלה בידי התובע להרים הנטל המוטל לפתחו ולהוכיח, ברמה הנדרשת, את גרסתו שלפיה סך של 30,000 ₪ שולם לנתבע על ידי יהודה בגין ייצוג בביהמ"ש המחוזי ולא בגין ביטול פסק הדין שניתן נגד האחים.

לאור כל האמור, אף אם קיים מרחב הספק, עלה בידי התובע להרים הנטל ולהוכיח את גרסתו שלפיה סך של 30,000 ₪ שולם על ידי יהודה לנתבע בגין ייצוג בהליך המשפטי בבית המשפט המחוזי.

אשר לסך של 18,000 ₪ שכעולה מגרסאותיהם של שני הצדדים הוסכם עליו כשכה"ט בגין ייצוג בבימ"ש לענייני משפחה, הן של יהודה והן של האחים, הרי שאין מחלוקת שהנתבע העביר לתובע מחצית מהסכום שעליו הוסכם בסך של 9,000 ₪ ולכן נראה כי בכך תמה ההתחשבנות בין הצדדים בגין ייצוג זה. סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 15,000 ₪.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבת ים (כב' השופט אודי הקר) מיום 24.8.24 (ת"א 7102-12-20) במסגרתו התקבלה התביעה לתשלום שכר טירחה עבור שירותים משפטיים שסיפק התובע (להלן: "המשיב") לנתבע (להלן: "המערער") ונדחתה התביעה שכנגד להשבת שכר הטירחה ששולם למשיב.

נקבע כי "התובע [המשיב] אף הבהיר את מקור החיובים בחקירתו ועדותו לא נסתרה בחקירתו הנגדית. לעומתו הנתבע [המערער] לא טען נגד הסכמי שכר הטירחה ולא הביא כל ראיה לסתור עדותו של התובע [המשיב] כי ביצע את העבודה או כי שילם עבור עבודה זו" (ס' 59).

...

בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד טען המערער כי, חוב שכה"ט המפורט בסעיף 6 לכתב התביעה התיישן, וזאת בהתאם לקבוע בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ולכן יש לדחות את התביעה בגין התחייבויות שנוצרו לפני למעלה מ- 7 שנים טרם הגשת התביעה.

כן נטען, כי יש לדחות את התביעה לאור השיהוי הרב שחלף ממועד החתימה על הסכמי שכר הטרחה ועד למועד הגשת התביעה, שהוגשה כחמש שנים לאחר שהמערער שלח למשיב מכתב דרישה בגין מחדלים ומעשים רשלניים בייצוגו.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים כפי שפורטו לעיל, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

לא בכדי מצאתי לפרט את עיקרי פסה"ד, לרבות את טענות הצדדים, על מנת שניתן יהיה להיווכח על נקלה בכך שבית משפט קמא נתן דעתו לכל מחלוקת, בין עובדתית ובין משפטית, שנדרשה להכרעה, קבע ממצאים עובדתיים על יסוד הראיות שבאו לפניו והתרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים, וכל אלה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע, אשר בה לא מצאתי כל טעות שבחוק.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.