תביעה לתשלום יתרת חובה בחשבון בנק

התביעה הוגשה בגין שלושה חיובים; אי-פירעון יתרת הלוואה שנטל המערער, חוב בחשבון העובר ושב שפתח אצל המשיב וכן חובות בכרטיס האשראי כתוצאה מעיסקאות שביצע המערער בכרטיס.

המערער טען כי ביקש לשלם את יתרת החובה בחשבון הבנק ובכרטיס האשראי בתשלומים נוחים לו אך לא פירט מהם מכאן שטענתו זו אינה מפורטת ולא ניתן לתת בגינה רשות להיתגונן.

...

כב' הרשמת כ"ץ ביססה את מסקנותיה על טענות הצדדים ועל המסמכים שהוצגו, אין אני סבורה כי יש בראיות שהוגשו כדי להוכיח כי הבנק פעל שלא כדין ולפיכך בדין נקבע כי אין מקום לקבוע כי למערער עילת תביעה נגד הבנק בגין הפרת חוזה או טענה המקנה לו רשות להתגונן.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הגעתי לידי מסקנה כי בדין דחה בית משפט השלום את טענת המערער ודין הערעור להידחות אף הוא.

המערער ישלם הוצאות הערעור בסך 5000 ₪.

במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה ביום 8.1.18 בפני כב' השופט נ. שילה הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: (1) התביעה תועבר לבית משפט לעינייני מישפחה; (2) בסיום כל יום עבודה של המסעדה יעביר התובע צלום של כל הזדים לידי רו"ח של החברה וכן יועברו מיסמכי הנהלת החשבונות לרבות הוצאות ותשלומים לספקים ולנותני שירותים לרו"ח של החברה; (3) שכרו של התובע יעמוד בשלב זה על סך של 10,000 ₪ נטו לחודש; (4) ימונה רו"ח אשר יבחן את טענות הצדדים ביחס למשיכות של העסק.

היתנהלותו התמוהה של הנתבע בקשר להפקדות הכספים בחשבון הבנק של אמו מתחדדת ביתר שאת עת הובהר כי אמו של הנתבע כלל אינה מתגוררת בארץ במשך עשרות שנים ובעיקר בשים לב לעובדה שלאחר פרוץ הסיכסוך בין הצדדים בשנת 2017 הועבר מחשבון זה סכום נכבד בסך 681,973 ₪ לצורף פרעון יתרת הלוואות שנטל הנתבע מהחברה לטובת רכישת החנות החדשה, החזר חובות בגין שכר שלא שולם לו וכיסוי יתרת חובה בחשבון הבנק של החברה.

...

אני מורה על פירוק השותפות במקרקעין עליהם שוכנת המסעדה והחנות – פירוק השותפות יעשה בד בבד עם פירוק השותפות בחברה ובשיטת ההתמחרות הפנימית כמפורט בסע' 268, 276 לעיל.

אשר לביצוע ההתחשבנות הכספית בין הצדדים – אני מורה למומחה רו"ח בוכניק להגיש חוו"ד כמפורט בסע' 221, 224-228 ו- 277 לעיל.

התביעה לפינוי מושכר – נדחית.

התדפיסים, שצורפו לבקשה, הציגו יתרת חובה בחשבון הבנק; תשלום של מזונות; אסמכתה לנטילתן של הלוואות ופיגורים, מעת לעת, בפירעונן.

עצם ההכרה בכוח לחייב צדדים בתשלום למומחה מטעמו של בית המשפט – חרף הנטל, שמעמיס הדבר על "תשלומי החובה" ובלעדיהם לא ינוהל ההליך (בייחוד, תשלום האגרה) – משמיעה את הבנתו של הדין כי בלי ממצאים, אובייקטיביים ולא מוטים, שבמומחיות מקצועית לא ניתן יהא לברר, כל צורכן, מחלוקות שביסודן של תביעות מסוגה של התביעה דנן.

...

כשלעצמי, חרף הגינותו האדיבה, לא מצאתי מקום להיעתר להצעתו של מומחה בית המשפט.

בעקבות הודעה זו ניתנה ביום 2.9.2021 החלטתי ובה הובהר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי על התובעים להסדיר את תשלום חלקם בשכר הטרחה של המומחה וכי אם לא יעשו כן עליהם להודיע מדוע תוכל תביעתם להוסיף ולהתברר: "בית המשפט מאריך את המועד להסדרת שכר טרחתו של המומחה מטעמו עד ליום 31.10.2021. ככל שלא יוסדר שכר הטרחה עד למועד זה יודיעו התובעים מדוע לא יפעל בית המשפט לפי סמכותו שבתקנה 92(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע'ט-2018" (הודעה מיום 22.7.2022).

המזכירות תוסיף ותמציא את החלטתי זו לידי הצדדים כמו גם לידיו של המומחה, מר קרבצ'יק ותסגור את התיק.

מוסיף התובע ומציין כי המנוחה לקראת ערוב ימיה נהגה בכספיה בפזרנות רבה החל משנת 2017 ואף כילתה את כל חסכונותיה עד אשר נזקקה להלוואה מהתובע על מנת לפרוע את יתרת החובה בחשבונה בבנק.

כמו כן טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה בשל השתק שפוטי מאחר והתובע טען להלוואה כאשר ההלוואה שולמה למעשה לחשבון בנק שהוא אחד משותפיו.

...

כמו כן טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה בשל השתק שיפוטי מאחר והתובע טען להלוואה כאשר ההלוואה שולמה למעשה לחשבון בנק שהוא אחד משותפיו.

