תביעה לתשלום מענק לעבודה נידרשת לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי

עניינה של התביעה שבפנינו הוא בחינת זכאות התובעת לקבלת מענק עבודה מועדפת לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

ביום 3.6.15 פנתה התובעת לנתבע בתביעה לקבלת תשלום מענק בגין עבודה מועדפת בהתאם לסעיף 174 לחוק.

בית הדין הארצי מאזכר באותו פסק הדין את עב"ל 198/05 המוסד לביטוח לאומי נ' יסמין אמיר ואח', פס"ד מיום 25.1.2006, בו נקבע כי: "אף שהדבר לא נאמר במפורש, הגיון הדברים מלמד שמענק ניתן למי שמועסק בעבודה מועדפת משך תקופת הזמן הקבועה בחוק; אך במתכונת של ימי עבודה מלאים. אכן בענפים שונים של עבודה יכול משכו של יום העבודה להיות שונה, בהיתחשב בטיב העבודה, בשעות העבודה (עבודת יום או עבודת לילה) בסוג העבודה וכיוצאים באלה פרמטרים. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי "בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעקרו של דבר לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת שישה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף". בפרשת עינטוב נתגלעה מחלוקת בשאלה האם בשל עבודתה של המערערת במשמרות בנות 4, 6 ו -8 שעות לעומת עבודה ב - 8 שעות שהן שעות המשמרות הרגילות, ניתן לראות בעבודתה כעבודה במתכונת ימי עבודה מלאים, באופן המזכה אותה במענק לפי הוראות החוק.

...

לטעמנו, לא יהיה זה סביר לקבוע כי משרה מלאה תיבחן בהתאם להיקף משרתם, שעה שדווקא אופן העסקתם לא היה אופן העסקה הרגיל בתחנה, לפיו הועסקו כלל העובדים הארעיים.

עוד נוסיף כי אין בידינו לקבל את טענת המוסד, לפיה בפרשת עינטוב התבקש המוסד לרענן את הנחיות הזכאות כך שרק מי שמילא 150 ימי עבודה במשרה מלאה יהיה זכאי למענק.

סיכומו של דבר, נחה דעתנו כי התובעת עבדה במשרה מלאה, בהתאם למקובל במקום עבודתה בתחנת הדלק בה הועסקה, ועל כן דין תביעתה להתקבל.

לפנינו תביעת התובעת, לתשלום מענק בגין "עבודה מועדפת", לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה -1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק").

סעיף 174(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר מהם מספר ימי העבודה, שעות העבודה או הקף המשרה המינימאליים הדרושים מחייל משוחרר על מנת להיות זכאי למענק עבודה מועדפת, וכך הוא קובע: "...עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שיחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, בעבודה מועדפת..." עם זאת, קבעה ההלכה הפסוקה כי אין החייל המשוחרר נידרש לעבוד ב"משרה מלאה" במובנה המוחלט, אלא בהקף משרה מלאה בהתאם למקובל באותה עבודה ובאותו ענף (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי – מיכל גוטמן (07.11.2000), להלן: "עניין גוטמן"; עב"ל 198/05 המוסד לביטוח לאומי - יסמין אמיר (25.1.2006),להלן: "ענין אמיר").

...

באשר להיקף עבודתה טענה התובעת, כי טענת הנתבע לפיה לא עבדה בהיקף עבודה מלא דינה להידחות, מאחר שלא נטענה במסגרת כתב ההגנה ומהווה הרחבת חזית.

מאחר שגב' סלומון העידה בפנינו, ומר רן כאמור, לא העיד בפנינו, מצאנו להעדיף בהקשר זה את עדותה של גב' סלומון, על פני האמור במכתבו של מר רן. רביעית, במכתב צוין כי "מספר שעות העבודה ביום המקובל בחברה הינו 9 שעות". עם זאת, לא ניתן ללמוד מתוכנו של המכתב מה היה היקף העבודה הרגיל ביקב.

נוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי הנתבע לסתור את עדות התובעת לפיה שעות עבודתה נקבעו לפי דרישת המעסיק ובהתאם לצרכי היקב.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

ביום 18.1.2021 נשלח לתובעת מכתב מטעם הנתבע הדוחה את תביעתה לתשלום מענק עבודה נידרשת/מועדפת, בזו הלשון: "אנו מביאים לידיעתך כי לפי הוראות סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי אנו נאלצים, לצערנו, לדחות את תביעתך למענק אשר הוגשה ביום 22.11.2020 הואיל ו:

...

