תביעה לתשלום חוב בגין שירותי הובלה ותדלוק

התובע 1 אף שיעבד את משקו לטובת הנתבעת וזאת לנוכח חובותיו אשר בשנת 2010 הגיעו לסכום של למעלה מ 2,000,000 ש"ח" (ר' סעיף 8 לכתב ההגנה).

ב"כ הנתבעת טענה בדיון המוקדם, כי כל מטרתה של התובענה שהוגשה על ידי התובעים היא "להפסיק לשלם את החוב" (ר' פרוטוקול עמ' 3 שורה 12).

במכתב התשובה שנשלח על ידי ב"כ התובעים (נספח "א" לתשובה) נכתב: "לתובע לא היו עיסוקים נוספים כלשהם מלבד הפעלת תחנת הדלק עבור מרשתך (כולל מכירת תוספים בשטח התחנה אשר סופקו על ידי מרשתך). עובדה זו לבדה מבססת את התלות הכלכלית הנטענת בכתב התביעה. ככל שלחברה (אשר מרשי היה בעל מניות בה) היו מקורות הכנסה נוספים, אין הדבר שולל לטענתו יחסי עובד ומעביד ששררו בפועל בין התובע למרשתך בכל הנוגע לעבודתו כמפעיל התחנה". עוד ציינו התובעים בתשובתם, כי לא היו לתובע עיסוקים נוספים "למעט מכירה של תוספי דלק ו/או מוצרי דלק בשטח תחנת הדלק של הנתבעים, תוספים ו/או מוצרי דלק אשר סופקו למנוח ברובם ע"י הנתבעת עצמה ואשר ההכנסות בגינם למנוח היו זניחות...חברת חלב ודשן היתה חברה בבעלות המנוח ובנו, יעקב חזן. על כן הכנסותיו של חזן הבן משירותי הובלה שסיפק לגורמים שונים היו חלק מהכנסותיה של חברת חלב ודשן בתקופה הלרבנטית. להכנסותיו של חזן הבן אין כל רלבאנטיות לתביעה דנן וכל מקום, הכנסות נוספות שהיו לחלב ודשן באמצעות חזן הבן אינם יכולים לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המנוח לנתבעת" (ר' סעיף 5 לתשובה).

וכך כתב בית הדין הארצי לעבודה בפרשת ענת עמיר: "זכות להשבה קמה, כאשר חישוב הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובד והנתבעות על ידו, נוכח חלות משפט העבודה המגן על היחס שבין הצדדים, צריך להעשות על בסיס שכר חודשי מופחת בהשוואה לשכר ששולם עת סברו הצדדים שאין ביניהם יחסי עובד ומעסיק. שיעור ההשבה על פי האמור צריך להיקבע, לא על פי ההפרש בין השכר החודשי שקבל העובד עת סברו הצדדים שאין ביניהם יחסי עובד ומעסיק בהשוואה למשכורת החודשית שהיה מקבל כעובד, אלא שיעור ההשבה, במקרה שיש נתונים מוכחים של שכר העובד התובע אילו נחשב לעובד מלכתחילה, תלוי בהפרש שבין עלות השכר המופחת בתוספת כלל הזכויות המגיעות בהשוואה לעלות השכר הכולל שבה נשא המעסיק בפועל עת סברו הצדדים, כי לא מתקיימים ביניהם יחסי עובד ומעסיק. ככל שקיים פער עלויות לטובת העובד - יגיע לו ההפרש שישתלם לו עד סכום זכאותו בתביעתו על פי עילותיה". (ע"ע (ארצי) 3575-10-11 ענת עמיר – חברת החדשות הישראלית בע"מ (2015)) הנתבעת העבירה לעיונם של התובעים ריכוזי שכר של מתדלקים בתחנות הדלק המופעלות על ידה וציינה, כי "הנתבעת לא מעסיקה עובדים בתפקיד מינהלי תחנת תידלוק. בחברה יונה אברך בע"מ אדם אחד מנהל את כלל התחנות של החברה וכלל המתדלקים בחברה כפופים אליו" (ר' סעיף 14 לתצהירו של חסי אברך אשר צורף לתגובת הנתבעת לבקשת התובעים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפים).

