תביעה לתשלום עבור שירותי פרסום לעמותת מכללת חדרה

מביאור טוענת גם לחוסר אמינות בבצוע העבודות ע"י המבקשת בעבר, וכי המבקשת דיווחה ודרשה מהמשיבה בעבר תשלום עבור עבודות שלא ביצעה כלל.

.". המשיבה איננה נזכרת בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, וגם איננה רשות מקומית. מכאן שלא ניתן היה להגיש הליך זה בדרך של עתירה מינהלית, לבית המשפט לעניינים מנהליים (וראה בר"מ 5943/03 קצירו נ' החברה הכלכלית מי סודה של עירית טבריה, עת"מ (י-ם) 3406-11-18 אבו סנינה נ' חברת הגיחון בע"מ, עת"מ (י-ם) 8146/08 פירסום נאמן נ' החברה העירונית אריאל, רע"א 1754/07 מאיר שלוט ופירסום חוצות נ' החברה הכלכלית לפיתוח כפר סבא).

בענין זה נאמר בפסיקה ובספרות המשפטית כי – "יש לנקוט משנה זהירות בשימוש בעיקרון הפרשני שלפיו מכלל ההן אתה שומע לאו ..... מ"משמעות לשונית חיובית תילמד משמעות לשונית שלילית, רק אם הדבר מתחייב על פי תכלית החקיקה" (בג"ץ 6446/96 העמותה למען החתול נ' עריית ערד, בפסקה 23).

המבקשת אף מציינת (סע' 43 לתובענה) כי היא ביצעה לאורך השנים עבור המשיבה עבודות שכללו "עגלת חץ" והכוונת תנועה ע"י אותו בעל הסמיכה (מישל הלוי), והמשיבה לא ראתה בכך כל בעיה, ושבה והזמינה שירותיה של המבקשת פעם אחר פעם.

...

סבורני כי הדין עם המבקשת בנקודה זו. המבקשת צירפה לתובענה מסמך "הנחיות לתכנון שילוט הדרכה עירוני", שנערך ע"י האגף לתכנון תחבורתי במשרד התחבורה, באוגוסט 2001 (נספח י"ט לתובענה).

אשר לטענות המבקשת כלפי מעורבותו במכרז של סמנכ"ל המשיבה, מר שגיא בן יואב, והטיית המכרז על ידו לטובת מביאור, אינני מקבל טענות אלה.

ס י כ ו ם מאחר שאין מחלוקת (ר' סע' 28 לכתב התשובה מטעם המשיבה) כי הצעת המבקשת במכרז הייתה ההצעה הטובה ביותר ובדירוג הגבוה ביותר מכל ההצעות; ומאחר שהמשיבה עצמה קבעה (ר' סע' 30 לכתב התשובה מטעם המשיבה) כי אילו עמדה המבקשת בתנאי הסף בעניין תעודת ההסמכה, הייתה זוכה במכרז; ולאחר שקבעתי כי המבקשת אכן עמדה בתנאי הסף בעניין תעודת ההסמכה; אני מקבל את התביעה, ומכריז על המבקשת, חברת דיפורטו, כזוכה במכרז.

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 70087-12-18 ספיר נ' א.י. ים-כינרת יזמות נדל"ן בע"מ בפני כב' הרשמת הבכירה טלי מירום התובע כפיר ספיר הנתבעת א.י. ים-כינרת יזמות נדל"ן בע"מ פסק דין

בגין ארבע ההפרות הללו של חוק התיקשורת, לטענתו, דורש התובע פיצוי בסך של 1,000 ₪ עבור כל הפרה, סך הכל - 4,000 ₪.

יצויין, כי שלושת המסרונים אינם כוללים הצגה ברורה ומפורשת של שם המפרסם, כנדרש על פי הוראות סעיף 30א(ה)(2) לחוק, ואילו הודעת הדוא"ל אינה כוללת בכותרתה את היותה דבר פירסומת, כנדרש על פי הוראות סעיף 30א(ה)(1)(א) לחוק ואף היא אינה כוללת הצגה מפורשת של שם המפרסם, כתובתו והדרכים ליצירת קשר עמו, כנדרש על פי הוראות סעיף 30א(ה)(1)(ב) לחוק.

