כך ברע"א 841/02 מזל ששון נ' אבנר איגוד לביטוח נפגע רכב, פ"ד נח(4) 865, קבע בית המשפט: "אין כל ממש בסברת המערערים כי שיעור שכר טירחת עורך - הדין מחושב לא רק על הסכום שנפסק, כי אם גם על הסכום הנוסף אותו ישלמו המערערים לעורך דינם על-פי המוסכם ביניהם. סברה זו נוגדת את לשון החוק ואת הוראתו. הסכום של 13% כשכר טירחת עורך דין, משתלם רק בגין הפיצויים על ניזקי הגוף שנגרמו למערער, ועליהם בלבד".
בהקשר זה יצוין, כי לא מצאתי ממש בטענת הרחבת החזית שהעלה הנתבע, שכן הסך של 32,451 ₪ אותו גבה הנתבע כשכר טירחה בשיעור של 13% בתוספת מע"מ מרכיב שכר הטירחה נזכר במפורש בכתב התביעה, ונטען כי הנתבע לא היה זכאי לגבותו שכן הוא חורג מהשיעור המירבי אותו זכאי היה לגבות, גם אם התובעת לא ידעה לומר באותו שלב על סמך מה גבה אותו הנתבע.
ולבסוף, טוען הנתבע, כי העובדה שהתובעת שילמה לבאי כוחה הנוכחיים – אשר החליפו את הנתבע בייצוגה– שכר טירחה בגין ייצוגה בהליך העירעור (בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ – ראו נ/3-נ/4) שומטת את הקרקע תחת תביעתה, וזאת מכיוון שבכך קיבלה התובעת על עצמה לחרוג מהוראות הדין באופן המשליך גם על התקשרותה עם הנתבע.
...
בכתב התביעה, תבעה התובעת השבה של סכומים ששילמה לנתבע כשכר טרחה, אשר לטענתה נגבו ממנה שלא כדין, וזאת משגבה ממנה הנתבע סכומים העולים על תקרת שכר הטרחה המרבית שניתן לגבות מנפגע בתביעה לפי חוק הפלת"ד.
בכתב ההגנה, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות בשל חוסר תום לב של התובעת, אשר הסתירה בכתב התביעה את העובדה שתחילה יוצגה בהליך שהתנהל בבית משפט השלום ע"י עורכת דין אחרת, אשר מטיפולה לא הייתה מרוצה, והנתבע החליף אותה לבקשת התובעת, ולפיכך נאלץ לחלוק איתה את שכר הטרחה.
לאור האמור, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות והתובעת אינה זכאית לכל החזר.
אין בידי לקבל טענה זו, החותרת אף היא תחת מהותה הקוגנטית של מגבלת שכר הטרחה.
העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להתקבל במלואה וכך אני מורה.
לאור האמור אני קובעת כי הנתבע יישא אף בהוצאות התובעת בגין האגרה כפי ששולמה ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪.
