תביעה לתשלום דמי תיווך בגין איתור שותף עסקי

תביעה לתשלום דמי תיווך בגין עסקת מקרקעין שנקשרה בין הנתבעים ובין מוכרי מיגרש המצוי בגן יבנה.

בודאי אין לומר כי מועד הגשת התביעה, הוא מועד שבו על המתווך להיות בעל רישיון תיווך וכל זמן שהמתווך ביצע את פעולות התיווך בזמן שיש לו רישיון, שהוא המועד הרלוואנטי לבחינת קיומו של רישיון, יש לומר כי יהיה זכאי לדמי התיווך, אם היה הגורם היעיל בהתקשרות בעיסקה.

לתובעת 1 נודע על היתקשרות בהסכם המכר שעה שביצעה עסקת תיווך בנוגע לאחד החלקים האחרים של המיגרש, שהיה בבעלות שותפו של מוכר הנכס.

עצם העובדה שהנתבעים לא סברו מלכתחילה, כי עליהם להסביר כיצד הגיעו לנכס ולא הציגו את הראיות בעיניין, מלמדת, כי אמנם מדובר בפעולה עניינית שנעשתה, לצורך איתור נכסים ולא לשם הדיפת טענות התובעות.

...

מסקנתן של התובעות, כי הנתבעים רכשו את המגרש לאור הצגת המגרש על ידי התובעת 2, הינה מסקנה הנובעת מסמיכות הזמנים שבין רכישת המגרש ובין הצגת הנכס על ידי התובעות ומעצם רכישת המגרש, שכן אם לא הוצג המגרש על ידי מתווך אחר, לא יכולה היתה להיות לנתבעים ידיעה באשר לעצם העובדה שהמגרש עומד למכירה, זאת בפרט כאשר לא היה פרסום כלשהו בנוגע למגרש.

אלא ששעה, שהנתבעים פעלו בתום לב והתקשרו בהסכם ללא קשר למלאכתן של התובעות, לא זכאיות התובעות לקבל את דמי התיווך וממילא דין התביעה להידחות.

סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה.

תביעת מתווכות לתשלום דמי תיווך בגין פעולת תיווך לדירת המוכרים, ותביעת המוכרים נגד המתווכות בטענה שהשתמשו בתמונות שנתנו למתווכות שלא על פי ההרשאה שניתנה להן.

אן ניתן לסכם את טענות התובעות כדלקמן: עדי חתם על הזמנת שירותי תיווך לתובעות בשנת 2017; התובעות היו הגורם היעיל בעיסקה מכר הבית שנכרתה בין משפ' דיאמנט לבין משפ', ולולא פעולות התיווך שביצעה בין 2 המשפחות, העסקה לא הייתה יוצאת; מר אלדר חשף את עצמו כמי שהמתווכת הציעה לו את הדירה, וכמי שהמתווכת הייתה מביאה אותו לדירה ולמשפ' דיאמנט על מנת לנהל את המו"מ למכירת הבית.

טענות הנתבעות: בכתב ההגנה טענו הנתבעות שיש לדחות את תביעת התובעים, מהסיבות כדלקמן: התביעה הוגשה כפעולת נגד לתביעת הנתבעות לתשלום דמי התיווך, והיא חסרת יסוד; התביעה כולה נשענת על תמונות שצולמו על ידי התובעים עצמם (דהיינו, הם אלו שצלמו את עצמם, את ציורי השמן ואם האופן בו עוצב ביתם), הם אלו שמסרו את התמונות לנתבעת 1 לצורך פירסום ביתם למכירה והם אלו שהורו לנתבעת 1 להשתמש בהם לצורך פירסום ביתם; עד לשנת 2012 היו המתווכת ומר יריב רענן שותפים בחברה, אך בשנת 2012 רכשה המתווכת את חלקו של מר רענן בחברה, ומר יריב רענן פתח משרד תיווך אחר.

לאחר עזיבת מר רענן את החברה, המשיך עדי להיות בקשר עם המתווכת ולא עם מר רענן; במשך כל השנים היה הבית מפורסם במרשתת בידיעתו ובאישורו המפורש של עדי, מאחר והוא הבין כי לא פשוט לאתר קונה לבית כזה במחיר כזה, כי מדובר בבית לא סטנדרטי ובתקציב לא סטנדרטי, מעל למחיר השוק.

...

מאחר ורבים נוקטים בגישה זו, אין מנוס מלהעיר לבעלי דין כי נקיטה בגישה זו פוגעת בתובעים עצמם, מהסיבות כדלקמן: גישה זו משדרת חוסר רצינות של התביעה, ומצביעה לכאורה על כך שגם התובעים אינם בטוחים בעילות התביעה שלהם, בגובה הנזק שנגרם להם ובסכום הפיצויים לו הם זכאים; מאחר והתובעים שילמו אגרה על סכום תביעה בסך 200,000 ₪, הרי בית המשפט ידון בסכומים שעד 200,000 ₪, ואם תידחנה טענות התובעים עד לסכום זה, לא ימשיך בית המשפט לדון בשאר הסכומים הנתבעים, שכן הדבר חורג מסכום האגרה ששולמה; כאשר התביעה מוגשת בתגובה לתביעה אחרת, עולה לכאורה כי מדובר בתביעת השתקה.

