התובעת סירבה לכך, והגישה את תביעתה על סך 4,464,524.54 ₪ כולל מע"מ המורכב מ-1,838,113 ₪ עבור פינוי פסולת ובצוע הכלונסאות לאחר הפחתת 591,887 ₪ ששולם לתובעת, ועוד 1,512,236 ₪ עבור עבודות חריגות שלא שולמו לתובעת, כולל רווח קבלני עבור קבלני מישנה, ועוד 1,706,062 ₪ בגין חודשי איחור להם אחראיים הנתבעים בסיום הפרויקט, עבור תקורות ונזקים לרבות אובדן הזדמנויות ועלויות מימון.
הצעת התובעת במיכרז עמדה על 10,202,867 ₪ בתוספת מע"מ, פחות מהסכום שאושר בתב"ר. על כך יש להוסיף את האמור בסעיף 2 (7) להסכם לפיו אישרה התובעת שעיכוב במהלך ביצוע העבודות בשל אי אישור תקציבי לא יהווה עילה לתביעה כלשהיא מצידה.
התובעת טענה, שיש לדחות את הסתמכות הנתבעים על סעיף 51 להסכם, לפיו לדבריה המזמין רשאי להגדיל את הקף הפרויקט בעד 5% נוספים, והקבלן לא יהיה זכאי לתמורה על הגדלה זו. לדברי התובעת, כפי שאישר מומחה הנתבעים, סעיף זה חל על פרקים מסוימים בפרויקט, ולא על עבודות הפיתוח המשולמות לפי מדידה ולא באופן פאושלי, והסעיף אינו חל על עבודות הפיתוח בגינן נידרש לשלם עבור כל שינוי.
...
בהתאם לתקנה 153, על פי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, והיחס בין סכום התביעה לסכום שנפסק, תשלם התובעת/הנתבעת שכנגד לנתבעות/התובעת שכנגד שכר טרחת עורך דין בסך 234,000 ₪, ולנתבע 3 שכר טרחת עורך דין בסך 140,400 ₪, בנוסף על עלות המומחה מטעם הנתבעים.
לפיכך, אני מקבל את התביעה ואת התביעה שכנגד באופן חלקי, ומורה כדלקמן:
עיריית חדרה הנתבעת 1 תשלם לתובעת אל.די.שיא הנדסה בע"מ 190,922.82 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.12.21 ועד לתשלום בפועל.
אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2-3.
