תביעה לתשלום גמלת שמירת היריון בגין תקופה מוקדמת

ביום 5/5/19 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון בגין התקופה שמיום 6/3/19 ועד הלידה.

הנתבע דחה את התביעה בגין התקופה שמיום 6/3/19 ועד ליום 30/6/19 מאחר ולטענתו בתקופה זו העדרות התובעת לא התחייבה ממצב רפואי הנובע מההריון שהיה בו סיכון לה או לעוברה.

לפיכך ביקשה התובעת להפנות אל המומחה שאלה אותה הגדירה כ"שאלת הבהרה משלימה", אשר זה נוסחה: "האם האישפוז מיום 03/04/19 ועד ליום 05/04/19 והמעקב בעטיו מיום 17/04/19 יכולים למלא אחר ההגדרה "ארוע ספציפי" כפי שציין המומחה הנ"ל בתשובותיו הנ"ל. לחילופין ביקשה התובעת כי ביה"ד יורה למומחה להשלים את תשובותיו ביחס לשאלה זו ולהבהירה תוך היתייחסות לעובדה כי באותו חודש רלוואנטי 04/19, אשר הומלצה המנוחה עד הלידה, היתה התובעת מאושפזת בבית חולים עקב דימום והאם "עובדה זו יכולה להוות ארוע ספציפי המצדיק את ההמלצה לאותו מנוחה נטענת". התגובה להלן נימוקי ב"כ הנתבע, המצדיקים, לדעתו, את דחיית הבקשה: בחוות הדעת המקורית 27/10/20, שם בעמוד 6 לחוות הדעת ציין המומחה כך: "במקרה הנידון, דווח על ארוע דמם יחד בשבוע 9 להיריון שטופל ופסק ספונטנית, כאשר בהמשך אין כל דיווח מרופאי קופת חולים או ביה"ח על אירועים ספציפיים של צירים מוקדמים, ירידת מים או קיצור צואר הרחם". עולה אם כן שהמומחה היה מודע היטב שהתובעת אושפזה למשך שלושה ימים עקב ארוע של דמם שפסק ספונטנית.

...

בתאריך 10/2/21 נעתר בית הדין לבקשת התובעת באופן חלקי והפנה אל המומחה חלק משאלות ההבהרה שביקשה.

הבקשה - וכך כתבה התובעת בבקשתה: בהחלטתו מיום 10/2/21 הורה ביה"ד על משלוח של שאלות הבהרה, כפי שאלו פורטו בהחלטתו הנ"ל. המומחה הנ"ל נדרש להשיב לשאלה כפי שנוסחה בס"ק א(1) כדלקמן: "1. מהתיעוד הרפואי של התובעת עולה כי בחודש 04/19 הומלץ לה במרפאת נשים ויולדות בבי"ח נצרת "מנוחה עד הלידה" - האם יש בכך כדי להוביל למסקנה שלפי מצבה ונסיבותיה האישיות כפי שתוארו במסמכים הרפואיים - הריונה הצדיק מנוחה מחודש 04/19 ולא רק מיום 01/07/19 כפי שאישר הנתבע".

בהתייחס ובניגוד לאשר טענה התובעת בהתייחסותה יש להזכיר כי גם עת החליט בית הדין, במסגרת החלטתו מיום 10/2/21 להפנות אל המומחה מספר שאלות הבהרה לא היה זה בשל כך שחוות דעתו היתה לקויה ו/או לא מפורטת או מקיפה אלא "מטעמי זהירות ובכדי שבידי ביה"ד יהיו הכלים להכריע בתביעה". אשר על כן ובהינתן כי יש לקרוא את חוות דעתו המפורטת של המומחה בצירוף תשובותיו הברורות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו כאשר צירוף הדברים נותן מענה מקיף וברור לשאלות עליהן התבקש להשיב, הן במסגרת החלטת מינויו והן במסגרת שאלות ההבהרה שהופנו אליו, אינני נעתרת לבקשה, 10.

בתאריך 21/9/20, יום לפני הדיון המוקדם שהיה קבוע בתיק, הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין וכן פירטו את רשימת העובדות הרלוואנטיות והמוסכמות - ביה"ד נתן תוקף של החלטה להסכמה זו וכן ביטל את הדיון המוקדם ובקש מהמזכירות לוודא כי מלוא החומר הרפואי של התובעת אשר הוזמן על ידי הנתבע היתקבל.

ביום 5/5/19 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון בגין התקופה שמיום 6/3/19 ועד הלידה.

