במסגרת השומה נקבע כי ההשבחה למקרקעין הוערכה על ידי שמאי בסכום של 4 מיליון ש"ח ומכאן שהחבות בהיטל השבחה היא 2 מיליון ש"ח. בצרוף הפרישי הצמדה הועמד היטל ההשבחה נכון למועד הוצאת השומה ביום 3.7.2011 על סכום של 2,045,015.81 ש"ח.
נוכח דרישת התשלום דלעיל פנה הנתבע אל התובעת, שעוסקת בשמאות מקרקעין, לצורך הכנת חוות דעת שמאית נגדית.
זאת ועוד, הצעת המחיר אינה כוללת התחייבות של התובעת להחזר תשלום שכר טירחת השמאי המכריע כפי שנטען על ידי הנתבעים.
גובה החוב
על פי כתב התביעה חישוב שכר הטירחה הוא בשיעור של 10% מסכום ההפחתה נכון ליום התשלום בפועל ועל פי חישוב התובעת הסכום שהופחת הוא 2,122,284 ש"ח ומכאן ששכר הטירחה עומד על סך של 212,228 ש"ח בצרוף מע"מ. מסכום זה הפחיתה התובעת תשלום בסך 20,000 ש"ח ששולם כמקדמה וכן תשלום בסך של 22,280 ש"ח ששולם במסגרת היתחשבנות שנערכה בין הצדדים (עסקינן בתשלום של 25,000 ש"ח ללא רכיב המע"מ, צמוד למועד תשלום).
...
הועדה המקומית לא הסכימה עם קביעת השמאי המכריע והגישה ערר, אך במסגרת החלטה של ועדת הערר מיום 31.7.2013 נדחה הערר של הועדה המקומית ולמעשה עסקינן בהחלטה חלוטה לפיה שומת היטל ההשבחה שהציג הנתבע לתובעת בוטלה והנתבע לא נדרש לשלם בגינה תשלום כלשהו.
ערה אני לקושי שמעלה הנתבע בנוגע לאופן פעולת הוועדה המקומית באשר להוצאת שומות היטל השבחה בנוגע לתכניות ישנות למרות שומות היטל השבחה קודמות שנשלחו לנתבע, אלא שטענות הנתבע בנוגע לעניינים אלו נבחנו הן על ידי ועדת הערר במסגרת ערר על השומה משנת 2015 והן על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת התביעה הנזיקית שהגיש הנתבע וממילא איני נדרשת להכריע בהן במסגרת ההליך המתנהל בפניי ומאחר שאני סבורה שגם אם הנתבע טוען שנפלו פגמים באופן פעולתה של הוועדה המקומית, אין לכך רלוונטיות למערכת היחסים שבין התובעת לנתבע ולחובתו של הנתבע לשלם לתובעת את שכר טרחתה בגין קיום חלקה בהסכם והפחתת החיוב שנדרש הנתבע לשלם באופן מלא.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועל פי העדויות שהובאו בפני בית המשפט אני קובעת שמחד גיסא עדות הנתבע היא עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב והיא עדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בראיה כלשהי ומאידך גיסא עדות התובעת שנתמכת בהסכם שנחתם בין הצדדים לא נסתרה ומשכך לא מצאתי כי יש בסיס לטענות הקיזוז שהעלו הנתבעים במסגרת כתב ההגנה ואני מורה על דחיית טענות אלו.
בנסיבות אלו אני דוחה את טענות התובעת לתשלום בגין עבודות נוספות מעבר למסגרת העבודה שהוגדרה בהסכם שבין הצדדים.