מכל האמור לעיל אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי בין התובעת לחברה התקיימו יחסי עובד מעסיק לצורך זכאותה של התובעת לדמי אבטלה ו/או מענק עבודה מועדפת.

האם זכאית התובעת למענק עבודה מועדפת לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק")? זו השאלה העומדת להכרעה בפנינו במסגרת תביעה זו[footnoteRef:1].

ביום 21.12.2017 פנתה התובעת לנתבע בתביעה לקבלת תשלום מענק בגין עבודה מועדפת בהתאם לסעיף 174 לחוק.

כך, בעיניין דמוזה (עב"ל (ארצי) 26239-09-18 המוסד לביטוח לאומי - בת חן דמוזה, ניתן ביום 18.2.19; להלן: "עניין דמוזה") נידרש בית הדין הארצי לערעור המוסד על פסק דינו של בית הדין האיזורי, במסגרתו התקבלה תביעה למענק עבודה מועדפת של סייעת פדגוגית בבית ספר לחינוך מיוחד.

...

משכך, על פניו היה מקום לקבוע כי בית הספר אינו נמנה עם אחד המוסדות המוזכרים לעיל ומשכך דין התביעה להידחות.

משכך, משנמצא כי בית הספר אינו נמנה עם אחד המוסדות הנזכרים בפרט ז'(2) ללוח ח', ומשחומר הראיות העלה כי התלמידים להם העניקה התובעת טיפול וסיוע התגוררו בביתם ולא באחד המוסדות לעיל – זאת אומרת לא ניתן אף לקבוע כי התובעת עסקה בטיפול במי שהגיע לבית ספר מאחד המוסדות המנויים בסעיף - אין מנוס מלקבוע כי התובעת אינה עומדת בתנאים להכרה בה כזכאית למענק עבודה מועדפת.

סוף דבר תביעתה של התובעת נדחית, כאמור לעיל.

ביום 20.8.2020 הגיש התובע תביעה לתשלום מענק עבודה מועדפת בהתאם לסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

הפלוגתא בהליך היא כאמור האם כדין דחה הנתבע את תביעת התובע למענק, כאשר בעניינינו אין חולק כי צבר תקופת אכשרה הנדרשת לפי סעיף 174(ב)(2) לחוק.

כך, בעב"ל (ארצי) 20165/97 סטניסלב מנביץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.03.00, נכתב כי – "מבחינת תכלית החוק לא די בעצם עשיית העבודה המועדפת. יש הכרח כי אותה עבודה תבוצע במקום עבודה שחסרים בו עובדים על פי צרכי המשק ואין זו דרישה פורמליסטית כלל. מלצר במסעדה למשל לא זכאי למענק להבדיל ממלצר בבית מלון, בשל צרכי המשק להפניית אנשים לבתי המלון". בכל הנוגע לאתרי גידול חקלאיים נכתב בעב"ל (ארצי) 40064-05-11 גילרון אלון נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.9.2012 כי – "אין די בכך שאופי העבודה יהא "חקלאי", שכן אם העבודה התבצעה במקום שאינו "אתר גידול חקלאי", כי אז לא תוכר העבודה כעבודה מועדפת, שכן לא מתקיימת תכלית החוק באותו מקום עבודה".

...

הנתבע סבור כי דין התביעה, דחיה שכן החלטתו התקבלה כדין.

לאחר ששקלנו את הדברים, את טענות הצדדים כפי שנטענו במסגרת ההליך ואת העדויות ששמענו, כאשר הגדרת "אתר בניה" אינה הגדרה נוקשה ולא מן הנמנע כי עבודות פיתוח ושדרוג יכולות להביא מקום להיקרא 'אתר בניה' לתקופה מסוימת, לטעמנו, לאור הרציונאל והתכלית במתן המענק וכאשר השתכנענו כי בנסיבות העניין ובתקופת העסקתו של התובע, לא היה מדובר בעבודות גינון שוטפות גרידא, אלא בכאלו המשתייכות ל'משפחת עבודות ההקמה', סברנו כי יש מקום להתערב בהחלטת הנתבע ולקבל את תביעת התובע.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.