. לאור האמור לעיל, סבור אני שהחברה והמתווכת פרסמו את תמונות הבית שקיבלו מאת ה"ה דיאמנט במטרה שישמשו לקידום מכירות של הבית, וזאת ללא כל הגבלה, כך שהחברה והמתווכת עשו שימוש בתמונות בסמכות וברשות.

משלא טען הקונה טענה זו, אין המוכר יכול לטעון טענה זו. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את התביעה שהגישו ה"ה דיאמנט בתיק אז' 36185-06-18 נגד החברה והמתווכת.

שכ"ט עו"ד: מאחר ובין הצדדים התנהלו 2 תביעות שסכומן הכולל היא 251,796 ₪, אזי שכ"ט עו"ד ייגזר מסכום זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתיק אז' 36185-06-18: אני דוחה את תביעת התובעים נגד הנתבעות.

הרקע לתביעה לפניי תביעה לתשלום דמי תיווך בגין עסקה שנערכה במיתחם "סומייל" –קרקע בשטח של 3,167 מ"ר הידועה בכינוי מיגרש 124 ומצויה ברחוב אבן גבירול פינת רחוב ארלוזורוב בתל אביב (להלן – מיתחם סומייל).

מעולם לא דובר או סוכם בין מר פינחסי ומר טיטר לבין הנתבעים כי בגין איתור רוכשים זכאים הם לדמי תיווך מהנתבעים.

בנוסף לכך טענה אפיקי כי התובעים הפרו את חובתם לפעול בנאמנות וביושר כמתווכים מאחר שהיו שותפים לקנוניה שנרקמה בין מר בר למר חצור מכוחה הוסתרו תקבולים בעיסקה מאפיקי.

באשר לקשר מול מר פינחסי הסביר מר חג'ג' כדלקמן: "השבתי למר פינחסי, כי בנסיבות הללו, שקבוצת חג'ג' כבר מכירה את המיתחם עוד הרבה קודם לפנייתו בעיניין, אינני זקוק לשירותי התיווך שלו ו/או מוכן לשלם דמי תיווך" [סעיף 19 ל-נ/24] וכן: "אני אמרתי לו [למר פינחסי – א.ש.] ישר אבל דמי התיווך שלך פה זה לא תיווך אמיתי, אני מעורב בעיסקה, אם אתה יודע לפצח לי את העסקה, אני אשלם לך כמו מישהו שעובד עבורי ואפילו נקבתי בסכום ..." [פר' עמ' 303, ש' 29-27].

...

לפיכך, דין תביעתם להידחות במלואה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בהתחשב בהיקף ההליכים שכללו שש ישיבות הוכחות, בהתחשב בעלויות הנוספות שנגרמו לצדדים בגין ההליך (היקף המסמכים, ההליכים המקדמיים, קיומם של חמש ישיבות קדם משפט) ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובעים בתשלום שכ"ט ב"כ הנתבעים בסך 150,000 ₪ לכל צד מיוצג (אפיקי אס.ג'י.אס, קבוצת בר-שורקה, קבוצת האופציונרים וקבוצת חג'ג').

לפניי תביעה כספית בסך 30,771 ₪ לתשלום דמי תיווך בגין הסכם מיום 4.7.21 (להלן: 'הסכם התיווך' או 'ההסכם') לאיתור שותף (להלן גם: 'משקיע') לנתבעת 3 - חברת ליק לוקט טכנולוגיות בע"מ (להלן: 'החברה').

תשתית עובדתית ותמצית טענות הצדדים התובע עוסק בייעוץ עסקי, ובין היתר מסייע לחברות לאתר שותפים עיסקיים.

...

בע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדה תעשיות אלקטרוניקה בע"מ, שעסק אף הוא בדמי תיווך בעסקאות, קבע בית המשפט העליון כי "נדרש מתווך להוכיח התקיימותם של שני תנאים עיקריים בתובעו דמי תיווך: (א) קיומו של הסכם תיווך, מפורש או משתמע (ב) היותו הגורם היעיל לקשירת העסקה". סבורני, כי במקרה דנן התקיימו שני התנאים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, והתובע זכאי לדמי התיווך כנטען על ידו.