...

לפיכך אני מורה לנתבעת להמציא לידי התובעים את דו"חות המכירה שגילוים התבקש.

באשר להסכמים שנחתמו בין הצדדים ו/או חברת יונה אברך בין השנים 2000-2010 - מאחר והנתבעת טענה כי לא מצויים בידה הסכמים נוספים בין הצדדים שנחתמו בין השנים 200-2010 מלבד ההסכם משנת 2010, והיות ובתגובתם לא התייחסו התובעים למסמך זה שגילוי התבקש על ידם בתחילה, בקשתם בענין זה נדחית.

בבית המשפט העליון דן בשאלת ההכבדה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בענין הליכי גילוי ועיון במסמכים במסגרת תובענה ייצוגית (בר"ע 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ – פרופ' ירון זליכה) (2016): "אין לקבל את טענתה של תנובה לפיה ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא יכביד עליה יתר על המידה. טענה זו נטענה בעלמא בלא שהוסבר מדוע הפקתם של נתונים ומסמכים אשר אין חולק כי הם מצויים בידי תנובה, תדרוש ממנה השקעה של משאבים מרובים ותכביד עליה באופן בלתי סביר (ראו: תצהירו של עו"ד דובי רביד שצורף לתגובתה של תנובה לבקשת הגילוי שצורפה כנספח 11 לבקשת האישור). בדין קבע, אפוא, בית המשפט קמא כי תנובה לא הוכיחה את טענותיה בעניין זה. ואולם, אפילו הייתי מניחה לטובתה של תנובה כי הפקת המידע והמסמכים שעל גילויים הורה בית המשפט קמא תדרוש ממנה השקעה של משאבים ותגרום לה לטרחה לא היה בכך כדי להצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. הטעם לכך הוא כי עצם העובדה שגילוי מידע ומסמכים מסוימים יכביד על מי שנדרש לגלותם אינה מצדיקה, כשלעצמה, שלא להורות על הגילוי. דחיית בקשה לגילוי מסמכים מטעמי הכבדה יש לה מקום רק כאשר הטרחה שתיגרם למי שצו הגילוי מופנה כלפיו היא בלתי פרופורציונאלית לחשיבותם ונחיצותם של המסמכים או המידע להליך (ראו: רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ נ' גן צבי, [פורסם בנבו] בפסקה 5 (21.4.2009)). כפי שהובהר לעיל, במקרה דנן דרושים סוגי המסמכים והמידע שעל גילויים הורה בית המשפט קמא כדי ליישם את מבחן הפער שהוא המבחן העיקרי (והבלעדי לשיטתה של תנובה עצמה), להכרעה בשאלה המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים. לפיכך ברי כי מדובר במידע ובמסמכים אשר יש להם על פני הדברים חשיבות מובהקת להליך. מטעם זה, אפילו הייתה תנובה מוכיחה כי הפקת המידע והמסמכים המדוברים תכביד עליה לא היה בכך בלבד כדי להצדיק את דחיית בקשת הגילוי". (הדגשה שלי – י.ז.ג) לאור דברים אלו אני סבורה, כי בראי החלטתי, אין במסמכים שעל התובעים למסור לנתבעת משום הכבדה המצדיקה הענות לבקשתה שלא להמציא לידי הנתבעת העתק, "פיזי" מן המסמכים.

לעניין טענת התובעת לקיומו של חוב בגין הובלות בתום תקופת ההיתקשרות, טוענת הנתבעת כי במועד סיום ההיתקשרות בין הצדדים נערכה בין הצדדים היתחשבנות מלאה במסגרתה קיבלה התובעת את כל המגיע לה. כך גם מכחישה הנתבעת טענת התובעת לבצוע הפחתות חד-צדדיות מהתשלומים המגיעים לתובעת.

