תביעה לתשלום יתרת חוב בגין עבודות נגרות על פי חשבונית

לכן, סוכם בסעיף 5, כי יחולו הוראות ההסכם "החל מיום זה ועד להשלמת מלוא העבודות הנגרות באתרים במלואן" באתרים בבאר שבע (סעיפים א ו –ב), ובדימונה (סעיף ג) ונקבע בסעיף ד' כי אי עמידה בלוחות הזמנים ובאיכות הנדרשת "תהווה עילה לביטול כל הסכם ותביעה הנזקים בעלות מוסכמת של מחצית התמורה המשולמת". בסעיף 7 נקבע לוח זמנים להשלמת העבודה בבאר שבע ודימונה ונקבע כי אילן חב אישית לכך.

הוא פשוט הגיע, ישבנו על העבודה שהוא עשה באותו חודש והוצאנו חשבון מאושר, והוא היה רושם את החשבונית עוד בשטח ואחרי בוא נגיד, כב' הש' הדר: אז אני לא מבין, יש אישור חשבון לתשלום, מר פרץ: לא היו מעולם אישורי חשבון.

מכאן שמצד אחד, הספק הפסיד חלק נכבד מהתמורה, אך מצד שני, על פי מימצאי המומחה, חסך לעצמו הוצאות נכבדות בכך שהפסיק העבודה ובאופן מעשי לא הסכים להגיע לטפל בקריאות עקב עבודתו הפגומה.

בדיעבד התברר שעבודתו הייתה פגומה באופן מהותי ולכן על פי ההסכם, ביהמ"ש הפחית מסכום היתרה את סכום הפצוי המוסכם.

ראשית, על פי סעיף 5 לכתב התביעה, סכימת החובות הנטענים באתרים השונים, בנכוי תשלום, על פי חישוב המתקין, עומדת על סך של 92,000 ₪.

...

למעלה מהדרוש, ביהמ"ש הגיע למסקנה לנוכח האופן בו עלתה הטענה בשיהוי רב, שהסוגיה כיצד יוצרו הדלתות, לא הטרידה את מנוחתו של הקבלן, בלשון המעטה, בזמן אמת.

מסקנה זו מתחזקת גם מהראיות שהובאו בעניין המחלוקת בין הספק ובין הקבלן.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב את הקבלן לשלם לספק הסך של 105,000 ₪ ולמתקין הסך של 70,000 ₪, כאשר סכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעות ועד למועד התשלום המלא בפועל.

במסגרת זו, ומאחר והנתבעת ומנהלה התמקצעו בתחום הנגרות והעץ ואין להם ניסיון בניהול פרויקט מעין זה, הנתבעת היתקשרה עם התובעת בהסכם בנוגע לקבלת השירותים מאת התובעת- ביצוע ניהול אתר, מדידות, תיכנון והרכבה, בכל הנוגע לאספקת עבודות הנגרות והעץ בפרויקט.

התשלום לתובעת יבוצע על פי חשבונות מאושרים של המזמין דניה סיבוס כחלק יחסי (21%) מכל חשבון (לא כולל מקדמות בתמורה לערבות).

בנוסף, התובעת דחתה את טענות הנתבעת כפי שבאו לידי ביטוי במכתב התגובה שנשלח על ידי הנתבעת וטענה, כי האמור במכתב אינו נכון ומהוה המשך היתחמקות מתשלום יתרת החוב.

בסיום בדיקת כל חשבון חלקי (על ידי התובעת ואל מול הנתבעת), הנתבעת הייתה מושכת צ'ק לפקודת התובעת על פי החשבון החלקי והתובעת הייתה מוסרת חשבונית מס לפקודת הנתבעת (ראו, נספח 2 לכתב ההגנה).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לאחר עיון במסמכים השונים שהוגשו ולאחר שמיעת החקירות הנגדיות של המצהירים מטעם הצדדים, מצאתי כי לא ניתן לקבל את אותו חשבון, נספח ד' לתצהיר התובעת, כבסיס לתביעת התובעת ולדרישתה לתשלום יתרת התמורה וכן כי לא ניתן לבסס על אותו חשבון ממצאים כלשהם המאפשרים להעתר לדרישות התובעת.

לצד סכום הפרויקט נכתב בהערות: "הסכום יעודכן לפי סכום חשבון סופי של הפרויקט". תחת הסעיף שכותרתו "תנאי התשלום" נקבע מפורשות, כי "התשלום יבוצע עפ"י חשבונות מאושרים של המזמים לארזים כחלק יחסי (21%) מכל חשבון. התשלום בפועל לא יאוחר ממועד תשלום המזמין לארזים". ליד סעיף זה התווספה הערה בכתב יד לפיה "לא כולל מקדמות בתמורה לערבות". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי, כי מנוסח הזמנת העבודה עולה, כי הצדדים הסכימו להחריג את סכום המקדמה, לגביה סיכמו הצדדים, כי התובעת לא תקבל חלקה בגינו כתשלום מראש, להבדיל מיתר התשלומים לגביהם נקבע בסעיף תנאי התשלום שהתובעת תקבל חלק יחסי מכל חשבון לא יאוחר ממועד התשלום בפועל.

