הנתבע הוסיף וטען שאין מקום לשלם לתובעת את ההפרש הכספי בגין עבודות עפר בהקף של 14,814 מ"ק, שלשיטתו בוצעו על ידה, לבין התשלום שקבלה (באוגוסט 2004) בגין ביצוע עבודות בהקף של 12,325 מ"ק, מכיוון שיש לקזז מהתמורה את שכרו כמנהל עבודה, נטילת חומר מילוי משטח של קבלן אחר, "פרץ בוני הנגב", ומכיוון שלא נדרשה לשאת בעלויות הובלה מכיוון שהחומר נילקח בשטח סמוך במרחק של כקילומטר בעוד שהמחצבה הייתה מרוחקת כ- 20 קלומטר (סעיף 12 לתצהירו).
מעיון בסעיף 49 לפסק דינו של כב' השופט דורון חסדאי (נספח 10 לתצהיר הנתבע) עולה שהנתבע טען בסיכומיו, בתביעת מועלם, שהוא זכאי לתשלום בסך של 98,000 ₪, מכיוון ש"בפרויקט אושר לבסוף תשלום בגין 16,000 קוב של עבודות עפר, כאשר מזה שולם לחופרי ערוער בעבור 12,235 קוב (צ"ל- 12,325 מ"ק- מ.ה.), והפער משקף את יתרת החוב שיש לשלם לחופרי ערוער .
...
מעבר לצורך, סבורני שלא הונחה בפניי תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת הטענה.
ההסכמים, שנסקרו לעיל, לא התייחסו לתביעה שהוגשה בסופו של דבר כנגד חברת טן, שבאה לעולם בשנת 2009, לאחר מתן פסק הדין בתביעת מועלם, ובהסכם שכר טרחה נוסף שנערך בין עו"ד דרורי לבין הנתבע, לגבי שכר טרחתו בהליך מול טן, לא ניתנה התייחסות לפירעון החוב לתובעת (נספח 12 לתצהיר הנתבע).
לא ראיתי לנכון לקבל את הטענה בעניין ממצאי המומחה לגבי מסמכים אלה מכיוון שלא זומן לחקירה בהליך זה.
מכל מקום, עיקר האמור במכתבים הנ"ל נוגע למסכת היחסים בין עו"ד דרורי לבין הנתבע, תוך שצוין בהם קיומו של חוב לתובעת, ובראייה רחבה של כלל הראיות שנפרסו בפניי לא מצאתי שיש באמור במכתבים הנ"ל כדי לשנות מתוצאת החלטה זו.
התוצאה
התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה, והנתבע ישלם לתובעת סך של 50,000 ₪, בצירוף מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.2.09 ועד לתשלום בפועל.