המומחה הסביר שלא יהיה נכון לקבוע שמירת היריון בתקופה זו, מאחר ומתוך החומר הרפואי שעמד לפניו למעט דימום קל ב- 3/4/19 (שבוע 9 להיריון) אשר טופל כמקובל לא היה שום דיווח על אירועים נוספים.

...

- האם נכון יהא לומר כי ריבוי ניסיונות ההפריה של התובעת, שלא צלחו, יכול להיות אינדיקציה למסוכנות מצבה וכי נתון זה אינו עולה בקנה אחד עם המסקנה של המומחה כי הריון ככזה אינו מהווה אינדיקציה כאמור? -האם נכון לומר כי ריבוי זה של הפריות שלא צלחו יכול ללמד על מסוכנות מצבה והריונה החוץ גופי, ומשכך יכול להימנות בין יתר הסיבות אשר נמנו בחווה"ד, באשר לצורך בהפסקת פעילות וההמלצה למנוחה מוחלטת? באשפוזה של התובעת בבי"ח צרפתי בתקופה מיום 3/4/19 ועד 5/4/19, נרשם כי הוצעה לה האופציה של הפחתת עוברים תוך הסבר לענין הסיכויים והסיכונים הכרוכים בהיריון מרובה עוברים - אם כן, הכיצד ההמלצה הנ"ל, שיכולה כאמור להעיד על מצבה של התובעת, יכולה לדור בכפיפה אחת עם קביעת המומחה לפיה הריון מרובה ילדים אינו מהווה אינדיקציה לשמירת הריון והאם היה מקום לאבחן את המקרה של התובעת משאר המקרים ומהקביעה הכללית.

לאור המקובץ תטען התובעת כי השאלות המבוקשות הינן באותם נושאים שלטענתה מהותיים בעניינה, שלא זכו להתייחסות הנ"ל, כך שהתייחסותו הינה מחויבת ולכן מבוקש להתיר את הפניית כל שאלות ההבהרה.

בהתאם לכך ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה, בבקשה, בתגובה ובהתייחסות ולמרות שחוות דעתו של המומחה מקיפה ומפורטת ברובה, כאשר במסגרתה סרק את שמצא במסמכים רפואיים שהונחו לפניו, לרבות נושא ההצעה של הפחתת עוברים שהוצעה לתובעת ביום 3/4/19, בשבוע ה- 9 להריונה, הגעתי לכלל מסקנה כי יהיה זה נכון מטעמי זהירות ובכדי שבידי ביה"ד יהיו הכלים להכריע בתביעה, להפנות אל המומחה, חלק משאלות ההבהרה שהתבקשו אך לא תמיד בנוסחן המקורי, אלא בשינויים הנובעים מאותן טענות של הנתבע בהן מצא ביה"ד ממש ו/או מחוות הדעת.

ואלו שאלות ההבהרה עליהן יתבקש המומחה להשיב (וזאת בהחלטה נפרדת שתועבר אליו): מהתיעוד הרפואי של התובעת עולה כי בחודש 4/19 הומלץ לה במרפאת נשים ויולדות בבי"ח נצרת "מנוחה עד ללידה" - האם יש בכך כדי להוביל מסקנה שלפי מצבה ונסיבותיה האישיות כפי שתוארו במסמכיה הרפואיים - הריונה הצדיק מנוחה כבר מחודש 4/19 ולא רק מיום 1/7/19 כפי שאישר הנתבע? מאחר ובחוות דעתך בתחילת הפרק שדן ב"הריון מרובה עוברים" קבעת כי "הריון מרובה עוברים הינו בר סיכון גבוה" כאשר בתחילת הפרק שדן ב"הריון שהושג בהפריה חוץ גופנית" ציינת דבר דומה ובהינתן כי הריונה של התובעת הושג בהפריה חוץ גופית וגם היה מרובה עוברים (כאשר ביום 3/4/19 הועלתה לפניה האפשרות לדלל עוברים) יש מקום לקבוע, בכל זאת, שעדו קודם ליום 1/7/19 ולו היתה התובעת ממשיכה לעבוד היה בזה כדי לסכן אותה או את עובריה? אם התשובה לשאלה ב – שלילית - האם אין מקום לשנותה ככל שהמומחה ימצא בחומר הרפואי של התובעת כי בין השנים 2013 ועד 2019 היו לה מספר הפריות שלא צלחו? למען הסר ספק יובהר כי את שאר שאלות ההבהרה , לא מצא ביה"ד לנכון להפנות אל המומחה, בדיוק מהטעמים שציין הנתבע בתשובתו והואיל ומצא להן תשובות בחוות דעתו של המומחה, כאשר בכל הקשור לשאלה האחרונה הרי שהוספה שם "עובדה" ולפיה "החל מחודש 4/19 ועם שחרורה מבי"ח צרפתי, נאלצה התובעת לשכב במיטתה מרבית זמנה ובעיקר בבית הוריה אשר אלה עזרו לה משך כל התקופה עד הלידה" - "עובדה" אשר לא נכללה ברשימת ה"עובדות המוסכמות" ואף לא עולה מהתיעוד הרפואי ולכן אין מקום לבסס עליה שאלת הבהרה.

