מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה לתשלום עבור עבודות פחחות וצבע ברכב

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

לפניי תביעתה של התובעת לתשלום סך של 74,670 ₪ (בערכי קרן) בגין התחייבותו של הנתבע לתשלום עבור סחורה שנרכשה מהתובעת.
מכוח סמכותי ע"פ דין אני מורה על תיקון טעויות הסופר הבאות שנפלו בפרוטוקולים: בעמ' 2, שורה 9 במקום "ליחס" יש לרשום "ביחס" ובשורה 22 במקום "לפעמיים" יש לרשום "לפעמים". בעמ' 4, שורה 4 במקום "לערובתו" יש לרשום "לערבותו". העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה התובעת הנה חברה שעיסוקה בייבוא ושיווק מוצרים לענף הפחחות והצבע לרכב.
הנתבע הגיש היתנגדות לתובענה וטען ביחס למסמך "כי לא מדובר בחתימה על ערבות אלא בחתימת מזמין העבודה מטעם חב' מתכת התקווה בע"מ" וטען עוד כי "מעולם לא חתם לטובת המשיבה ערבות אישית או חתימה בכלל". הנתבע הדגיש מספר פעמים כי לא חתם על ערבות לטובת התובעת.
...
הטענה נדחית אפוא.
סיכומו של דבר, טענותיו של הנתבע ביחס לקיזוזים שיש לבצע מקרן החוב לא הוכחו והן נדחות.
סיכומו של דבר לנוכח כל האמור אני מקבל את התובענה במלואה.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

התובע הגיש תביעה על סך 25,000 ש"ח. על פי חוות הדעת השמאית שצורפה לתביעה, עלות התיקון של הנזקים שנגרמו לרכב עומדת על סך 14,928 ש"ח, וכן נגרמה לו ירידת ערך בסך 420 ש"ח. בנוסף, תובע התובע את עלות בדיקת השמאי בסך 800 ש"ח, פיצוי בגין הוצאות ואובדן זמן בסך 1,500 ש"ח ופצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. לצרכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו על סך 25,000 ש"ח. לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות, הן בשל כך שאין לו אחריות לתאונה והן בשל אי הוכחת הבעלות של התובע ברכב והנזקים שנגרמו לו. דיון והכרעה המחלוקת בעניינינו מתייחסת הן לשאלת האחריות לתאונה והן לשאלה אם הוכיח התובע את ניזקו.
בעניינינו, מלבד עדותו של התובע לפיה הוא הבעלים של הרכב, נתמכת גירסתו גם בכך שהוא זה ששילם עבור התיקון (כפי שעולה מהחשבונית והקבלה), ודי בכך כדי להרים את הנטל להוכחת בעלותו ברכב.
בהקשר זה נטען, כי בעוד שבחוות דעת השמאי עיקר העלות היא בגין החלפים (9,359 ש"ח), בחשבונית נרשם לגבי התשלום כולו כי הוא היה עבור "עבודות פחחות וצבע". לטענת הנתבע, הדבר מלמד כי המסמכים מזויפים.
...
התובע הגיש תביעה על סך 25,000 ש"ח. על פי חוות הדעת השמאית שצורפה לתביעה, עלות התיקון של הנזקים שנגרמו לרכב עומדת על סך 14,928 ש"ח, וכן נגרמה לו ירידת ערך בסך 420 ש"ח. בנוסף, תובע התובע את עלות בדיקת השמאי בסך 800 ש"ח, פיצוי בגין הוצאות ואובדן זמן בסך 1,500 ש"ח ופיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. לצרכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו על סך 25,000 ש"ח. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות, הן בשל כך שאין לו אחריות לתאונה והן בשל אי הוכחת הבעלות של התובע ברכב והנזקים שנגרמו לו. דיון והכרעה המחלוקת בענייננו מתייחסת הן לשאלת האחריות לתאונה והן לשאלה אם הוכיח התובע את נזקו.
בהתחשב בכך, ומשנדחתה הטענה כי מדובר במסמכים מזויפים, סבורני כי די בחשבונית ובקבלה על מנת לבסס את הטענה לעניין גובה הנזק ברף הראייתי הנדרש של מאזן הסתברויות.
בהעלאת אפשרות היפותטית בעלמא אין די. לאור האמור, אני סבור שהתובע עמד בנטל להראות כי הוא זכאי לפיצוי לפי חוות דעת השמאי.
סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 16,148 בגין הנזק (לרבות ירידת הערך) ועלות חוות דעת השמאי, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 2,620 ש"ח. הסכום ישולם תוך 60 יום.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