הגיונה של קביעת הסדר בדבר פיצוי ללא הוכחת נזק עולה בקנה אחד אף עם הגדרת "דבר פירסומת" שבסעיף 30א(א) לחוק - "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת"; אך מתבקש הוא כי מי שמפר את הוראת סעיף 30א(ב) על מנת להתעשר, ישלם על כך בממונו.

שיקול נוסף שנקבע בפרשת קלאב רמון, והקשור לסוגיית תום הלב, הוא המקרה של התובע הסדרתי, וכפי שפסק כב' השופט רובינשטיין בסע' י"ד לפסק הדין: "ברי, כי סעיף 30א לחוק התיקשורת מעודד הלכה למעשה הגשת תביעות רבות מכוחו, בקלות יחסית, ואין זה פלא כי יש אשר אולי יראו בכך מקור הכנסה נאה בטרחה מועטה [...] סבורני, כי מיטיב היה המחוקק לעשות אילו נתן לכך דעתו, ואיפשר לבתי המשפט במקרים המתאימים, ומבלי לאיין את התמריץ שיש לשמר לעניין הגשת תביעות מעין אלה, לפסוק חלק מן הסכומים לטובת מטרות ציבוריות כגון עמותות - שבהן כמובן אין כוונת רווח - אשר שמו להן למטרה להלחם בתופעת ה - SPAM באופן קונקריטי, או למען הגנת הפרטיות [...] אולם, אין באמור כמובן כדי לפגוע בשקול דעתם של בתי המשפט, ככל שימצאו לנכון לקבוע למשל, כי תובע פלוני מייצר תביעות חדשות לבקרים, מה שעל פניו עלול להחשיד בתאוות רווח אישי, ועל כן תיתקבל תביעתו בשיעור מופחת." ובעניינינו: אינני מוציאה מכלל אפשרות, כי התובע נוהג להשאיר פרטים אצל גופים שונים, לא מתוך עניין אמיתי במרכולתם, אלא מתוך מטרה להעמיד במבחן את המידה בה הם מקיימים את הוראות חוק התיקשורת.

שיחת הטלפון שהשמיע התובע בדיון, בינו ובין נציגת הנתבעת (הגם שמשום מה ניתן היה לשמוע רק את התובע בלבד), עשויה להצביע על כך; שיחה זו בוצעה, לטענת התובע, רק על מנת לברר עם הנתבעת את כתובתה המדוייקת, על מנת למסור לה את כתב התביעה; ואולם, בפועל מסתבר, כי במהלך שיחה זו, שארכה למעלה מחמש דקות, בירר התובע פרטים ספציפיים על פרוייקט מסויים (לרבות מועד עליה לקרקע, מועד מסירת מפתחות ותחנות תשלום) ונענה באריכות.

...

בנסיבות אלו, מקובלת עליי טענתו של התובע, כי התקשה לאתר את זהות הגוף העומד מאחורי שליחת דברי הפרסומת, ואף כתוצאה מכך הגיש תביעה נגד גוף אחר, בעל שם דומה, ונאלץ לחזור בו מתביעתו זו משהתברר כי אין מדובר בגוף הנכון (למען הגילוי הנאות: ההליך האמור התנהל בפניי).