הנתבע אישר את תביעת התובעת לקבלת גמלת שמירת הריון ביחס לתקופה שמיום 1/7/19 ועד ליום 18/9/19 אך דחה את תביעתה ביחס לתקופה שמיום 6/3/19 ועד ליום 30/6/19.

ביום 5/5/19 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון בגין התקופה שמיום 6/3/19 ועד הלידה.

הריון תוצר טפולי הפרייה אינו מהוה אינדיקאציה אבסלוטית ואוטמאטית ל "שמירת הריון". אין ברשומות שלפני כל עדות אוביקטיבית לבעיית פעילות רחמית, צירים מוקדמים וחשש להפלה מאוחרת/לידה מוקדמת שחייבו הפסקת פעילות האשה ו"שמירת הריון".

...

וזו שאלת ההבהרה הראשונה שהופנתה אל המומחה מהתיעוד הרפואי של התובעת עולה כי בחודש 4/19 הומלץ לה במרפאת נשים ויולדות בבי"ח נצרת "מנוחה עד ללידה" - האם יש בכך כדי להוביל מסקנה שלפי מצבה ונסיבותיה האישיות כפי שתוארו במסמכיה הרפואיים - הריונה הצדיק מנוחה כבר מחודש 4/19 ולא רק מיום 1/7/19 כפי שאישר הנתבע? וזו היתה תשובת המומחה: "ההמלצה ניתנה במסגרת בדיקה שגרתית ולא עקב אירוע ספציפי.

המומחה כתב ב"סיכום" תשובותיו לשאלות ההבהרה את הדברים הבאים, אותם כתב גם ב"סיכום" חוות דעתו:"לסיכום: החל מ - 6/3/2019 ועד ליום 30/6/2019 איני רואה במצבה הרפואי של האישה הנובע מהיותה בהריון, אינדיקציה להעדרות מהעבודה עקב סיכון התובעת או העובר". להלן בתמצית טענות ב"כ התובעת המצדיקות לדעתו את קבלת התביעה: א. קביעות המומחה אינן ברורות לתובעת.

לנוכח כל האמור לעיל והואיל ומקריאת חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי קביעתו אשר לכך כי החל מ - 6/3/2019 ועד ליום 30/6/2019 אין הוא רואה כי במצבה הרפואי של התובעת הנובע מהיותה בהריון, אינדיקציה להעדרות מהעבודה עקב סיכונה או סיכון עובריה, הינה קביעה ברורה מפורטת וחד משמעית אשר הסתמכה על העובדות שהונחו לפני המומחה, על החומר הרפאוי שהוצג לו ועל הידע המקצועי שלו, הרי שאין כל סיבה שלא לאמצה.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע הרינו מורים על דחיית תביעתה של התובעת.

5/3/2020, במכתב רופא תעסוקתי צוין: "הנ"ל עובדת בתור מורה לפיתוח קול, משתמשת במידה רבה בשרירי נשימה. עקב הריון מיתקדם טוענת על קושי רב בבצוע עבודתה בגלל בעיות בנשימה, לכן אינה מסוגלת להמשיך עבודתה עד סוף ההריון". 27/4/2020, בבקשה לגימלת שמירת הריון צוין : "בעיות רפואיות כלליות – SEVERE ANXIETY.

" במקרה הנידון, מדובר בתביעה לתשלום גמלת "שמירת הריון", עקב: מצב נפשי של מתח וחרדות.

