תביעה לתשלום שכר טרחה בגין יעוץ משפטי בעניין פיטורים

ב- ת.א. (מחוזי י-ם) 6428/04 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (04.09.2006) נקבע: "האחריות לעריכת הסכם שכר טירחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטירחה באופן ברור גם במקרה בו יופסק השרות, מוטלת על עורך הדין (ראה: ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20 (2004)), וכל ספק בפרשנותו של הסכם שכר הטירחה יפעל לרעתו של מנסחו (ע"א 224/76 חברת נופש ערד בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד לא(1), 449, עמ' 458)(1976))". ב- ע"א 136/92 ביניש-עדיאל – עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993) (להלן "הילכת בייניש-עדיאל") נקבע: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו." על קביעה זו כתב בית המשפט העליון, בהליך אחר [ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (20.3.2008) (להלן "הילכת קורפו")] כי: "דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הנה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד." ככלל, ועל פי ההלכות הנוהגות, לנתבעת קיימת הזכות להפסיק ההיתקשרות עם התובעת בכל עת. אך יש לבחון האם עשתה כן בתום לב, ואם לאו.

במסגרת הליכי הייצוג של הנתבעת פרטה התובעת כי שעות העבודה שהושקעו על ידה במסגרת הטיפול בעיניינה של הנתבעת היו לכל הפחות, סך של 149 שעות לא כולל שעות דיונים .לגירסת התובעת אם היה מדובר על הסכם שכר טירחה שעתי הרי שהנתבעת הייתה צריכה לשאת בשכ"ט גבוה יותר שעומד על סך 149,000 ₪ בצרוף מע"מ (1,000 ₪ עבור כל שעת עבודה) לא כולל שעות דיונים ותשלום אגרות והוצאות (ראה נספח "יב" שבו פירוט שעות עבודה מזמן אמת).

אין חולק, על פי העדויות והמסמכים שצורפו והובאו לפניי, שהנתבעת קיבלה מהתובעת ייעוץ ושירותים משפטיים בהליכים משפטיים הקשורים בבית המשפט לעינייני מישפחה (ראה נספחים שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של התובעת עליהם עמדתי לעיל בדבר כתבי בי דין שהוגשו, פרוטוקול דיון בתביעה, והקף שעות עבודה בזמן אמת).

יחד עם זאת, כפי שצויין לעיל ומאחר שהנתבעת פיטרה את התובעת מספר חודשים לאחר שנכרת ההסכם לעיל, הנטל על התובעת להוכיח מהו השכר הראוי בגין השירותים המשפטיים שהעניקה לנתבעת.

לגירסת הנתבעת, התובעת לא זכאית לשכר טירחה בתיק וזאת מבלי לגרוע מהאמור בסיכומים שהוגשו על ידה ביום 24.02.2022, גם מהנימוקים הבאים: "היתה צריכה לדאוג לסעד זמני, ארבעה חודשים ייצגה אותי!! ולא דאגה למזונות לי ולקטין בני!!! הגענו לפת לחם . הגעתי לשוק האפור כשלקחתי כסף ושלמתי לתובעת בהעברה בנקאית לשלם את התביעות...". עוד הוסיפה שהתובעת הוליכה אותה למהלך סרק, לא ייצגה אותה כראוי , לא גילתה לה כל הנתונים הרלוואנטיים.

...

בסעיף 9 לתצהיר הנתבעת צוין: "מאחר והתובעת הסכימה לייצגני ולקבל את שכר הטרחה מתוך הכספים שיפסקו לטובתי במסגרת ההליכים, החלטתי לבסוף להתקשר עם התובעת". כן ראה בהקשר זה סעיף 13 לתצהיר: "לאור האמור לעיל סברתי כי אשלם את הסך של 105,000 ₪ בתום ההליך מכספים שאקבל במסגרת איזון המשאבים ביני לבין בעלי לשעבר ולפיכך תביעת התובעת היתה עבורי הפתעה גמורה". עיינתי בהסכם שצורף וכן בעדויות התובעת והנתבעת.

בשים לב לכל האמור לעיל מקבל התביעה באופן חלקי וקובע כי הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 60 יום מהיום ,שכר טרחה בסך 55,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ).

לפניי תביעה כספית על סך של 57,614 ₪, לתשלום שכר טירחה ראוי בגין שירותים משפטיים וייצוג.

בפסיקה נקבע בעיניין זה שיש לזקוף לחובתו של עורך-הדין-התובע את העובדה שלא דאג לעריכת הסכם שכר טירחה, תוך הפניה לדברי המלומד פרופ' ד' פרידמן שסבר שראוי להניח לטובת הלקוח שציפה לכך שיחויב בשכר הנמוך ביותר האפשרי ולפסוק בהתאם.

בנוסף, התובע לא טרח להגיש כל תרשומת, פנימית, עצמית או אחרת, הנוגעת לפגישות עם מי מן הנתבעים או הנוגעת לפעולות נוספות אותן ביצע במסגרת טיפולו המשפטי, לרבות לא בעיניין טענתו כי נתן יעוץ לאב בנוגע להליך בבית המשפט בנצרת כנגד הבן.

מהו אם כן השכר הראוי לו זכאי התובע? ההלכה הפסוקה מורה כי קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו.

כך גם לא טרחו הנתבעים לצורך תמיכה בטענותיהם העובדתיות, להביא לעדות את שיח' אבו חמזה סלימאן אבו עווד, אותו הזכירו בטענותיהם (סעיפים 7 ו- 9 לתצהיר האב), או אדם אחר בשם וסים טנוס, הנוגע לתשלום בגין פצויי הפיטורים.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

לאור השיהוי בהגשת התביעה והתנהלותו של התובע עובר להגשתה, מצאתי לנכון לקבוע כי הנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סכום הקרן בלבד.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובע, יחד ולחוד, סך של 12,000 ₪.