בגין חובות של חברה אחרת שקרסה, חברת אגמנס בע"מ, טוענת הנתבעת כי התובעת נותרה חייבת לה החזר בסך 42,900 ₪, שהם התשלומים שהוקדמו לתובעת בעיניין העבודות שבוצעו עבור חברה זו. התובעת טוענת, כי התביעה שכנגד הוגשה רק לצורך טאקטי על מנת להוות משקל נגד לתביעה העיקרית.

כהן דוחה את הטענה לפיה הוסכם בין הצדדים כי התובעת תקבל את הכספים בגין מתן שירותי ההובלה רק כנגד קבלת התשלום מהלקוחות, לרבות מהחברות ישראמארין ואגמנס.

כהן אכן פנה לבן דוד לקראת שלבים מאוחרים יותר של תקופת ההיתקשרות, בדרישה להחזיר לו את סכומי מס הבלו, שכן לעמדתו לא היה זה צודק שהנתבעת תקבל לידיה את החזר המס, בגין תשלומים ששולמו למעשה על ידי התובעת במסגרת השמוש בכרטיס התידלוק וקיזוז תשלומי הסולר מתוך התשלומים המגיעים לתובעת עבור הובלות.

...

לאחר שבחנתי את העדויות של הצדדים בנושא הגעתי למסקנה לפיה מאזן הראיות נוטה לצד התובעת.

כמפורט לעיל, העדויות והראיות הצביעו על המסקנה לפיה מדובר היה בהסכמה של שני הצדדים ואין בידי התובעת לחזור בה כעת, בדיעבד ובחלוף פרק זמן ארוך מאותם מועדים, מהסכמתה.

התוצאה היא, כי אין צו לתשלום כספי ביחס לשני הצדדים.

2 Sisa shipping lines - חברה זרה מתורכיה על-ידי ב"כ עו"ד שגיא ירון פסק דין בפניי תביעה כספית לחיוב הנתבעת 2 בתשלום 2,247,044 ₪ בגין שירותי נמל ועמילות מכס, כמו גם הוצאות נוספות בהן נשאו התובעות במסגרת הפעלת קו הובלה משולב – ימי ויבשתי, מטורקיה, לנמל חיפה, גשר שיח' חוסיין וחזרה.

מסקנותיו של בית המשפט לימאות באשר לתביעה שהונחה בפניו יובאו להלן: "מכל האמור עד כה הגענו למסקנה כי לא עומדת לתובעות כל עילת תביעה כנגד הלניק לשיפוי בגין תשלומי אגרות הנמל ששולמו על ידן; התובעות לא הוכיחו קיומה של עילה חוזית לתשלום, לא הוכיחו כי סיסה התחייבה בשמה של הלניק לשפות אותן עבור האגרות, לא הוכיחו כי הלניק וסיסה היו שותפות בקוו ההובלות, לא הוכיחו כי הלניק התעשרה ולא הוכיחו כי נותר חוב בגין אגרות הנמל. הואיל וקיומו של שיעבוד ימי מושתת על חוב של הבעלים, כפי שפורט לעיל, הרי שבהיעדר הוכחה בדבר חובה של הלניק לא עומד לתובעות שיעבוד ימי על האנייה. מכאן שתביעתן למימוש שיעבוד שכזה דינה להדחות." התובעות ערערו כנגד פסק דינו של בית המשפט לימאות לבית המשפט העליון (ע"א 5667/16 טירן שיפינג 1997 בע"מ ואח' נ' האנייה Nissos Rodos (16.11.2017) ("להלן: "העירעור").