...

לסיכום, לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי בשים לב למחלוקות בין הצדדים ובשים לב להתנהלות הצדדים לאורך השנים, החשבון שנערך על ידי התובעת וצורף כנספח ד' לתצהיר התובעת מהווה פתיחה מחדש את ההתחשבנות בין הצדדים, שאושרה בזמן אמת על ידי התובעת ולא הוצגו ראיות המלמדות על קיומן של מחלוקות בנוגע לאישור החשבונות החלקיים לאורך השנים.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגין המחצית הראשונה של האגרה בלבד (בשים לב לפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק), כנגד הצגת אסמכתא מתאימה, וכן הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

על פי הנטען, לא סוכם כל מחיר עבור העבודות אלא נאמר לתובע ע"י הנתבעים "תבצע, תרשום הכל ונתחשבן בסוף". חודש לאחר מכן, ביום 5.7.20, החל התובע את עבודות השפוץ אשר כללו: תקוני סדקים וחורים בקירות ובתקרה, תקוני רטיבות בקירות ובתקרה וטפול בפטריות, פירוק תנור נפט וארובה, איטום חורים בגג, צביעה של הקירות והתקרה, וכן עבודות נגרות שכללו תקוני שפכטל על משקופים, דלתות וכל הארונות בחדרים וצביעה בצבע שמן.

התובע ניסה בדרכי שלום להידבר עם הנתבעים לסכם את תשלום יתרת החוב, ובין היתר שלח לנתבעים את כתב התביעה, דבר שגרם לנתבעת להעביר לתובע סך נוסף של 5,000 ₪ באפליקציית ביט.

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") קובע כי "(א) מי שקבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב)אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת". אין חולק כי המשיב ביצע שיפוצים נוספים בחופית, שהם עשויים להכנס בגדר "טובת הנאה" שהגיעה לנתבעים מהתובע, ועל כן בררת המחדל היא שחלה עליהם חובת השבת שווי הטובה שבדין.

היא העבירה לו 5000 ₪ נוספים באופן ששלמו סך הכל 66000 ₪ וכאן למעשה נתגלעה המחלוקת עת לשיטתו היה צריך לשלם עוד 10,000 ₪ אולם לא הציג גם את עלויות הרכישה של צנור, קוטלת יתושים ומזגן ואיזה מזגן באופן שהסכום הוא 15000 ₪ עת מחיר המזגן הוא 2500 ₪ לדבריו – עמ' 3, ש' 1 לפרוטוקול הדיון, ולפי כתב התביעה – בסעיף 8 עולה כי מברגה, קולט חרקים וצנור עולים סך של 770 ₪ וביחד עם מזגן זה 3270 ₪, עת הוא מציין בסעיף 8 כי עלות המזגן היא 2500 ₪ אולם מדובר במספרים בכתב התביעה שלא מעוגנים בהצעת מחיר או חשבונית – בין אם שלו ובין אם שרכש מאחר).

...

על כן, אין בידי לקבוע מהי עלות העבודות שסוכמה או לפחות הודעה בזמן אמת לנתבעים אל מול הסכום ששולם באופן שניתן לחייבם בהפרש.

כך, הרמ"א בסימן של"ג סעיף ח הכריע כצד השני "אם לא התנה ודאי על דעת התנאי הראשון השכיר עצמו". סבורני, כי מי שהזמין מומחה לתיקון ולא סיכם עמו מראש סכום עבור התיקון, צריך לשלם לו כפי שמקובל, ובתחומים בהם יש פערים בין המחירים שבעלי המלאכה השונים לוקחים, יד בעל הבית על העליונה, ויכול לשלם לו כשכר הנמוך שמקובל (אלא אם כן ידוע שהוא לוקח כתשלום פועלים יקרים, וראו והשוו: קצוה"ח סימן שלא, ס"ק ג).

כאמור, בית המשפט אינו יכול לפסוק על סמך אינטואיציות ונעשה ניסיון בכל דרך לבחון האם ניתן לחייב את הנתבעים בהינתן החומר שלפניי (לנוכח המצב העמום שנוצר עת התחושה היא כי מגיע לו סכום נוסף ולא היה מתעקש כל כך ובוודאי אם החתן הסכים להוסיף – אומנם כערכי מטרד אולם לא סכום מבוטל וזאת מעבר ל-5000 ₪ שהועברו זה מכבר) וגם אותם 1000 ₪ שהסכימה הנתבעת היו אך ורק לצרכי פשרה ומקום בו מסרה לו 18000 ₪ כשביקש 19000 ₪ הרי שיכול ומחל לה או שנעשה מו"מ ביניהם בשים לב ליחסים ביניהם והסכים להפחית ולכן איני יכולה לחייב אותה בשל זה בסכום הנ"ל. עם זאת, אני סבורה, כי בשל התוצאה אליה הגעתי שהקושי הוא העדר ראייתי לו תרמו שני הצדדים בסופו של יום, ואין חולק כי בוצעה עבודה וגם מעבר לנדרש, גם אם ביוזמתו וגם אם אין חולק שלעיתים אף לא דרש תשלום, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

