תביעה לתשלום סכום כספי בגין הסכם אספקת שקיות פלסטיק

רמי לוי רשת חנוית רמי לוי מוכרת בסניפיה עשרות אלפי מוצרים, אותם היא רוכשת מאת יצרנים/משווקים בכירים ובעלי מוניטין רב במשק, אשר מתחייבים לספק לה מוצרים איכותיים המסומנים בהתאם לדין ובעלי תו תקן וכל אישור נידרש בהתאם לדין.

עוד קבעה ועדת המחירים, ביחס למוצרי מלח עדין ומלח גס בצנצנת פלסטיק כי: "סבורים חברי הועדה כי לא נכון לראות במוצרים אלו כמוצר דומה, הגם שמדובר במלח הזהה למלח שבפיקוח מחירים, וזאת לאור העובדה כי בשונה למשל ממוצרי החלב בקרטון ובשקית ששניהם מפוקחים, אריזתו של מוצר זה יוצרת תועלת מהותית מבחינתו של הצרכן – אריזת הפלסטיק ניתנת לשימוש חוזר גם של מוצרים אחרים, האריזה נסגרת בהברגה, היא בעלת פתח רחב המאפשר מילוי קל ושימוש חוזר נוח יותר והיא בעלת אורך חיים ממושך. אריזה זו היא בבחינת פונקציית שימוש מיוחדת נוספת מבחינתו של הצרכן אשר מהוה חלופה לרכישת כלי קיבול מיוחד למלח, אשר גם הוא היה כרוך בעלות כספית נוספת.

החלטת ועדת המחירים אינה משפיעה רטרואקטיבית על ההליך, ואין לה כל השפעה על הסכם הפשרה ועל אחוז ההחזר שייקבע ממספר טעמים: הסדרה רגולטורית במהלך ההליך אינה גורעת מאישור התובענה לתקופה שטרם האסדרה (תכלית הפצוי); לעמדת הרגולטור אין משקל מכריע.

כפי שהבהיר המותב הקודם שדן בתובענה, לצרכי פשרה ניתן לכל היותר לסבור כי על מלח הארץ לשלם סכום נמוך ומוגבל (מעין "קנס") המשקף "תקלה טכנית" הנובעת מאי-פנייה מוקדמת למפקח, אף שתוצאותיה של פנייה כזו היו ללא ספק ידועות וברורות, שכן המפקח נתן דעתו לכך שאין מדובר במוצרים דומים.

...

אינני מקבלת את טענות המבקשים ביחס לחישוב פערי עלויות הסחר וההפצה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות.

לפניי שתי תביעות כספיות הדדיות שעניינן באספקת חומרי גלם לייצור שקיות פלסטיק.

מניתוח כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע בספרי התובעת עולה כי הנתבע לא העביר כל תמורה כספית על חשבון המכונה מלבד סכום של 30,000 ₪ על חשבון חלק מהמע"מ בלבד, וכי התובעת ספגה את תשלום יתרת המע"מ. ג. מכונת החיתוך נרשמה בספריו של הנתבע כרכוש קבוע על סך של 369,750 ₪ כולל מע"מ. התובעת לא פעלה, כמו כל ספק סביר, להבטחת ערכה ו/או שלמותה של המכונה, על ידי קבלת בטוחה מהנתבע, חרף עלותה המשמעותית.

ראשית, מומחה בית המשפט חזר והדגיש מעל דוכן העדים כי לא ניתן להתבסס על מערכת מחשוב המלאי של התובעת בשל פגמים שנפלו בהתנהלות התובעת (אי עריכת מלאים מסודרים, אי הצגת מסמכים על תנועות חומרי הגלם, אי החתמת הנתבע על תעודות משלוח, אי הצגת סיכומים בעיניין חוסרים במלאים, אי הצגת הסכמים בעיניין אספקת חומרי הגלם ובעניין הפחת, וכדומה) (עמ' 19 ש' 11-4).

...

אי לכך, דין תביעתה להידחות.

הנתבע לא חלק כאמור על ממצאיו וקביעותי של המומחה מטעם בית המשפט, ומשכך, הנני קובעת כי התובע שכנגד לא הוכיח את תביעתו הנגדית, וכי דין תביעה זו להידחות.

סוף דבר המסקנה מכל האמור לעיל היא שהן התובעת והן הנתבע/התובע שכנגד כשלו בהוכחת תביעותיהם, ומשכך הנני דוחה את שתי התביעות הנ"ל. לאור התוצאה הנ"ל, כל צד יישא בהוצאותיו.

המשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור, בגדרה דחתה את טענות המבקש כלפיה, וטענה כי בנגוד לנטען בבקשת האישור, המוצרים שבמחלוקת כלל אינם מוצרים "ארוזים מראש", שכן נטילת המוצרים מתבצעת על ידי הצרכן שרשאי לבחור את אופן אריזתם – אם באריזה ואם בשקיות ניילון שמספקת המשיבה.