שיקול נוסף שנקבע בפרשת קלאב רמון, והקשור לסוגיית תום הלב, הוא המקרה של התובע הסדרתי, וכפי שפסק כב' השופט רובינשטיין בסע' י"ד לפסק הדין: "ברי, כי סעיף 30א לחוק התקשורת מעודד הלכה למעשה הגשת תביעות רבות מכוחו, בקלות יחסית, ואין זה פלא כי יש אשר אולי יראו בכך מקור הכנסה נאה בטרחה מועטה [...] סבורני, כי מיטיב היה המחוקק לעשות אילו נתן לכך דעתו, ואיפשר לבתי המשפט במקרים המתאימים, ומבלי לאיין את התמריץ שיש לשמר לעניין הגשת תביעות מעין אלה, לפסוק חלק מן הסכומים לטובת מטרות ציבוריות כגון עמותות - שבהן כמובן אין כוונת רווח - אשר שמו להן למטרה להילחם בתופעת ה - SPAM באופן קונקרטי, או למען הגנת הפרטיות [...] אולם, אין באמור כמובן כדי לפגוע בשיקול דעתם של בתי המשפט, ככל שימצאו לנכון לקבוע למשל, כי תובע פלוני מייצר תביעות חדשות לבקרים, מה שעל פניו עלול להחשיד בתאוות רווח אישי, ועל כן תתקבל תביעתו בשיעור מופחת." ובענייננו: אינני מוציאה מכלל אפשרות, כי התובע נוהג להשאיר פרטים אצל גופים שונים, לא מתוך עניין אמיתי במרכולתם, אלא מתוך מטרה להעמיד במבחן את המידה בה הם מקיימים את הוראות חוק התקשורת.

סיכומו של דבר: אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 500 ₪ בגין כל אחד מדברי הפרסומת ששלחה לו תוך הפרת חוק התקשורת (שני מסרונים והודעת דוא"ל אחת), סך הכל 1,500 ₪.

בין היתר הפנה המבקש לחוות דעת של המחלקה המדעית בעמותת אדם טבע ודין שכותרתה "פסולת אלקטרונית בעיות סביבתיות ופתרונות מוצעים". על פי חוות הדעת 70% מפסולת אלקטרונית היא ביתית.

בית המשפט נתבקש להגדיר את הקבוצה כ:"כל לקוחות המשיבה, אשר מיום כניסתו של חוק פינוי פסולת אלקטרונית (1.3.14) ועד בכלל למצער עד סיום ההליכים בתובענה דנא, נאלצו לשלם עבור פינוי מוצרים אלקטרוניים (במיוחד ביחס למוצרים גדולים) ו/או נאלצו לפנות בכוחות עצמם אגב ביטול זמן, ביזבוז כספים, משאבים ועוגמת נפש בנגוד לחוק ובנגוד לחובתה של המשיבה על פי חוק לאסוף מהם את המוצרים הישנים". המבקש העמיד את ניזקו האישי על סך של 75 ₪ בגין נזק ממוני ושאינו ממוני וזאת על דרך האומדנה.

(ג)מ שווק יציג במקום עסקו, במקום הנראה לעין ובאותיות ברורות וקריאות, את אפשרות ההחזרה של פסולת ציוד וסוללות מהמגזר הביתי בלא תשלום או תמורה אחרת, כאמור בסעיף קטן (א), את מיקום איזור ההחזרה של פסולת הציוד והסוללות כאמור, שיהיה בתחומי עסקו של המשווק או בקירבתו, ואת המיגבלות על החזרת פסולת ציוד וסוללות לפי הוראות חוק זה; בסעיף זה, "מקום עסקו" של משווק – נקודות מכירה, מרכזים למתן שירות ואתרי אינטרנט של המשווק.

העובדה כי המשיבה, עוד טרם הוגשה הבקשה לאישור הסכם פשרה, החילה את השינוי האמור והחל מחודש ינואר 2016 קיים מלוא המידע במסגרת אתר האנטרנט לעניין האפשרויות העומדות בפני הלקוח לעניין פינוי פסולת אלקטרונית וכן לאור העובדה שבמסגרת הסכם הפשרה התחייבה המשיבה שורה של התחייבויות ביניהם היתקשרות עם גופי מחזור וכן פירסום רשימת נקודות מחזור שבהם ניתן למסור פסולת אלקטרונית ובנוסף על כך התחייבה במתן פיצוי לחברי הקבוצה, יש בה כדי לעמוד בהוראות סעיף 2(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

...