לטענת התובעת, שהיא הנתבעת שכנגד, במסגרת הוצאתו לפועל של ההסכם נדרשה היא על ידי הנתבעים, לבצוע כמות גדולה של עבודות לא מתוכננות, ואלה לא שילמו לה את התמורה המגיעה לה בגין עבודות נוספות ואף מחזיקים בידיהם את יתרת התמורה הפאושלית המגיעה לה על פי ההסכם הפאושלי שנחתם בין הצדדים.

בנוסף לעלויות אלה, נידרש הקבלן, לטענתו, גם להוצאות בגין עבודות ניקיון פנים דירות, חדרי מדרגות ושטחים צבוריים בעלות של 59,140 ₪ בתוספת מע"מ. - יתרת חוב על פי ההסכם נטען כי לפרומר יתרת חוב חוזית, על פי ההסכם הפאושלי, בסך כולל של 687,393 ₪ (כ-5% מסך התמורה החוזית, נספח ו' לכתב התביעה).

טענת קזוז - תשלום ביתר עבור עבודות הגג והנגרות עבודות הגג- נטען, כי הקבלן קיבל סכומים עודפים בגין עבודות נוספות עקב חישובים שגויים של עבודות הגג שמקורם הצמדות למחירון "דקל שיפוצים" במקום למחירון "דקל לעבודות גדולות בהנחה של 10%". בהתאם טען פרומר להחזר תשלום עודף בסך של 261,194 ₪ בגין עבודות גג. סכום זה בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ומע"מ הועמד על סך של 322,856 ₪ (נספח 18 לכתב התביעה שכנגד).

מה גם ובהנתן העובדה כי דו"ח השמאי נכון ליום 20.3.2019, בחלוף תקופת הבדק, מן הראוי היה כי תמצא בדו"ח היתייחסות לעבודות שהקבלן כן ביצע בתום תקופת הבדק וכן כי הדו"ח ייתמך בחשבוניות המעידות על הקף העלויות הנטענות ששולמו על ידי פרומר.

...

סוף דבר מחלוקת כספית מקצועית, צודקת ככל שתהיה, לא היה בה כדי לצדיק את התנהלות הצדדים.

לסיכום אין לי אלא לקבוע כדלקמן: תביעת הקבלן - בגין עבודות נוספות – זכאי הקבלן לתשלום בסך של 800,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי מדד 12/2017.

בהינתן התוצאה אליה הגעתי ובהינתן סכומי התביעה והתנהלות הצדדים אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.

בפניי תביעה כספית על סך של 62,727 ₪, אשר הוגשה בידי התובעת בגין חוב שחב לה הנתבע לטענתה, על רקע אספקת סחורה לידיו.

מבאריקי טען בנוסף כי במקביל לניהול הכרטסת על שם החברה, ניהל הנתבע כרטסת נוספת, במהלך השנים 2021-2022 רכש הנתבע מהתובעת סחורות שונות, שילם תשלומים שונים, חלקם בשיקים אשר חוללו ונותרה יתרת חוב על סך של 62,727 ₪.

עסקינן בתביעה המבוססת על כרטסת הנהלת חשבונות המכילה סכומים בגין אספקת סחורה על פי חשבוניות אשר לטענת התובעת, התמורה בגינן לא שולמה.

מפנה אותך לתשובה הקודמת שלי" בנוסף מסר מבאריקי כדלקמן (שורות 3-11 בעמ' 6 לפרוטוקול): "ת. אנחנו דיברנו שהוא היה בעבודת נגרות ועשינו אותה וקיבל מחלה עד שעזרתי לו בעבודת נגרות וזה התמשך כמה חודשים שאז הגענו למצב הזה, דיברנו שנאפס את כל הכרטסת במכה אחת, היה לו קשה להיתמודד עם התשלומים ואז חיכיתי עד שנמאס לי מהכרטסת ואמרתי לו שמגיע לו ממני ככה אני עושה לך זכוי, אם אתה לא רוצה לשלם אני תובע. הוא בא אלי, בוא נעשה דף חדש נתחיל לעבוד שוב ביחד ואז עשינו כרטסת על שם מערוף מערוף כי עבדנו לפני כמה שנים שם, ואמר שכל סוף חודש בא ומשלם סוגר חשבון וזה מה שעשה. היה לוקח כל החודש עד סוף חודש כמה שיצא היה משלם. ככה חודש אחרי. התנהג בצורה נכונה עד שניכנס לקשיים והתחילו השיקים לחזור והחלטתי לתבוע את שני הכרטיסיות ביחד כי זו זכותי.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי על התובעת היה לבצע את הזיכוי בכרטסת שלו כעצמאי.

על כן, אני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, ועל כן דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.