הקבוצה תוגדר באופן שזו תיכלול את כל הצרכנים שרכשו בשבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור ועד לאישור התובענה כייצוגית, מוצרים ארוזים מראש, שנמכרים לפי משקל, בסניפי המשיבה, וחויבו עקב כך בתשלום בגין משקל האריזה.

הומלץ לקבוע כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 4,000 ₪, ולבא כוחו שכר טירחה בסך של 30,000 ₪ בצרוף מע"מ. הסכומים הנ"ל יועברו למבקש ובא כוחו בהתאמה תוך 30 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה.

לשיטת היועץ המשפטי לממשלה עצם העמדת שלטים או שקיות ניילון לצד אריזות הפלסטיק לצורך אריזת מוצרי פירות וירקות, אינה מאיינת את החובה להפחית את מחיר האריזה בשקילת המוצרים בקופה.

יחד עם זאת, ציינו המבקש והמשיבה כי על אף שהם אינם מסכימים לפרשנות היועץ המשפטי לממשלה, הם מסכימים לשנות את הסדר הפשרה המוצע, באופן שסעיף 13 יבוטל, ובמקומו יבוא "המשיבה תפחית את משקל האריזות בשקילת המוצרים בקופה". בהנתן האמור, ביקשו המבקש והמשיבה לאשר את הסכם הפשרה שהוגש יחד עם התיקון המוצע.

מצב דברים זה מיתקיים כאשר ערכו הכספי של הסדר הפשרה מוגבל, ואינו מצדיק את העלות המשמעותית, והעיכוב ביישום ההסדר, הכרוכים במינוי בודק; שנית, כאשר מבחינה עניינית אין הצדקה למינוי בודק, וזאת כאשר מדובר בהסדר פשרה המבוסס על השבה כספית מלאה לכלל חברי הקבוצה; שלישית, כאשר מבחינה דיונית אין צורך במינוי בודק, לרוב מאחר שבית המשפט היה מעורב בגיבושו ובעיצובו של הסדר הפשרה.

...

סוף דבר סיכומו של דבר, אני מאשרת את הסדר הפשרה בנוסח שהוגש לתיק בית המשפט ביום 30/01/18 ובכפוף לתיקון עליו עמדו הצדדים בתגובתם להתנגדות היועץ המשפטי לממשלה, אשר הוגשה ביום 25/06/18, ונותנת להסכמות הצדדים תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם גמול בסך של 4,000 ₪ למבקש ושכר טרחה לבא כוח המבקש בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, בכפוף להמצאת חשבונית מס כדין.

נוכח אישורו של הסדר הפשרה לפי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

בהמשך להסכמה דיונית ולפיה הועברה התביעה לפסים של תביעה רגילה, הגישה גרינאל כתב הגנה ותביעה שכנגד בסך 474,000 ₪, שעיקרה טענות בנוגע לכספים, אשר פי.אס.אי חבה לגרינאל בגין פרויקט שבוצע בקרית-גת. כשנתיים לאחר הגשת התביעה המקורית, ולאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט והתקיים הליך גישור שלא צלח, הוגשה ע"י פי.אס.אי כתב תביעה מתוקן, ובו הועמד סכום התביעה העיקרית על סך של 1,096,331 ₪, המתייחסת ברובה לנזקים ואובדן הכנסות בגין הפרויקט בקרית-גת. טענות פי.אס.אי בתקופה הרלוואנטית לתביעה שכרה גרינאל את שירותיה של פי.אס.אי, לשם ביצוע עבודות פינוי פחים טמוני קרקע ואספקת פחים טמוני קרקע בפרויקטים של גרינאל.

בהתאם להסכם, שנכרת בין פי.אס.אי לעריית קרית-גת ביום 24.1.13 (נספח ב' לתצהירי העדות מטעם פי.אס.אי), התחייבה פי.אס.אי להטמין 300 פחים (130 יחידות מיכל שקוע קרקע על כל מרכיביו - כולל שק אגירת אשפה ושקית ניילון, ו-170 יחידות מיכל שקוע קרקע על כל מרכיביו - כולל תא פלסטיק לאגירת אשפה).

בין הצדדים הייתה הסכמה לבצוע התקזזות כוללת בסיום פרויקט קרית-גת. פי.אס.אי לא עמדה בהתחייבויותיה לגרינאל ונותרה חייבת לה את הסכומים הבאים (כולל תוספת הפרישי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה שכנגד) : 8.1 42,030 ₪ - חיוב בגין 96 פחים שהוטמנו וטרם שולם בגינם (סך החיוב בהתאם לסיכום בין הצדדים עמד על 367,575 ₪, כאשר בפועל שולמו 325,975 ₪ בלבד).

...

