תביעה לתשלום שכר והוצאות נסיעה בהליך דיון מהיר

המבקש הגיש לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע תביעה לתשלום החזר ניכוי משכר חודש מרץ 2021, וכן לתשלום שכר, דמי נסיעות ואש"ל בגין הימים 9.3.2021 ו - 11.7.2021, בהם נידרש להתייצב לדיונים בבית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה .

אשר להשגות המבקש על פסיקת הוצאות משפט בפסק הדין (חיובו בהוצאות לטובת המשיבה ואי השתת הוצאות על המשיבה) - נקבע בפסיקה, כי ערכאת העירעור לא תתערב בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט אלא במשורה, ואף ביתר צימצום ככל שמדובר בהליכי דיון מהיר (ראו: בר"ע (ארצי) 64732-11-20 מסגריית אוחנה - מפעלי מתכת בע"מ - מוחמד נצאר, 4.12.2020).

...

בעניין זה נקבע בע"ר (ארצי) 33237-03-17‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה - בית בלב בע"מ, 23.10.2017, בין היתר, כדלקמן: "ככל שבעל דין העושה שימוש בתוכנת נט המשפט להגשת כתבי בי דין לבית המשפט, מעלה טענה שאין להחיל את כלל ההדדיות מהטעם שלא מסר פורמאלית כתובת דוא"ל לצורך המצאת כתבי בי דין... הרי שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב בניהול ההתדיינות החלה על בעל דין, ועל כן דינה להידחות. אין לקבל מצב שבו בעל דין יהנה מיתרונותיה של מערכת נט המשפט ויעשה בה שימוש להגשת כתבי בי דין מטעמו, ומאידך לא יתאפשר לבית המשפט להמציא לבעל דין החלטות באמצעות מערכת נט המשפט, בנימוק שכתובת הדוא"ל לא נמסרה לצורך המצאת כתבי בי דין. גם אם בניגוד לתקנה 497ג(ד) המערכת אפשרה לבעל דין להגיש כתבי טענות מבלי שמסר פורמאלית כתובת דוא"ל להמצאת כתבי בי דין... , אין לאפשר לבעל דין לנצל זאת לרעה, ולהתנער מקבלת כתבי בי דין באמצעות מערכת נט המשפט". הדברים אמורים ביתר שאת בענייננו, משום שהשימוש בכתובת הדואר האלקטרוני zabarlaw@gmail.com נעשתה בהליך זה ובהליך לפני בית הדין האזורי באופן הדדי, קבוע וממושך (ד"מ 71051-03-22 ובר"ע 7225-09-23), וחרף זאת, המבקש לא הודיע לבית הדין בשום שלב, כי הוא מבקש שלא לעשות שימוש בכתובת דואר אלקטרוני זאת לצורך המצאת כתבי בי-דין לידיו.

לא מצאנו בטיעוני המבקש הסבר מניח את הדעת לכך, שאין להחיל את פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 16817-09-23, בסוגיית ניגוד העניינים, על נסיבות העניין שלפנינו.

עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין - בשים לב לאיחור המשמעותי בהגשת בקשת רשות הערעור ולעובדה שלא הובאה כל הצדקה לאיחור זה, וכן בשים לב לחלקו הקטן יחסית של רכיב ה"שכר" מתוך כלל הסעדים שנתבעו בתביעת המבקש – שוכנעתי שיש להעדיף את אינטרס סופיות ההליכים של המשיבה ולהורות על דחיית הבקשה להארכת מועד.

כללו של דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, נדחית.

אין לקבל את גירסתה החדשה של המבקשת שלפיה השכר היה 30 ₪ לשעה ויש לקבל את גרסת המשיב, הנתמכת בגירסתה הראשונית של המבקשת, שלפיה השכר עמד על 210 ₪ ליום.

כן נקבע כי "מאחר והנתבעת לא מסרה לתובע הודעה לעובד שאמורה לכלול פירוט באשר לגובה התשלום בגין החזר הוצאות נסיעה ... ומאחר ולא מצאנו סתירות בגירסתו של התובע במהלך עדותו אשר שב, חזר וטען כי שילם מכיסו הפרטי בגין החזר הוצאות נסיעה ובשים לב לכך כי התעריף שנתבע על ידי התובע הנו בגדר תעריף סביר העומד על 5 ₪ לכל כיוון, אנו מקבלים את התביעה בעיניין זה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות נסיעה בסך של 4,410 ₪ (10 ₪ כפול 441 ימי עבודה)". הוצאות משפט - בית הדין חייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪.