שאלה: הנך מציין בעמ' 5 לחוו"ד מיום 10.02.21, כי עפ"י הספרות הרפואית: "חרדה דיכאון ומתח הם גורמים סיכון לתוצאות ירודות בהריון לאם ולילוד. חרדה הקשורה להריון משפיעה על שיעור הלידות מוקדמות והתפתחות נוירולוגית בילוד. מתח כרוני ותסמיני דכאון קשורים במשקלי לידה וסיבוכים אחרים" – אם כך נא הבהרתך מדוע לא הייתה הצדקה לשמירת הריון ואף בשים לב כי בהריון הקודם בעת שהתובעת עבדה כזמרת אירועים זו מעדה וכתוצאה מכך הופיעו דימומים והתרחשה הפלה טבעית, והשפעתה הרבה של עובדה זו כזמרת אירועים על מצבה הנפשי של התובעת בקשר לעבודה זו בעת ההריון דנן? תשובה: הנושאים זכו להתייחסות נרחבת בחוות הדעת המקורית ושאלות ההבהרה הקודמות .

מדוע אין באישורם של דן לוין מיום 04.02.20, של ד"ר איצקוביץ מיום 05.03.20 ואשר ניתנו בעת ההריון ושל ד"ר אירינה אלכסנדרובסקי מיום 03.08.20 אשר אף היא טיפלה בתובעת בהריון ואשר כולם המליצו על שמירת ההריון לתקופה הנתבעת, בכדי לשנות את עמדתך? תשובה: אישור ד"ר אירינה אלכסנדרובסקי ניתן ב- 3/8/2020 לאחר הלידה , כאשר הנה מציינת כי האשה הייתה אצלה לאחרונה בשבוע 7.2 להריון - תקופה שאינה רלוואנטית לבקשת אישור "שמירת ההריון " .

...

הכרעה לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה, בחוות דעתו המשלימה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

אף אם נקבל כי סובייקטיבית אכן התובעת הפסיקה לעבוד מסיבות אלו, יש לדחות את התביעה שכן סעיף 58 (1) קובע מבחן אובייקטיבי להכרה בשמירת הריון ובמבחן זה, התובעת לא עמדה.

על בסיס חוות דעתו של המומחה שוכנענו כי לא היה סיכון רפואי לתובעת או לעוברה.

התביעה נדחית.

במקרה הנידון, מדובר בתביעה לתשלום גמלת "שמירת היריון", עקב מתחים נפשיים וסכרת הריונית אצל אשה הרה שגרמו להפסקת עבודתה.

אין קשר בין סטרס פסיכוסוציאלי עקב עבודה למומים מולדים, בעוד שהקשר לסיבוכי היריון כלידות מוקדמות, משקלי לידה נמוכים ומחלות יתר לחץ דם בהיריון לא נבדקו משמעותית מבחינה סטטיסטית.

" בהתאם לאמור בחוות הדעת, קבע המומחה בסיכום מסקנותיו כי "במקרה הנדון, החל מ-27/7/20 ועד למועד הלידה, לא היה כל ממצא אובייקטיבי שהצדיק מנוחה והפסקת עבודה מוחלטת של התובעת בבית. מהרשומות הרפואיות לא עולה כל ממצא רפואי שנבע מההיריון ואשר סיכן את האשה או את עוברה. החל מ-27/7/20 ועד למועד הלידה, איני רואה במצבה הרפואי של האשה הנובע מהיותה בהיריון, אינדיקאציה להעדרות מהעבודה עקב סיכון התובעת או העובר." בשלב הבא, השיב המומחה לשאלת ההבהרה לעניין סעיף 58(2) לחוק כדלקמן: "השאלה אשר הועלתה על ידי כב' השופטת הנה האם תנאי עבודתה של התובעת המפורטים בתשתית העובדתית, ומצבה הנפשי המתועד בתיק הרפואי הצדיקו שמירת הריון בהתאם לסעיף 58(2) לחוק אשר עניינו ב"סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהריון או את עוברה, על פי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעסיקה". כאמור, האשה עבדה בתקופה הנדונה במוקד הטלפוני הטכני של חב' בזק עד ליום 26/7/2020 ומיום 27/7/2020 אינה עובדת.

כמו כן, המומחה הסביר כי תנאי העבודה המתוארים בתשתית העובדתית לא סיכנו את התובעת בשל הריונה, או את עוברה, על בסיס הספרות הרפואית העדכנית בנושא.

...

בית הדין אינו נוטה כאמור לסטות ממסקנות וממצאים רפואיים של מומחה רפואי שמונה על ידו, ולא מצאנו מקום לסטייה כזו גם בענייננו.

לסיכום – דין התביעה שלפנינו להידחות וכך אנו מורים.