מחומר הראיות עולה כי בשנות הששים המאוחרות התגלעו מחלוקות בין הועד לבין קול הכרמל, בעיקר סביב תשלום דמי שכירות ביחס לשימוש בנכס, וכן בעיניין השבת השקעות של קול הכרמל בו.
בשנת 1968 הגיש הועד תביעה כנגד קול הכרמל בבית משפט השלום בחיפה (תיק אזרחי 121/68), בה עתר לסלק את ידה של האחרונה מהנכס, נוכח הפרת ההסכם על ידי אי תשלום דמי שכירות, כאשר בסופו של דבר הסתיים אותו הליך בהסכם פשרה, אשר קבע שעל קול הכרמל לשלם לועד סכומים מסוימים בתאריכים שונים (פסק הדין ותוצאותיו מוזכרים בפסק דין מאוחר יותר, אותו נסקור מייד).
עוד נקבע כי כנגד קל הכרמל קיימת עילת פינוי מכוח חוק הגנת הדייר, נוכח אי תשלום דמי שכירות, ואולם בית המשפט הושיט לה "סעד מן הצדק" אשר מנע את הפינוי (מתוך רצון שלא לגדוע את פרנסתם של מישפחות שהיו תלויות בבית הקולנוע), בכפוף לתשלום דמי שכירות כמפורט באותו פסק דין.
בהסכם ויתר הועד על כל זכויותיו ותביעותיו בנכס, כנגד התחייבות הערייה להעמיד לרשותו משרדים בהתאם לנוהל הקצאת קרקעות ומבנים, וכן תשלום שנתי של 30,000 ₪ "לבצוע פעולות שונות שיוצעו על ידי העמותה ויאושרו על ידי הפריטטית... בשכונות בהם פועל הועד".
יצויין כי בפתח ההסכם נרשם כי בנכס קיים בית קולנוע המופעל על ידי חברת קול הכרמל, וכי העמותה (קרי הועד) "קיבלה בגין כך ממשי תשלום חודשי של 2,500 ₪".
דיון בסעד של סילוק יד
משהצגנו את השתלשלות העניינים ההיסטורית, נפנה כעת לדיון בבקשת הערייה לסילוק ידם של הנתבעים מהנכס.
קול הכרמל (וכך גם מישפחת זיידן ויתר הנתבעים, אשר מבקשים להתבסס כל זכותה), העלתה בנידון מספר טענות (ראו גם סעיף 2 לסיכומיה):
היתיישנות עילת התביעה על הערייה;
היות קול הכרמל חוכרת לדורות של הנכס;
היות קול הכרמל "דייר מוגן" ביחס לנכס;
קיום מעשה בית דין ביחס לזכותה של קול הכרמל בנכס;
אי קיום חובה המוטלת עליה לתשלום דמי שכירות, מכוח הסכם בינה לבין הועד.
...
סוף דבר
עסקינן במקרקעי ציבור, אשר מלכתחילה נמסרו לשימוש אחרים לטובת הציבור ורווחתו.
נוכח המקובץ לעיל, אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין הידועים כגוש 10767 חלקה 49, והמצויים ברחוב מוריה 73 בחיפה.
אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 30,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.