אשר לטענת המבקשת שלפיה סיפקה למשיב הסעה מביתו למחסום ובחזרה ללא כל תשלום וזאת באמצעות מונתצר מטעמה - בית הדין קבע כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח טענה זו. כאמור, מדובר בקביעה עובדתית שאין כל הצדקה להתערב בה, ודאי לא בהליך של דיון מהיר.

...

לאחר שבחנתי את כלל חומר התיק ואת טענות המבקשת נחה דעתי כין דין בקשת רשות הערעור להידחות, ובהתאם אין צורך להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע.

דין טענה זו להידחות.

לבסוף, לא מצאתי כל ממש בטענות המבקשת שלפיהן היה על בית הדין להפחית מהסכומים שנפסקו למשיב את סכומי הצבירה במת"ש. דין טענה זו להידחות שעה שלא הוכח כי סכומי הצבירה נצברו בגין הזכויות שנפסקו.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

בית הדין קבע לפיכך כי המבקש זכאי לתשלום בגין 7 ימי חופשה בסך 1728 ש"ח. כן פסק בית הדין כי לא שוכנע כי המבקש נתן הודעה מוקדמת טרם הפסיק להתייצב לעבודתו ביום 9.2.2020 ולכן בהתאם לתקופת העסקתו במשיבה ולהוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת), המשיבה רשאית לקזז משכרו עבור חודש פברואר 2020 חמישה ימי הודעה מוקדמת בסך של 1,230 ש"ח. לאחר קזוז ביטוח רפואי והוצאות דיור נקבע כי המבקש זכאי לשכר בסך 1,214 ש"ח עבור חודש זה. כן קבע בית הדין כי בנסיבות העניין אינו מוצא מקום לפסוק פצויי הלנה, וכי נוכח הפער בין הסכום הנתבע לסכום הפסוק אין צו להוצאות.

כפועל יוצא מכך קבע המחוקק, כי – בנגוד לפסק דין בהליך "רגיל" – פסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור, אלא הגשת ערעור כפופה לקבלת רשות (ראו: סעיפים 31(ב) ו – 31(ד), בהתאמה, לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; השוו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כלל דומה לתקיפת פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות).

ערכאת העירעור אינה מיתערבת בכלל, ובהליך דיון מהיר בפרט, בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת (השוו: בר"ע (ארצי) 27919-05-13 ג'בארין - בלה קאסה עיצובים לבית בע"מ פסקה 5 (17.5.2018); בר"ע (ארצי) 11378-07-18 קונטנטה - ביטון פסקה 5 (13.7.2018)), ואיני רואה בתיק שלפני נסיבות חריגות המצדיקות לסטות מעקרון זה. אוסיף ואציין כי טענות המבקש לפיהן חישובה של המשיבה את שכרו היומי הוא שגוי ואינו תואם את הנתונים בתלוש השכר אינן רלוואנטיות, שעה שקביעתו של בית הדין האיזורי לעניין גובה שכרו היומי של המבקש, מכוחו פסק למבקש פדיון חופשה ושכר לחודש פברואר 2020, עולה בקנה אחד עם חישוב המבקש.

ראשית, משום שהמבקש עצמו מעיד כי לא היה בקיא בנושא זכויותיו, ועדותו בדיון בעיניין הסיכום שנערך עימו לכאורה, למשל "כשנפגשנו עם דני [איש השטח, ר.פ], סוכם על 35 ש"ח. פחות נסיעות", אינם בהירים דיים כדי לשפוך אור על הדברים שנאמרו לו בזמן אמת ולגלות עילת תביעה.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת בקשת רשות הערעור ולאחר שנתתי את דעתי על פסק הדין וכתבי הטענות בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לעמדת המשיבה.