30 ימים לאחר משלוח ההודעה הראשונה כהגדרתה בסעיף 51.1.11.1 לעיל תשלם המשיבה לבא לכוח המבקש 15% נוספים משיעור שכר הטרחה.

30 ימים לאחר הגשת הדוח בדבר ביצוע ההטבה, כאמור בסעיף 54 לפסק הדין תשלם המשיבה לבא כוח המבקש את יתרת שכר הטרחה.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

זאת, באמצעות, עמותת "ח"י חינוך יהודי וחסד", אשר היתה מצויה בשליטתו של פישמן, והנאשם היה אחד ממנהליה הרשומים.

מימוש הסכם העבודה המשותפת פרט להעברת העתק חתום של ההסכם לידי גור אריה, גרשי והנאשם לא הציגו אותו בפני אנשים נוספים, אף לא בפני חברי סיעת חב"ד. עצם העובדה שהצדדים הגיעו להסכמות, קיבלה ביטוי מסוים בחוברת שנערכה על ידי פישמן והנאשם, שפורסמה בקהילת חב"ד, ושבה קרא הנאשם לקהילת חב"ד להשמע לו כרב הקהילה, ולהצביע לגרשי.

למען שלמות התמונה יצוין כי בעיניינו של גרשי, אשר הודה בכתב אישום מתוקן שעובדותיו דומות מאוד לעובדות כתב האישום המתוקן כאן, כובד הסדר טיעון "סגור" אשר כלל ענישה של ששה חודשי מאסר בעבודות שרות, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 15,000 ₪, כאשר בית המשפט העיר בגזר הדין כי "אילמלא הנסיבות הראויות שהביאו את הצדדים להיתקשר בהסדר הטיעון, היה מקום לגזור במקרה זה עונש עקרי של מאסר לריצוי בפועל" (עמ' 9).

מכתב מאת מנכ"ל מכון הלכה חב"ד מיום כ' שבט תשע"ח (נע/5) בו צויין כי הנאשם הוא אחד מרבני חב"ד החשובים ופוסק הלכתי חשוב המשיב באמצעות אפליקציות ייעודיות לאלפי שואלים מהארץ ומהעולם, זאת במסגרת המכון שייעודו מתן מענה למגוון צרכים הלכתיים עבור חסידי קהילות חב"ד בארץ ובעולם, ללא תמורה ובהתנדבות מלאה.

בת"פ (מחוזי חיפה) 4021/05 מדינת ישראל נ' ישראל סדן ואח' (15.11.06) נדון עניינם של נאשם 1, ראש עריית חדרה, אשר נבחר לראשות הערייה, ויתר הנאשמים, חברי מועצה שונים, אשר במסגרת משא ומתן קואליציוני הבטיח להם נאשם 1 טובות הנאה, בין היתר אישיות, על מנת שיצטרפו לקואליציה העירונית.

בת"פ (שלום נצרת) 1792-06 מדינת ישראל נ' חיים ברביבאי (30.7.08) נדון עניינו של ראש עריית קרית שמונה אשר הורשע בעבירות שוחד, מירמה והפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד והגבלת הכנסות, בכך במסגרת היתמודדות הנאשם בבחירות לראשות העיר הפנה אנשי עסקים המקיימים עם הערייה קשרים רישמיים לסייע לו בתשלום חוב שנוצר בעסקי דפוס, כשהתשלום נעשה שלא על פי הוראותיו של חוק מימון מפלגות, תוך הסבת טפסי ההזמנה והחשבוניות לגורמים ששלמו בפועל.

זאת, כאשר התביעה נהנית מחזקת תקינות המנהל, כשמתברר שגובש כתב חשדות כנגד חברי הסיעה ובעקבות שימוע שנערך להם הוחלט שלא להעמידם לדין.

...

בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, כמפורט לעיל, מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים ובהתחשב בעקרון ההלימה ובמדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות ל-10 חודשי מאסר.