בסופו של דבר, אין כל הסבר מניח את הדעת לשותפות התובע והמנוחה בחשבון הבנק ונותר רק הסבר הגיוני אחד – שימוש בחשבון הבנק של המנוחה על מנת להסתיר פעילות כספית של בתו וחתנו שהם אלה שהצטרכו להימלט מאימת העיקולים מצד נושיהם.

לפיכך, לא שוכנעתי בגרסתו ולא האמנתי לה. עולה מכל האמור לעיל, כי התובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח כי אכן היה מדובר בהלוואה שהינו זכאי להשבתה מעיזבון המנוחה.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

בתביעתה טענה התובעת שהנתבע מכר את העסק שהיה להם בלונדון, אך בנגוד להסכם הגירושין הנתבע לא סגר את חשבונות הבנק בלונדון ולא את זה שבבנק לאומי סניף אילת, וזאת בנגוד להסכם הגירושין.

" עוד נקבע שם ש"מתוך כספי התמורה אשר יתקבלו ממכירת העסק תשולם יתרת החובה לרבות יתרת פרעון בהלוואות בחשבונות הבנק להלן:.

...

ביום 24/2/2021 הוריתי בהחלטה נוספת בזו הלשון: "יש לצרף תדפיס מרשם האוכלוסין שכתובת אמו היא כתובתו הרשומה במשרד הפנים ת"פ ליום 4/3/21" ביום 21/3/2021 הוגשה לתיק "תשובה לשאילתא ממאגר הנתונים" ביחס לכתובתו של הנתבע שם נכתב "המען האחרון הרשום במרשם האוכלוסין שאותו מסר לנו התושב הוא: XXX פתח תקווה XX". חרף הצגת התשובה לשאילתא לא ניתן פסק הדין בהעדר הגנה כבקשת התובעת ובהחלטה עוקבת מיום 22/4/2021 קבעתי: "משבוצעה מסירה כדין והנתבע לא הגיש כתב הגנה אין מניעה להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. לגופו של עניין אין בבקשה שלפניי משום התייחסות ליתרת החובה או ההלוואות המצויים בחשבון בבנק Natwest המנויים בסעיפים 6.3.2 ו- 6.3.3 להסכם הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22/12/19. לעמדת התובעת תוך 15 ימים. ת"פ ליום 12/5/21." לאחר שהתקבלו ההבהרות שהתבקשו ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 16/5/2021.

המסקנה המתבקשת בניגוד לטענת הנתבע היא שהוא זלזל בבית המשפט, התעלם מבית המשפט ומתביעת התובעת.

טענה "...שהבעל התחייב למכור את העסק כשהיה עסק, התחייב לשלם את החובות חשבונות הבנק, להתחלק ברווחים עם האישה במסגרת האיזון - זו הראיה הכי טובה לעובדה כי היה עסק והוא היה רווחי - העסק פרנס במשך שנים את המשיבה והילדים ברווחה, את המאהבת, מהעסק היו מתקבלים פירות במרוצת השנים שחלקם הוצהר וחלקם לא הוצהר באלפי פאונדים בכל חודש...". עוד טענה התובעת שכל שקיבלה מהבעל הוא סכום של 400 ₪ בלבד שאין לו דבר וחצי דבר עם "איזון הנכסים". המסקנה המתבקשת לדעתה היא שהעסק היה קיים.

מידע זה היה מוביל כל אדם לברר במה מדובר באיזה הליך מה משמעות הבקשה זולת אם ההליך היה ידוע ומוכר לו. אני דוחה את הטענה שפרק זמן של 4 חודשים מקופל בדיבור "...והוא מיהר לקבל ייצוג משפטי..." (פרק הזמן מיום החתימה ביום 17/1/21 ועד ליום בו פנה, לטענתו, לקבלת ייצוג משפטי ביום 14/5/21 ).

לאור המובא לעיל אני קובע שפסק הדין ניתן כדין.

לא זו אף זו. הצדדים אשר היו מודעים לשווי העסק ושווי החובות הסכימו ביניהם "... כי הם יתחלקו בחלקים שווים ביניהם ביתרת התמורה שתיוותר ממכירת העסק לאחר כיסוי וסגירת חשבונות הבנק". לו ממש בטענת הנתבע שהעסק חולט והופקע מבעלותם של הצדדים 9 חודשים לפני כן בחודש 04/19 – התאריך על נספח ה' דלעיל) כיצד עמד בפני ביה"ד הרבני אישר ולקח על עצמו למכור את העסק שכבר לא ברשותו? המסקנה המתבקשת היא שהוא הסכים וידע שככל הנראה לאחר מכירת העסק יוותרו סכומי כסף לחלוקה לאחר פירעון החובות.

מבלי לגרוע באמור לעיל על חוסר ההיתכנות בטענה זו אם העסק הופקע מבעלותם של הצדדים מדוע לא פנה לבית הדין בבקשה לתקן ההסכם לחייב התובעת בתשלומים שונים (כפי שביקש לחייבה אגב אורחה בבקשה לביטול פסק דין חרף הקבוע בסעיף 6.4 "...האישה לא תחויב בחובות הבנק, העסק ובחובות נוספים ככל שיהיו ובכל מקרה אין ולא תהיינה לבעל כל תביעות ו/א טענות בגין כך". באשר לטענת הנתבע שמאחר והתובעת לא הגישה תביעה כספית שכן "...הסעד הכספי המבוקש במסגרת הבקשה למתן פסק דין איננו מופיע במסגרת כתב התביעה" טענה זו נדחית שכן זו מהות התביעה - אכיפת ההסכם - רכיבים אלו הם הביטוי לאכיפת ההסכם.

אחרית דבר: הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.