סיכום החוב הנתבע בגין שירותים אשר סופקו לאניות: Ariande; Nissos Rodos; ו- Bridge הובא במסגרת סיכומי התובעות באופן הבא (ס' 83 -87): א. 1,000 דולר בגין פקידת אניה, סך הכל 22 פקידות – 22,000 דולר; ב. החזר אגרות בהן נשאה טירן – 1,211,502 ₪ המהוים 341,268 דולר; ג. דמי הסגר ששילמה טירן למשרד הבריאות –9,888 ₪ המהוים 2,785 דולר; ד. דמי לישכת הספנות ששילמה טירן –7,302 ₪ המהוים 2,057 דולר; ה. דמי שירות מניה –74,131 ₪ המהוים 20,882 דולר; ו. עלות טפול בסך 100 דולר למשאית ריקה – 23,000 דולר; 325 דולר למשאית עמוסה לכל כיוון, 782 משאיות ביבוא ו-616 ביצוא – סך הכל 454,350 דולר; החזר בגין אשרות כניסה לישראל ששילמה טירן למשרד הפנים –- 60,235 ₪ המהוים 16,967 דולר; החזר עלויות בגין לווי, ערבות מכס וביטוח עד יום 24.2.2013 – 73,835 ₪ המהוים 20,798 דולר, 12,150 דולר ו-89,300 ₪ המהוים 25,155 דולר – סך הכל 58,103 דולר; י. בגין תידלוק האניה Bridge - 62,333 דולר; סך הכל התשלומים בהם נשאו התובעות במתן שירותי סוכן נמל לSisa , בסך כולל של 1,003,745 דולר.

...

עוד אני קובעת כי הסכום הקבוע fix price)) בסך 650 דולר למשאית כולל את כלל התשלומים בהם נשאה טירן לשם פעילות הקו מנמל חיפה לגשר שיח' חוסיין (לרבות התשלום לחברת פסיפיק בגין ניטול/סוורות ודמי תשתית, מכס, ליווי, תשלומי גשר ועוד) – למעט תשלומי הנהגים (עד יום 24.2.2013).

אינני מקבלת את טענת Sisa בסיכומיה, כי אין מקום לקבל את התחשיבים אשר הוצגו על ידי מר דוד בריש בתצהירו, שכן מר דוד בריש לא הצליח להעיד על תכנם, או להסביר את אופן ביצוע התחשיב.

ט - סוף דבר אשר על כן, אני מורה ל-Sisa לשלם לתובעת 1, חברת טירן, סכום של 1,925,197 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לא מצאתי לקבל טענת הנתבע לפיה התנהלותם של התובעים, אשר הורו לדיירי הבניין שלא לשלם את תשלומי הניהול היא זו אשר הובילה לכך כי הנתבע לא הצליח לעמוד בתשלומים לחברת החשמל ולחברת המעליות, שכן מאשר הובא לפני עולה כי הנתבע חדל מלבצע התשלומים השוטפים עוד קודם לפניית התובעים לדיירים ואף נשלחו התראות טרם נתוק.

בחקירתו הנגדית השיב הנתבע לסוגיית "הפיגורים" בגביית דמי הניהול: "לשאלת ביהמ"ש, הפיגורים בחשבון לא החלו מתי שחברי הועד הפסיקו לשלם, זה היה כי הם קיבלו מכתבי התראה בגלל שלא שילמתם את החובות, מה אדוני ציפה, אני משיב שיש אנשים שלא משלמים כל חודש, אלא פעם ברבעון, אי אפשר לחנך אותם, יש להם כל מיני אופציות. כמו שתגידי לבן אדם לתדלק פעם בשבוע והוא רוצה פעם בחודש. הם עצרו את התשלומים לפי הנחיות הועד. אני הייתי בקשר עם הועד, עם זכריה, טלפוני, ודיברנו ואני אמרתי חד משמעית שכל החובות האלה אני צריך לשלם ואשלם והיו לי שבועיים לסיים את זה. הייתה לנו שיחת טל' לא פעם ולא פעמיים." (עמ' 18 לפרו' שורות 21-27).

תשלום בגין שירותי ניקיון עבור חודש אפריל 2020 : בכתב התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבע בסך של 819 ₪ בגין שירותי ניקיון עבור חודש אפריל 2020.

...