מוסיף הנתבע וטוען כי מטרת עבודתו הייתה להביא להתפטרותה בדין פיטורים של התובעת בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לידרוש מהתובעת כי תמשיך בעבודתה כמפורט בסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים.

התובעת שילמה סך של 2,500 ₪ בצרוף מע"מ בגין ייעוץ הכולל בדיקת מסמכים ולאחר בדיקת המסמכים ובצוע הערכה משפטית של סיכון-סיכוי, שילמה התובעת סך של 2,500 ₪ בצרוף מע"מ נוספים על חשבון לווי בהליך סיום העסקה וזכתה לשירות נאמן.

הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד בגין השלמת תשלום שכר טירחתו כמפורט לעיל ובסך 2,073 ₪ בצרוף מע"מ וכן עתר לחייבה להמציא תלושי שכר אחרונים כדי להווכח בסכומים בערכי ברוטו שהשתלמו לתובעת ולשם עידכון חוב שכר טירחתו המחושבים בערכי ברוטו.

התובעת היתגוננה וטענה כי הנתבע לא השלים את שלב ב' לפי הסכם שכר הטירחה, כלומר לווי משפטי מרחוק בהליך סיום העסקה כולל שליחת מכתבים, ניהול מו"מ להסכם פשרה וכיו"ב. לראיה, טוענת התובעת, הנתבע לא השיב כלל לשני מכתבים של המעסיק שנשלחו אליו ולמרות הבטחתו כי יטפל בכך – לא עשה דבר.

בנוסף, קובע ההסכם, יהיה זכאי עורך הדין החתום על ההסכם ליתרת (תוספת) תשלום שכר טירחה בגובה 15% מתוך סכם כספים ברוטו בגין פיצוי שיפסק או שיוסכם או שישולם ללקוחה ו/או מי מטעמה בכל שלב על ידי המעסיק, ו/או מי מטעמו בעיניינו של כל מכתב פנייה ובנוגע לזכויות המוזכרות בו. עולה מתוכן ההסכם כי משלוח המכתב למעסיק והטיפול ברשום התובעת במוסד לביטוח לאומי הוא חלק מהטיפול המפורט בשלב ב' ולא כחלק מטיפול בשלב א' כטענתה.

...

אף תביעה לפיצוי בגין ביטול זמן ועוגמת נפש נדחית.

התשלומים ששולמו לה, הם התשלומים שהיו משתלמים לה ממילא כתוצאה מהגשת הודעת התפטרות ותו לא. בנסיבות אלה – דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר הוא כי שתי התביעות נדחות.

התביעה הוגשה על רקע מתן שירותים כאמור של התובעת בשני מקרים: הראשון – הכנת כתב תביעה בשם הנתבע 1 לקראת ייצוגו בהליך משפטי נגד לקוחה שלו לשעבר (להלן בהתאמה: "המקרה הראשון" ו"הלקוחה"); השני – מתן ייעוץ משפטי על-ידי התובעת בעיניין עובדת זרה שהועסקה אצל מישפחת הנתבעים (להלן: "המקרה השני").

על-יסוד מכלול החומר שהונח לפניי, הקף הפעולות שביצעה התובעת והזמן הסביר המשוער לביצוען, לצד גובה שכרה בעניינים אחרים שבהם שכר משרדו של הנתבע 1 את שירותיה (200 ₪ בצרוף מע"מ), נפסק בזאת שכר טירחה בגין המקרה הראשון בסך 17,600 ₪.

בדוא"ל מיום 3.10.2018 עולה כי הוסכם שכר טירחה הן בגין הטיפול בתביעה לשון הרע נגד הלקוח של המשרד (המקרה השלישי) הן עבור "כל עזרה בתיק של גב' .... בעיניין העובדת הזרה". התובעת טוענת כי ההסכם דנן עניינו עובדת זרה קודמת (ש' 17-16, ע' 23) וגם אין זה הגיוני לדבריה כי שירותי הייעוץ עבור העסקת עובד זר תהיה בלתי מוגבלת בזמנים ובסכום אשר ממילא כולל תמורה עבור תיק אחר.

בנוסף, עוד באותו חודש שבו נתנה את הייעוץ המשפטי לפיטורים, שלחה התובעת את פירוט העבודות שביצעה לנתבע 2, זאת "בקבוצת חיוב" ביישומון הוואצ-אפּ, דבר שמחזק את אמינות גירסתה לפיה היא עשתה כן מתוך ההנחה שהיא תתוגמל בהתאם.

ובכן, אין מחלוקת כי ביחס לטפול בעיניינו של הלקוח ג.מ. בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדו סוכם כי ישולם לה סכום גלובלי 4,000 ₪ כולל מע"מ (דוא"ל מיום 3.10.2018), ברם, מסתבר כי ההיתקשרות החוזית בין הצדדים השתנתה בהמשך הדרך בהסכמתם; רוצה לומר, החוזה (הסכם שכר הטירחה) פשט צורה ולבש צורה אחרת (ראו והשוו: ה"פ (מחוזי י-ם) 24666-06-10 ב.ב.ע. השקעות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 39 (6.6.2012)).

...

מאחר ונראה כי שום דבר ממשי לא נעשה בנדון (ראו עדות הנתבע 2 – ע' 56), מסתברת יותר המסקנה כי לא דובר בתכתיב, אלא בהסכמה רצונית ומלאה של הצדדים.

תוצאה התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת באופן חלקי.

התביעה נגד הנתבע 2 והתביעה שכנגד – נדחות.

...