בית הדין האזורי ניתח בפסק דינו, המפורט ומנומק היטב, את נסיבות העסקתו של המבקש ואת ההלכות המשפטיות בסוגיה, ופסק כי "לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח כי הסכם העסקה ותלושי השכר אינם משקפים את הסכמת הצדדים". בין היתר צוין בפסק הדין כי המבקש "לא הציג כל ראיה" ממנה עולה שהובטח לו שכר יסוד בסך 35 ש"ח נטו לשעת עבודה ובנוסף תשלום עבור זכויות סוציאליות, כי לא הוכח שתלושי השכר כוללים רכיבים פיקטיביים, וכי המבקש בנסיבות התיק דנן "אף זכה לקבל תשלומים אשר נוכח תקופת עבודתו הקצרה לא מגיעים לו על פי דין". כן פסק בית הדין כי "לא שוכנעתי כי התובע נתן הודעה מוקדמת וזאת בהיעדר ראיה לתמיכה בטענתו". קביעות אלה ניתנו על ידי בית הדין לאחר שבחן בקפידה כל אחד מרכיבי התביעה ותוך התייחסות מפורטת להוראות הדין, צו ההרחבה בענף הבנייה, עדויות הצדדים וכלל הראיות בתיק.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

אשר לבקשה לשינוי סיווג ההליך נטען, כי בית הדין רשאי ולא חייב לשנות את סיווג ההליך, וזאת רק אם מצא כי נושא הדיון והשאלות השנויות במחלוקת או הקף הראיות הדרושות אינו מאפשר דיון מהיר ומקרה זה אינו נימנה עם מקרים אלה, שכן, סכום התביעה הופחת לסך 11,532 ₪ ומדובר בשני עדים בלבד, כך שאין המדובר בתיק מורכב המצדיק שינוי סיווג ההליך והעברתו לפסים רגילים.

(סעיף 27(ב)(1) ו–(ב3)) (1) חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; (2) חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951; (3) חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951; (4) חוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963; (5) חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; (6) חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976; (7) חוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת בן זוג), התשנ"ח-1998; (8) חוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד-1993; (9) חוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג-1993; (10) חוק דמי מחלה (העדרות עקב היריון ולידה של בת זוג), התש"ס-2000; (11) חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001; (12) הסכם קבוצי או צו הרחבה של הסכם קבוצי כללי או כללי—ענפי בדבר תשלום דמי הבראה; (13) הסכם קבוצי או צו הרחבה של הסכם קבוצי כללי או כללי—ענפי בדבר הישתתפות מעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה; (14) הסכם קבוצי או צו הרחבה של הסכם קבוצי כללי או כללי—ענפי בדבר תשלום תוספת יוקר; (15) הסכם קבוצי או צו הרחבה של הסכם קבוצי כללי או כללי—ענפי בדבר דמי חגים; (16) הסכם קבוצי או צו הרחבה של הסכם קבוצי כללי או כללי—ענפי בדבר ימי אבל; (17) הסכם קבוצי או צו הרחבה של הסכם קבוצי כללי או כללי-ענפי בעיניין פנסיה.

...

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 28.8.2022 (ד"מ 39348-09-20; השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר נגר מרדכי ומר יצחק קוגמן), בו התקבלה באופן חלקי תביעתו של המשיב לתשלום שכר עבודה וזכויות נוספות, והמבקשת חויבה לשלם לו שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה בסך 1,816.8‬ ש"ח, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית, פדיון חופשה בסך 78 ש"ח והוצאות משפט בסך 350 ש"ח. במסגרת פסק הדין, התקבלה טענתו של המשיב בדבר קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים בתקופה הרלוואנטית לתביעה (להלן: פסק הדין).

תביעתו של המשיב התבררה לפני בית הדין האיזורי בהליך של דיון מהיר.

...

אף אם נניח כי המבקשת, שאינה מיוצגת, טעתה בהגשת הבקשה לבית הדין האזורי, שוכנעתי שבנסיבות העניין אין די בכך שהמבקשת הגישה את הבקשה לבית הדין האזורי בתוך המועד על מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד, מטעמים אלה: ראשית, הגשת הבקשה לבית הדין האזורי ביום 18.9.2022 לא שללה את צפייתו של המשיב לסופיות ההליכים.

שכן, המבקשת לא טענה כי הביאה את הבקשה להארכת מועד לידיעת המשיב במסגרת המועדים הקבועים בדין להגשת בקשת רשות הערעור, ולא מצאנו בתיק בית הדין אינדיקציה להבאת הבקשה לידיעת המשיב בתוך המועד.

סוף דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור נדחית.