תביעה לתשלום חוב בגין אספקת סולר לגנראטורים

לעמדתה, הנתבעת שילמה עבור רכיב תביעה זה תשלום חלקי בלבד ונותר חוב שלא שולם בסך 2,694,938.67 ₪ בתוספת מע"מ, מתוכו נתבע סכום של 2,240,212 ₪ בגין שעות מנוע נוספות של הגנראטורים, והשאר עבור אספקת סולר.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ברכיב זה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום בסך 454,727 (במעוגל) ₪ בתוספת מע"מ, בגין אספקת סולר.

...

לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת בהקשר זה ומחייבת אותה לשלם לתובעת את הסכום של 100,624.83 ₪ בתוספת מע"מ בגין השכרת שירותים כימיים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת, חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כמפורט בראש פרק ד' לפסק הדין לעיל.

בבקשה נטען לראשונה כי בין הצדדים נכרת הסכם בכתב להספקת סולר לגנרטורים, המצויים בתחומי הנתבעת, ונטען כי כל החובות של הנתבעת כלפי התובעת שולמו בהתאם למנגנון שנקבע באותו הסכם.

בכתב התביעה המתוקן שהוגש, תוקן סכום התביעה לכדי 77,871 ₪, כאשר הפעם צורפו שלוש חשבוניות: חשבונית מס' 8404 מיום 31.12.2015, ע"ס 92,462 ₪, שמתוכה הנתבעת שילמה את הסך של 83,805 ₪ ועל כן, נטען, קיימת יתרת חוב של 8,656 ₪; חשבונית מס' 8670 מיום 31.01.2016, ע"ס 141,777 ₪, שמתוכה שולם סך של 108,800 ₪ ועל כן קיימת בגינה יתרת חוב של 32,977 ₪; חשבונית מס' 8866 מיום 29.02.2016, ע"ס 121,986 ₪, שמתוכה שולם סך של 85,748 ₪, ועל כן קיימת בגינה יתרת חוב של 36,238 ₪.

...

עם זאת, בסופו של דבר ביהמ"ש התיר לתובעת להעלות את טענות ההגנה החדשות, קרי - שההסכם אינו נושא חתימת מורשה מטעמה וכי הבסיס לחישוב מחיר הדלק נקבע על יסוד מנגנון שהתובעת קבעה.

התוצאה היא שהתביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה, 77,871 ₪, כשהם משוערכים כדין החל במועד הגשת התביעה.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט בסך של 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 13,000 ₪.

לפני תביעות הדדיות שעניינן בגנרטורים שסופקו ע"י התובעת לנתבעת כאשר לטענת התובעת לא שילמה הנתבעת לתובעת את מלוא חובה ביחס לגנרטורים שספקה לה ואילו לטענת הנתבעת- היא התובעת שכנגד, אחד הגנרטורים היה תקול ועקב כך נגרמו לה נזקים בהקף משמעותי.

לדבריו נזקקה הנתבעת בתחילה לגנרטור בהספק קטן וכשביקשו להחליף הגנרטור לגנרטור חזק יותר נענה ע"י התובעת כי אין במלאי גנרטור מתאים ולפיכך סופק להם גנרטור נוסף בעל הספק המתאים להפרש הנידרש.

עם זאת, עיון בכרטסת מבהיר כי חובה של הנתבעת לתובעת לא נפרע במלואו, וזאת גם אם נשייך את כלל יתרת החוב לגנרטור השני.

לעניין זה יש לציין כי במסגרת כתבי הטענות, לרבות תצהירו של מר נתן, טענה הנתבעת כי האחריות על התקלה מוטלת לפתחה של התובעת, בין היתר בשל העובדה כי היא סיפקה את הסולר לתדלוק הגנרטורים ורק במועד ההוכחות הועלתה לראשונה הטענה העובדתית לפיה הנתבעת היא שתדלקה את הגנרטורים בחומר שאינו סולר.

...

סיכומם של דברים- אני קובעת כי התובעת הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח את טענותיה ואילו התובעת שכנגד כשלה בהרמת נטל הראיה המוטל עליה.

לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד ומקבלת את התביעה עיקרית.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 12,059 ₪, בצירוף אגרה כפי ששולמה, הוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ כאשר הסכומים מתייחסים לתביעה ולתביעה שכנגד.

הרקע לתביעה: עניינה של התביעה שלפניי בסולר לגנראטורים שספקה התובעת לנתבעת בין החודשים ינואר-מרץ 2010.

לטענת התובעת לא שולמה לה התמורה בגין הסולר ועל כן עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום החוב בסך 866,419 ₪.

תלונות אלה ייחסה הנתבעת לתובעת או מי מעובדיה והודיעה כי עד אשר תערוך בירור בעיניין זה, יעוכבו תשלומים המגיעים לתובעת בגין אספקת סולר בין החודשים ינואר-מרץ 2010.

...

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 866,419 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט: אגרת בית משפט וכן שכר המומחה מצד התובעת לרבות הוצאות עדותו, בהתאם לקבלות שתציג התובעת.

עוד אני מחייב את הנתבעת בשכר טרחת ב"כ התובעת בסך 45,000 ₪.

במסגרת סעיף 9 לכתב התביעה, מפרטת התובעת את רכיבי התמורה השונים שטרם שולמו, ואת סכום החיוב בגין כל אחד מהם (בתוספת מע"מ)-אספקת עובדים (1,486,400 ₪); החלפת ניילונים למגדלי תאורה (1,830,400 ₪); שטיפת גנרטורים (915,200 ₪); השכרת מעצרות למגדלי התאורה (528,000 ₪); אספקת סולר למגדלי תאורה (2,179,221 ₪); השכרת מגדלי תאורה (3,691,378 ₪); השכרת מטאטאי כבישים (649,367 ₪); השכרת בובקטים (199,587 ₪); השכרת משאיות כיבוי אש (252,000 ₪); אספקת קרח ושירותים נלווים (1,119,180 ₪); מכירת ציוד כללי (622,685 ₪); שדרוג מכולה לבדיקה בטחונית (49,350 ₪); השכרת שירותים כימיים (106,065 ₪); ציוד ועבודות שונות (118,855 ₪).

מכאן, כי אין לפנינו טענת קזוז סטנדרטית, האמורה לקיים אחר תנאים צורניים ומהותיים מסויימים, אלא מדובר בטענת הגנה פשוטה, המייתרת, לשיטת הנתבעת, את סכום התביעה, ואולי אף יוצרת יתרת חוב לטובתה.

...

המסקנה המתחייבת מצרוף הדברים היא, שקיימת הצדקה במתן רשות להתגונן, לגבי טענות הגנה אלה של הנתבעת.

מסקנה זו ישימה בהחלט גם בכל הנוגע לטענת התובעת בדבר סתירות פנימיות הקיימות לגבי רכיבי התמורה השונים והחשבוניות שהוגשו בגינם.