לטענת התובע, הצדדים להסכמה בע"פ ולפיה עבודות השפוץ יעמדו על סך 21,500 ₪ אשר מתוכם 13,000 ישולמו עבור עבודות פחחות לרכב, 2,000 ₪ עבור עבודות ריפוד ריצפת הרכב ותא המטען, סך של 1,500 ₪ יועברו כעמלה כספית לנתבע וכן רכב מסוג שברולט אבאו שנת 2005, ששוויו כ-5,000 ₪ יינתן לנתבע כעמלה.
אף ביחס להקף התמורה עבור עבודות השפוץ והתיקון הצדדים נחלקו כאשר התובע פירט בסעיף 12 לכתב התביעה טענות שונות ביחס לסכומים עליהם סיכמו הצדדים ואשר בתוכם הכליל גם עמלה כספית לנתבע וכן רכב ישן.
ובעניין זה ציין בעדותו בפניי "ברמה המאד עקרונית אני באתי בסך הכל לעשות טובה. לא קבלתי על זה עמלה בסך 1,500 ₪". ולגבי הרכב מסוג שברולט אשר התובע טען כי אף הוא נימסר לנתבע כעמלה עבור חלקו בהסכם, העיד הנתבע בפניי כך: "לגבי השברולט אני אגיד איך זה שהוא גלגל את זה אלי, הגרר שלקח את הרכב שלו לתיקון היה 1,250 ₪. זה בן אדם שהבאתי לו ... והוא נתן לו את האוטו כנגד זה. זה רכב שהיה בלי טסט וראש מנוע שלו לא היה תקין... האוטו הזה כשהוא תקין שווה 4,000 ₪ ובגלל שהראש מנוע לא תקין ולא היה לו טסט זה 1,250 ₪." משנשאל הנתבע בעדותו האם קיבל סכום כסף מהתובע לידיו, השיב הנתבע כי אכן קיבל סך של 16,000 ₪ אולם הבהיר כי מתוכם 13,000 ₪ הלכו לפחח וסך של 2,500 ₪ הועברו לגורם שביצע את הריפודים באוטו ואת ה-500 ₪ הנותרים "זה היה לו הפרש. היה הפרש שמה על הצבע או הגומיות שהוא רצה". הינה כי כן, בנגוד לעדותו וטענותיו של התובע – טען הנתבע כי לא קיבל כל סכום לכיסו וכי לא סוכם על מתן עמלה כלשהיא עבור הסיוע שלו.
...
בחלק המסקנות של חוות דעתו מציין המומחה כך "התובע בחר לשפץ את הרכב בשטחי הרשות ובהסכם שאינו ידוע ולא הוצג בפניי... על פי הפרטים שהובהרו התובע מסר את הרכב לתיקון על ידי גנן... בפועל בוצעו ברכב הנדון תיקוני פח ללא הפשטה כנדרש וללא חיתוך קטעים נגועים בחלודה והחלפתם בפח חדש. תיקוני הריקבון/קורוזיה/חלודה בוצעו ברמה נמוכה ומהווים אחוזים בודדים מכלל תיקוני הפח הנדרשים. על תיקונים מינוריים אלו... בוצעה צביעה כללית גם היא ברמה נמוכה". ועל כן הגיע המומחה למסקנה ולפיה: "לאור האמור לעיל, אני קובע כי "התיקון" שבוצע אינו עונה ומקדם את הנדרש משיקום המרכב וערכו בנושא תיקון/שיקום המרכב שווה ל-0". כן ציין כי "עלות מקובלת לביצוע עבודות תיקון מרכב+ צבע לרכב הנידון הינו בהערכה על הצד הנמוך בין 50,000-60,000 ₪ לפני מע"מ". השאלה הצריכה הכרעה והמונחת לפתחי הינה תחילה מה היה הסיכום שנערך בין התובע לנתבע, הן ביחס לתיקונים ולעבודות שנדרש הנתבע או מי מטעמו לבצע ברכב והן ביחס לתמורה ולאחר שאכריע בשאלה זו נדרשת הכרעה בשאלה האם עמד הנתבע בחלקו בהסכם, אם לאו.
בענייננו, ולאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, לרבות תכתובות בתוכנת הווטסאפ, עדויות הצדדים וכתבי הטענות, מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח את שני היסודות המצטברים של גמירות דעת ומסוימות ולמעשה לא עלה בידיו להוכיח את תוכנו של ההסכם עם הנתבע, את חלקו ותפקידו של הנתבע בהסכם, את העמלה הנטענת כי קיבל מכוחו של ההסכם ואת אחריותו של הנתבע על עבודות שבוצעו על ידי מאן דהוא.
אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל ומאחר ולא השתכנעתי כי הנתבע התחייב בפני התובע כי הוא יבצע את התיקון או כי הוא אחראי כלפי התובע ביחס לטיב התיקונים שבוצעו, ואף לא הוכח בפניי כי עבור מעשיו קיבל הנתבע לכיסו עמלה/תמורה כלשהי, וכל טענות התובע ביחס לתוכנו של ההסכם לא הוכחו, הרי שאני קובעת כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