לא מצאתי לקבל טענת הנתבע כי היה על התובעים לצרף חוות דעת מומחה באשר לליקויים, שכן, סבורני כי המדובר בהוצאה בלתי סבירה, כאשר נקלעו למצוקה עת הנתבע סיים את ההתקשרות טרם המועד הקבוע בהסכם ולא היו בידי התובעים דרכי מימון, לרבות לצורך תשלום שכ"ט למומחה.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך להכריע בשאלה באם המדובר בליקויים אשר הינם בתחום אחריותו של הנתבע עפ"י ההסכם.

סיכומו של דבר לאור האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים, סך של 32,835 ש"ח , בצירוף אגרת משפט בסך של 760 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪ (כולל מע"מ).

התובע, עורך דין במקצועו, טען בתביעתו, כי בזמנים שונים בתקופה משנת – 2002 עד שנת 2006, העניק שירותים משפטיים לנתבעת, אשר הובילו בסופו של יום להקמת תחנת תידלוק (להלן: "התחנה") על מקרקעין השייכים לה, ולילדיה הקטינים – חלקה: 113, גוש: 17384, מאדמות כפר-כנא.

לעניין חשיבות עריכת הסכם שכר הטירחה והחובות האתיות המוטלות על עורך דין-לקוח בענין זה, יש להפנות לספרו של גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 210-209 (2001):: "ראוי שעורך דין המקבל עניין לטיפולו, יסכים עם הלקוח על שכר הטירחה ועל מועדי תשלומו. חובת האמון, שחב עורך הדין כלפי לקוחו, טומנת בחובה חובת גילוי. מכוח חובה זו על עורך הדין לגלות ללקוחו מה שכר יהיה עליו לשלם, וזאת בטרם החל את מתן השרות, ולא לאחר סיומו. הזיקה בין עורך-דין ללקוחו יוצרת יחסי אמון מיוחדים. כאשר מתקשר עורך-דין עם לקוחו וצומחת לעורך-דין טובת הנאה מהתקשרות זו, עליו חובת הראיה כי תנאי החוזה הוגנים וסבירים. על עורך הדין חלה, בנסיבות אלה, חובה לגילוי מירבי מראש של כל הנתונים בפני לקוחו. הצגת תנאים כספיים בלתי סבירים בתנאים המקובלים ביחסי פרקליט ולקוחו, יש בה משום הטעה ואי גילוי האמת המתחייבת בנסיבות כגון אלה. כאשר אין מודיעים ללקוח את שכר הטירחה מראש, נשלל מהלקוח חופש הבחירה שלא להזקק לשירותיו של עורך הדין, אם שכרו של זה נראה ללקוח גבוה". ראוי כאן להזכיר את ההצעה במאמריו של פרופ' פרידמן, שכר טירחה ראוי לעורך דין, המשפט כרך ב' 105, 112-113 (תשנ"ה): "בעיני ראוי לקבוע בחקיקה כלל המחייב עורך-דין לערוך הסכם בכתב עם לקוחו בדבר שכר-טירחתו...". כנטען בכתב התביעה, וכך גם עלה והוכח בפניי מהראיות שהוגשו, כפי שנסקרו לעיל, מדובר בשירות משפטי רחב הקף, ארוך טווח ובעל השלכות כספיות גדולות.

מנגד, לטענת הנתבעת, התובע לא ביסס תביעתו לשכר ראוי, ללא הצגת ראיה להקף ושעות העבודה, ודרך חישוב השכר הראוי בגין השירותים המשפטיים שהעניק לנתבעת.

...

משכך, ומשהוגשה התביעה רק בחודש נובמבר 2011, הרי שחלה עליה התיישנות, ודינה להידחות, ולוּ מטעם זה. לחילופין, טענה הנתבעת, בין כה וכה שכר הטרחה הנדרש הינו מופרז, אין לו תימוכין, כך גם הסכום הנתבע בגין הוצאותיו של התובע.

ולענייננו, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח היקף השכר הראוי לו הוא זכאי.

על-כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 32,057 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, בשיעור 17%, ובסה"כ 37,507 ₪.

סוף דבר לאור המקובץ, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 37,507 ₪, וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל המזכירות תמציא לצדדים.