עוד שוכנעתי כי הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות לתקופה קצרה לא תביא לפגיעה בלתי מידתית בפרנסת משפחתו של הנאשם או חלילה לניתוקו ממעגל העבודה.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: חודשיים מאסר שירוצו בעבודות שרות, וזאת בהסכמת הנאשם ובהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 3.12.19.

(ד) החל בתשלום עבור שנת הכספים 2009 ומדי שנה, יעודכן הסכום בגובה 393 ₪ דלעיל, על פי שיעור השינוי בין מדד המחירים לצרכן של חודש דצמבר (המתפרסם ב-15 בינואר) בשנה שקדמה לשנה אשר בגינה מועבר הסכום הכולל לבין מדד המחירים לצרכן של חודש דצמבר (שהתפרסם ב-15 בינואר) בשנה הקודמת.

" ביום 4.8.2013 פנה מר רן ארז יו"ר ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות (להלן- ארגון המורים) לגב' דלית שטאובר מנכ"לית משרד החינוך במכתב שעניינו "חובות משרד החינוך כלפי ארגון המורים- תיזכורת", במסגרתו ביקש לעדכן את "קרן הרווחה וביטוח מקצועי (הסכום הוא 35% מ- 0.1% מעלות שכר שלא עודכן מאז 2001) ולתקצב את "עמותת הגמלאים של ארגון...לשנים 2012-2013" (מד/ג').

מאלה נציין את פסק דין בסק"כ (ארצי) 12922-11-16 מדינת ישראל – ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות ואח' (2.8.2017), שבו נפסק כי על מנת שתוכר יציגותו של ארגון המורים בחטיבות הביניים על ארגון המורים להגיש תביעה להכרה ביציגותו, וכל עוד לא עשה כן עומדת בעינה הקביעה בהליכים קודמים בדבר חזקת היציגות של הסתדרות המורים ביחס לעובדי ההוראה בחטיבות הביניים אשר המדינה היא מעסיקתם.

ויודגש, בית הדין המליץ לאירגון המורים למחוק את העילות והסעדים בעיניין זה, שכן תקציב זה אינו נובע מהסכם 2010 אלא מהוראות התקשי"ר 06.41 ו-82.56, כמו גם בחוזר שפורסם על ידי נציבות שירות המדינה במסגרתו נקבע כי כל גימלאי עובד מדינה יתוקצב ב-86 ₪ עבור פעולות חברה ותרבות לשנה.

ובמה דברים אמורים? ראשית, לטענת האירגון בסעיף 26 לבקשת הצד "לא פעלה המדינה כמתחייב ולא העבירה כספים עבור הגמלאים חברי ארגון המורים לידי ארגון המורים". כאשר נתבקש מר ארז להפנות להסכם הוא השיב "תקופה מסוימת אנחנו מנהלים מו"מ עם האוצר ובסוף...יש הסכם בעל פה...מאותה תקופה של שנת 2012 ואילך...". כשנשאל בהמשך "איפה זה כתוב"? הוא השיב "זה יוצא לפועל מתוך כל השתלשלות כתב התביעה" (ע' 6 ש' 26-35).

...

גב' אסא טענה בפנינו כי "יש לנו 28 סניפים שמפוזרים בכל רחבי הארץ. הגמלאים מכירים את כל הסניפים. גמלאי שלא מכיר מבקש שיציג תלוש גמלה. כשאתה מקבל תציג תלוש. אני מקבלת מספר אני לא מקבלת תעוזת זהות. צריך להגיע פרונטלי בסניף שלכם. ניתן לעשות טלפונית. גם נותנים שירות למי שלא חבר ארגון המורים ולא חבר הסתדרות המורים" (ע' 3 ש' 18-21).

אנו סבורים כי טוב יעשו ארגון המורים, המדינה והסתדרות המורים, כל אחד/ת בתורו/ה, ובכפוף לכל דין, אם יפעלו על מנת להביא את דבר פעילות קרן הרווחה לידיעת גמלאי הארגון.

נוכח כללם של דברים, בקשת הצד נדחית.