רקע כללי וההליכים בתיק: ביום 30/08/2021 הגיש התובע נגד הנתבע 1 תביעה כספית בסדר דין מהיר בסך של 6,435 ₪ בטענה לאי תשלום חוב שנוצר בשל תיקון רכבו של נתבע 1 שניזוק עקב תאונת דרכים.
עיקר טענות הצדדים: התובע טען בכתב התביעה המתוקן, כי הוא הבעלים של מוסך העוסק בעבודות פחחות וצבע בשם העיסקי "מוסך השלום" בעיר עראבה.
לטענת התובע, בחודש מרץ 2019 פנה הנתבע 1 לתובע ובקש לבצע עבודות פחחות, צבע, חשמל וכיוון פרונט עבור רכבו מ.ר 35-987-62 מסוג מזדה 3, שנת ייצור 2007 (להלן: "רכב המזדה").
...
אשר לנתבעת מס' 2, ולאחר שזומנה כדין ולא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון, אני מקבל את בקשת התובע ומורה כדלקמן: הנתבעת 2 תשלם לתובע מלוא סכום התביעה בסך 6,435 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה המתוקנת ב-06/10/2022 ועד היום.
למען הסדר הטוב, ההודעה לצד ג' שהוגשה במסגרת כתב התביעה המקורי, נדחית בזאת ללא צו להוצאות.
אני מורה לתובע לשלם את המחצית השניה של האגרה תוך 7 ימים מהיום.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

ובזו הלשון - "...בהמשך למכתב הדחייה שנשלח אליך ביום 23.11.2018 מצ"ב סעיף 42(ב) לתקנון הקרן, לפיו המועד הקובע של העמית הנו היום בו התקבלו לראשונה דמי גמולים מהמעביד שהוא יום 9.01.2017 על אף ששולם בעבור תשלום רטרואקטיבי מ11.2016..." (תשובת כלל צורפה כנספח טו לכתב התביעה).
לצורך הוכחת תביעתו, התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעם רופא תעסוקתי, ד"ר מזור לאוניד, אשר בתורו קבע, לאחר שעיין בכלל המסמכים הרפואיים הרלוואנטיים וכן ערך לתובע בדיקה פיזית, כי הוא אינו כשיר לעבוד בכל עבודה: "מר סאפיה ג'וני גבר כבן 41, נשוי ואב ל-3 ילדים, מאז סיום התיכון עבד במספר עבודות: פחחות וצבע לרכב, מרכיב רשתות תיקשורת, טכנאי מכשירים סלולאריים, מפעיל מכונות במפעל. עסוקו האחרון היה מכונאי רכב במוסך "משארקה" במשך כ- 8 חודשים - עד לתאונה הנדונה ב 28.12.2016 כאשר נפגע בעבודתו פגיעת ראש ישירה מצמיג רכב שנפל מגובה ופגע בראשו משמאל.
...
להלן הפלוגתאות הדורשות הכרעה: האם יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2 מחמת העדר יריבות והעדר סמכות עניינית? האם חל על הנתבעת 1 צו הרחבה בענף המוסכים? האם ביום 28/12/16 עבר התובע תאונת עבודה? מהו מועד הצטרפות התובע לקרן הפנסיה, והאם במועד התאונה היה "עמית פעיל" כהגדרתו בתקנון כלל? האם התובע הפך לנכה באופן המזכה אותו בתשלום קצבת נכות? מהו המועד בו על פי דין היה על הנתבעת 1 לבטח את התובע בביטוח פנסיוני? ככל שנגיע למסקנה כי התובע לא בוטח במועד, האם יש נפקות לכך במישור היחסים בין התובע לבין מי מהנתבעות? ככל שנגיע למסקנה כי על מי מהנתבעות לשלם לתובע קצבת נכות, מה יהיה שיעורה? האם יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2 מחמת העדר יריבות וסמכות עניינית? לטענת הנתבעות, יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2 בגין העדר עילה והיעדר יריבות וזאת מקום בו אין חולק כי הנתבעת 2 לא העסיקה את התובע, ובהיעדר עילה להרמת מסך, דין התביעה נגדה להידחות.
" (עמוד 60 שורות 21-24 לפרוטוקול המתומלל ועמוד 61 שורות 1-19, שם) לנוכח המקובץ לעיל, הרינו מאמצים את חוות הדעת של ד"ר תמיר - הוא האקטואר מטעם התובע, לפיה נזקו של האחרון הינו 434,000 ₪.
סוף דבר- בהתאם לאמור לעיל הרינו פוסקים כך: התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת במלואה ובהתאם הרינו מחייבים אותה לשלם לתובע סכום של 434,000 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.
התביעה נגד הנתבעת 2 והנתבעת 4, נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו