תביעה לתשלום השתתפות עצמית בביטוח רכב

בטרם אדרש להכרעה אסקור בקצרה את הקיים והרלוונטי בתיק · ביום 7.2.2021 הוגש כתב תביעה "כספי" על סך 1,707 ₪ בסדר דין מהיר בשל אי תשלום הישתתפות עצמית בהתאם לפוליסה לביטוח רכב שהתובעת הוציאה לנתבעת ובגין ארוע של תאונת דרכים מיום 30.4.19.

...

מכאן שאני קובע כי אין לבטל את פסה"ד מחובת הצדק.

באשר לשאלת סיכויי ההגנה, לצורך הליך זה ונוכח הגישה הליברלית הידועה בהליך מסוג זה, וגם נוכח זכות הגישה של הנתבעת לערכאות, ובנוסף לאור טענות ההגנה שנטענו בבקשת הביטול (טענות עובדה המצריכות בירור עובדתי וראייתי לכאורה), אני קובע כי טענות אלו ראויות להישמע ולהתברר ובמיוחד הטענה לפיה הנתבעת לא חבה בחוב כלפיי התובעת לאור כך שבתאונה שהתרחשה בין הנתבעת לבין צד ג', לא נגרם שום נזק לנתבעת ולא לצד ג' ולכן התובעת כלל לא היתה צריכה לשלם לצד ג' סכומים אשר בגינם דורשת התובעת את השתתפותה העצמית של הנתבעת בהתאם לתנאי הפוליסה.

לסיכום פס"ד מיום 27.7.2021- מבוטל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 700 ₪.

התובעים פנו למבטחת שלהם, חברת הביטוח "איילון", "הפעילו" את הפוליסה שלהם ונשאו לטענתם בתשלום ההישתתפות העצמית בגין הפוליסה ובהוצאות נוספות שנתבעו בכתב התביעה.

התביעה והתביעה שכנגד התביעה כוללת נזקים נטענים בגין הישתתפות עצמית בהפעלת פוליסת הביטוח של רכב התובע 1 בסך של 2,090 ₪; דמי כינון בסך 79 ש"ח; הפסד ירידת ערך על פי חוות דעת שמאי שצורפה לתביעה בסך של 1,452 ₪ והפסדים בגין התייקרות פרמיה בסך של 3,015 ₪ ל- 3 שנים.

...

יתר הטענות בתביעה בנוגע לנזקים נוספים בגין "היעדר הנחה לנהג", נסיעות, הפסד ימי עבודה, ושכ"ט עו"ד, שלא גובו בראיות, נדחות.

באשר לנתבעת 3 - משלא הוכח על ידי הנתבעים 1-2 כיסוי ביטוחי תקף לאירוע התאונה, התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

בהיעדר כל תימוכין לטענות הנזק בתביעה שכנגד, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד, ללא צו נוסף להוצאות.

לטענת המבקש, תביעת המשיבה לשלושה מוקדי נזק "לא הגיונית ולא סבירה". ממשיך המבקש וטוען, כי היה ביכולתו לשלם הישתתפות עצמית לחברת הביטוח בה מבוטח רכבו, "ובכך לסגור את הפרשה". ואולם, מצפונו לא אפשר לו ליתן יד ל"הונאת ביטוח זו", או ל"ניסיון מירמה כספית מול חברת הביטוח".

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור; בתיק שהתנהל לפני בית המשפט לתביעות קטנות ובפסק דינו של בית המשפט קמא, וכן נתתי דעתי לטענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבה.

כך, ועל יסוד גרסת המשיבה, אותה מצא בית המשפט קמא אמינה, וכן על יסוד חוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם המשיבה, אל מול גרסת המבקש שנמצא על ידי בית המשפט קמא כי לא ניתן לסמוך עליה, והיעדר ראיות מאת המבקש לנזק שנגרם, נקבעו ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא.

סוף דבר השורה התחתונה היא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.

(2) שיפוי בשל הפסדים מוכחים של צד שלישי בשל תשלום הישתתפות עצמית ואבדן הנחת העידר תביעות; המונח "נזק תוצאתי" הוגדר בפסיקת בית המשפט העליון כך: "המושג 'נזק תוצאתי' (consequential loss) הוא מושג מושרש בדיני הביטוח. ההבחנה היא בין נזק אשר נגרם במישרין לנכס המבוטח עצמו בתאונה לבין נזק נגזר או נגרר אשר נגרם כתוצאה סיבתית עקב הנזק שניגרם לנכס המבוטח בתאונה. במילים אחרות - המדובר בנזק אשר נגרם לנכס עצמו בעת התאונה מול נזק אשר נגרם בעקבות אותו נזק; משמע, ב"נזק תוצאתי" הכוונה לחוליות המאוחרות יותר, שהן פועל יוצא בשרשרת הסיבתית של האירועים" (עניין מוריאנו לעיל).

מגדל נסמכה בהקשר זה על החריג בפוליסה הקבוע בסעיף 3 (א) ו-(ד) לפרק 2 לה והמורים כדלקמן: "המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בשל חבות בקשר עם או הנובעת מ: א. נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב ו/או רכוש הנמצא בפיקוחם ו/או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב ו/או אחד מבני ביתם המתגוררים עמם דרך קבע... ד. נזק למטען המובל בכלי הרכב או הנגרר על ידו ונזק למטען שניגרם בעת הטענתו, פריקתו או הנפתו". כן קובעת בהקשר זה הוראת סעיף 15 לפוליסה התקנית שבתוספת להוראות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986: "המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהוא בשל חבות לענין נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם". לטענתה, במהלך הארוע מושא התובענה היה השלט בפיקוחו ובמשמרתו של הנתבע 1 שהוא גם הנהג.

...

מסקנה זו מתווספת למסקנות האחרות דלעיל, הן לעניין אי צירוף המבוטחת כנתבעת ישירה, על המשמעות הראייתית של הדבר, והן לעניין ההחרגות שבפוליסה וקביעותיי בהקשר זה. טענת התיישנות הודעת צד ג' – בין הנתבע מס' 1 ובין "כלל חברה לביטוח בע"מ": גם כאן, בית-המשפט אינו נדרש לשאלת ההתיישנות נוכח קביעותיו דלעיל בעניין היעדר האחריות.

פסק דין זה גם התייחס לשאלת מהותו של "ביטוח אחריות" שהינו "חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי". הנתבע 1 לא הבהיר את שאלת הקשר הביטוחי בינו לבין חברת "כלל" ולא הוברר מדוע לדידו יש רלוונטיות להוראת סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח במקרה זה. בין אם תתקבל עמדה זו, או העמדה האחרת, ובצורך בשאלה זו, לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי היה בידי הנתבע מס' 1 להגיש הודעת צד שלישי, בטרם הודיעה חברת "כלל" כי היא מסירה את ייצוגה במסגרת ישיבת ההוכחות ביום 04.07.2019 ורק אז. משכך, יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה. אף בהיעדר הצורך בקביעה בסוגיית ההתיישנות, דין התביעה להידחות לגופה כאמור מן הטעמים שפורטו לעיל.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, התביעה וההודעה כנגד הצדדים השלישיים נדחות.

ודוק; בית המשפט העליון היתייחס גם היתייחס לשאלת ההישתתפות העצמית עת מבטחתו של ראובן הניזוק תחזור בתביעת תיחלוף נגד מבטחת של בנו המזיק אולם קובע שההנחה היא שהנזק שניגרם לרכבו של ראובן "עולה על עלויות אלה" כך שבחישוב הנזקים הכולל בעיקר אם מדובר בכיס משפחתי אחד (או חברה מעסיקה, הבעלים אחד-א"מ) כדאי לראובן הניזוק כי מבטחתו של בנו היא שתשלם את הנזק שניגרם לו. בעניינינו מדובר בנזק של כ-14000 ₪.

...

השאלה המשפטית העומדת לדיון מתמקדת בשאלה האם יש לפרש את סעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח") באופן השולל ממבטחו של הניזוק זכות תביעה לתביעת שיבוב נגד מבטח המזיק כאשר הניזוק והמזיק הם עובדים המשתייכים לאותו מעסיק והרכבים שניהם בבעלות אותו מעסיק? לאמור; המחלוקת היא בנוגע להעדר כיסוי ביטוחי לפי סעיף 62 (ד) לחוק חוזה הביטוח וזאת בשל זהות מוחלטת בין מבוטח התובעת למבוטח הנתבעת , כאשר הוראות הסעיף לא יחולו "אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם". הואיל ובמקרה דנן קיימת זהות מוחלטת בין מבוטח התובעת למבוטח הנתבעת, הרי הנזק שנגרם הוא נזק בבעלות המבוטח ובנוסף הנהגים ברכב הפוגע וברכב הנפגע עונים על הגדרת עובד מעביד ומקום התאונה היה במקום העבודה המשותף של הנהגים ולכן הנתבעת פטורה מכיסוי בגין הנזק ודין התביעה כנגדה להידחות.

כן התייחס בית המשפט בעניין ביטוח ישיר לטענת הנתבעת שנטענה גם כאן בדבר דאגתה למבוטח שישלם פעמיים השתתפות עצמית, וכך קבע: "טענת הנתבעת לפיה קבלת התביעה תוביל למצב בו המבוטחת תשלם השתתפות עצמית בגין שתי הפוליסות (פעם אחת כאשר הפעילה את פוליסת הביטוח של רכב התובעת, ופעם שניה לאור הפעלת פוליסת הביטוח של רכב הנתבעת) אכן נכונה, אך אין בה כדי להוביל למסקנה אחרת. יצויין, בהקשר זה, כי המבוטחת יכולה הייתה להימנע מכך, אם הייתה תובעת את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ישירות מהנתבעת, מבלי להפעיל את פוליסת הביטוח אצל התובעת". כך או כך, קבע שהנתבעת אינה יכולה להסתמך על הסייג המפורט בסעיף אליו הפנתה הנתבעת בפוליסה.

כן ראו לעניין זה תא"מ 8353-03-18 כלמוביל פתרונות מימון בע"מ נ' אבן דרך מעוף לחינוך בע"מ (29.5.21, כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס), שם נקבע כי "בפסק הדין בעניין בסט קאר נקבע ברורות, כי סעיף 62(ד) לחוק אינו שולל ממבטחת הניזוק (ובענייננו, התובעת, חברת ההשכרה, הבאה בנעליה) זכות תחלוף כלפי מבטחת המזיק, שהוא קרוב משפחה או נמצא עמו ביחסי עבודה. במבחן המבוטח הסביר ברור בענייננו, כי הנתבעת 1 בכובעה כשוכרת המשאית הנפגעת, לא הייתה נמנעת מלהגיש תביעה כנגד המבטחת שלה, בכובעה כבעלים של המשאית הפוגעת. הצפייה הסבירה של הנתבעת 1 היא שבקרות תאונה עם רכב אחר, היא תהיה מכוסה בגין נזקי הרכוש גם אם מדובר ברכב אחר בו היא מחזיקה (ראו הנטען בסעיפים 11-12 לכתב ההגנה של הנתבעת 1 מיום 13.8.19). אם כך הוא הדבר, ברור שאין למנוע זאת מחברת ההשכרה, היא התובעת, הבאה בנעלי הנתבעת 1, בכובעה כשוכרת המשאית הנפגעת". אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 14838 ₪.