העובדה שהנתבעים התכוונו למכור מניות בהיקפים גדולים יותר, ובסופו של דבר עלויות העסקה היו גבוהות משציפו, אינה מהווה עילה שלא לחייבם לעמוד בהתחייבויותיהם על פי ההסכם שכרתו עם התובע, ומדובר לכל היותר בטענה באשר לכדאיות העסקה (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), ולא בטעות שיש בה כדי לפגום בכריתתו של הסכם התיווך באופן המצדיק את ביטולו (ראו ע"א 7920/13 עמיקם כרמל נ' אודליה טלמון).

סיכומו של דבר, אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובע סך של 30,771 ₪ (20,000 בתוספת מע"מ וריבית פיגורים מיום 5.1.22), וכן הוצאות משפט בסך 1000 ₪.

חלק ראשון – פתח דבר – מהות פסק הדין, העדים שנשמעו ותמצית טענות הצדדים מהות פסק הדין על פסק הדין - עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לתשלום דמי תיווך בסך 148,590 ₪ בגין עסקת רכישת בית מגורים בהרצליה פיתוח שרכשו הנתבעים באמצעות חברה בבעלותם ברחוב המעפילים 16 בהרצליה פיתוח (להלן:" הנכס").

מדובר בבעלי מיקצוע אשר תחום עסוקם הוא תחום הנדל"ן. לעניין זה הצהיר הנתבע 2 כך (סעיף 1 לתצהיר) – "הנני איש עסקים כאשר במהלך השנים האחרונות עיקר עיסוקי הוא בתחום הנדל"ן. בשליטתי ובניהולי קבוצה של חברות שעיסוקה העקרי הוא בתחום הנדל"ן. החברות הנמנות על קבוצת החברות שבשליטתי הן הבעלים של נכסי נדל"ן מרובים ברחבי ישראל ובהם קרקעות, בתים ודירות, נדל"ן מסחרי ונדל"ן מניב". ביחס לנתבע 1 הובהר בסעיף 2 לתצהיר – "אורי הנו אף הוא איש עסקים, וכיום הוא שותף ברשת בתי מרקחת. עד לשנת 2019 שימש אורי כסמנכ"ל נכסים בקבוצת החברות בשליטתי. כמו כן אורי עוסק אף הוא, גם באופן עצמאי גם בשותפות עמי ועם קבוצת החברות שלי, בתחום הנדל"ן". היתנהלות הנתבעים, כפי שעלתה מהראיות והדיונים שהתקיימו, מעט מטרידה.

אילו היה ידוע שהנתבעים אינם משלמים דמי תיווך עבור עיסקאות כנוס נכסים, הרי בודאי לא הייתה התובעת טורחת להציג את הנכס ולערוך לכל אחד מהנתבעים סיור פרטי בו. חזקה היא שהתובעת, כגוף עסקי, לא תשקיע מאמצים בעיסקה ממנה לא תקבל כל תמורה.

יתירה מכך, אילו היה ידוע לתובעת שהנתבעים אינם מתכוונים לשלם דמי תיווך בגין הנכס שבכינוס נכסים – הדעת נותנת שדוקא הייתה מעדיפה שאלה כלל לא יתעניינו בנכס.

נימוק שלישי מארבעה מדוע אין לקבל הטענה לפיה הנתבעים אינם משלמים עבור הנכס שכן היה בהליכי כנוס – אין לקבל טענת הנתבעים המבוססת על כך שהיו יכולים לאתר הנכס במאגר נתונים הנתבע 1 הפנה לכך שהוא מחובר למערכות מידע מהן ניתן ללמוד על נכסים בכינוס נכסים העומדים למכירה, וכלשונו (ע"מ 100 שורות 27-30): "לשיטתי, במסגרת הסכם שהוא דרך כנוס נכסים, ואני מחובר למערכת שקוראים לה יפעת, שבה אני עושה כל מיני סינונים לפי נכסים. רושם כנוס נכסים, רושם הרצליה, רושם מרינה, רושם זה, אז כן. במסגרת הזאתי כמו שציינתי להם כבר בפנים, אז לא מגיע להם דמי תיווך" כלומר, לגישת הנתבעים ממילא היו יכולים להגיע אל הנכס במסגרת אחד ממאגרי המידע שבידיהם.

...

קביעה זו תואמת הלכה ישנה יותר של בית המשפט העליון ברע"א 6519/09, אלי חסקל נ' יצחק אוסדיטשר (מיום 26/1/2010, הש' א' רובינשטיין) שם נקבע: "אמנם, כשלעצמי סבורני כי יש לבדוק כל מקרה לגופו היטב היטב, כדי שלא לפגוע בתכליתו של חוק המתווכים, אך גם לא הייתי רוצה לפתוח פתח לרמאים להתחמק מחבות באופן "מתוחכם". בעניינינו עולה בבירור שהנתבעים התחמקו במכוון מחתימה על הסכם מחייב, ארחיב על כך בסעיף 13 להלן.

לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 127,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/1/2020 ועד למועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.