באשר לסכום אובדן הרווחים, אשר נגרם כתוצאה מהפסקת הפרויקט, העיד מר מיגל ישראל, בעל מניות של פי.אס.אי, המשמש גם בתפקיד מנהל הכספים שלה (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 4-2): "ת. צירפנו דף רו"ח שבו הוא נותן פירוט חשבון של החברה כמה עלות הפח ומפרט את כל הפרטים והוא נותן בסופו של דבר כמה רווח אמור להיות עם פח עם שק והתוצאה היא שעל כל פח של פח עם שק יש רווח צפוי של 3700 ועל כל פח של שרוול רווח צפוי של 4700 ₪. סה"כ זה יוצא כ - 800,000 ₪". בנסיבות אלו תמוה בעיני מדוע נמנעה פי.אס.אי מלצרף במועד חוות דעת של רואה חשבון, ערוכה כדין, לשם הוכחת שיעור הרווח הצפוי מכל פח ופח והרווח הצפוי שאבד עקב ניתוק היחסים שבין פי.אס.אי ובין עיריית קרית-גת. הדבר היה אפשרי מבחינתה של פי.אס.אי, והיא בחרה שלא לעשות כן במועד, ולהגיש ראיה כה חשובה ומשמעותית להוכחת אובדן הרווח.

בנסיבות אלו יש לקבוע, כי הטענה לא הוכחה על ידי פי.אס.אי ודינה להידחות.

ממילא, התביעה – ככל שהיא נוגעת לרכיב זה – נדחית.

C.לסיכום ההתקשרות נאמר: "PSI תשלם את מחצית העלויות של פינוי וטיפול בפסולת (לא הטמנה) הכוללת העמדת כלי קיבול ... שינוע של הכלי קיבול בין האתרים לצרכי אספקת חומרי גלם ושינוי הפסולת, בחשבונית של ספק המכולה/רמסה יהיה כתוב 'פינוי פסולת והובלתה' תוך ציון כמות/משקל". כנספח ה לתצהיר עדותו של מנחם צ'פניק חשבוניות מס, שהוצאו על ידי גרינאל בנוגע לחיובים אלו, כאשר החשבוניות נתמכות בחשבוניות מס של קבלנים, שהוצאו לגרינאל בגין פינוי פסולת.

בכך יש כדי להביא למסקנה, שהאמור באותה טבלה לא הופרך, ועל כן דין רכיב זה של התביעה, העומד על סך של 9,566 ₪ להתקבל.

בית משפט השלום ברמלה 03 אוגוסט 2023 תא"מ 38953-03-19 אבי פלסט תעשיות פלסטיק בע"מ ואח' נ' מ.א.מ. תעשיות מזון בע"מ ואח' בפני כב' השופט הבכיר זכריה ימיני תובעת ונתבעת שכנגד ושולחת ההודעה לצד ג' אבי פלסט תעשיות פלסטיק בע"מ נתבעות ותובעות שכנגד 1.מ.א.מ. תעשיות מזון בע"מ 2.השלושה - שיווק למוסדות בענף המזון בע"מ 3.הנחתום א.מ.י. - תעשיות מזון בע"מ צד ג': אר. או. פי. בע"מ פסק דין

ככל היותר ניתן לחייבה בשווי השקיות הפגומות או לחייבה להחליפן תוך זכוי הלקוחה ובמקרה זה היא כבר פעלה כך. לטענתו המודיעה רוכשת מוצרים ממספר ספקים ולא ניתן לדעת אם הסחורה נשוא התביעה סופקה על ידו, שכן במועד בו סופקה הסחורה הפגומה, כבר נתנה הנתבעת לצד השלישי הודעה אודות התקלה.

יש טופס מסודר שקוראים לו סקר חוזה ובו מאפיינים והם לא קיבלו אותו.

אי התשלום מהוה עשיית דין עצמית לנזקים, שכלל לא הוכח שהתקיימו, והנתבעות לא הוכיחו שיש להן זכות לקזז את הכספים או לעשות דין לעצמן.

על כן ביקשה לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות לשלם בגין המוצרים שרכשו ואף לדחות את התביעה שכנגד, בטענה שאין לה כל בסיס משפטי או עובדתי ואינה נתמכת בראשית ראיה כלשהיא, מלבד טענות בעל פה. ככל שתחויב בסכום כלשהוא ביקשה לשפותה באמצעות הצד השלישי יצרן השקיות.

...

לאור האמור לעיל ולאור דחיית התובענה אני סבור כי יש לדחות את ההודעה לצד שלישי ולחייב את מגישת ההודעה בהוצאות הצד השלישי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה העיקרית: על הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: את הסך 27,015 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (17.3.2019) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪ מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; בתביעה שכנגד: התביעה שכנגד נדחית.

בהודעה לצד ג': ההודעה לצד ג' נדחית צדדי ג', ביחד ולחוד, ישלמו לצד ג' כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.