תביעה לתשלום גמלת נכות בגין מחלת לימפומה

עוד הובהר לתובע כי הפסקת התשלומים לקרן הפנסיה במשך תקופה העולה על 5 חודשים רצופים תיגרום לפגיעה בכיסוי הבטוחי לרבות בגין ארוע נכות שיקרה לאחר תום תקופת ארכת הביטוח ועד למועד חידוש ההפקדות, כאשר גם אם תביעת הנכות תוגש לאחר חידוש ההפקדות, ארוע הנכות לא יכוסה על ידי הקרן.

התובע לא הפקיד לקרן סכומים באופן עצמאי לרבות לא דמי גמולים מופחתים עבור ביטוח ריסק ולפיכך, בחלוף תקופת ארכת הביטוח, החל מחודש דצמבר 2013 התובע עבר למעמד של עמית "לא פעיל". בחודש 9/2014 התובע אובחן כחולה בלימפומה מסוג DLBCL של הטחול.

ביום 18.12.2014 התובע הגיש תביעה לגימלת נכות מהקרן[footnoteRef:3] במסגרתה טען לפרוץ מחלת הסרטן ממנה הוא סובל ביום 15.1.2012.

] ביום 28.5.2015 ועדה רפואית של הקרן היתכנסה בעיניינו של התובע וקבעה כי התובע איבד את כושרו לעבוד ביום 30.8.2014 בשל מחלת הסרטן.

...

] מהמקובץ עולה, כי לא חלה על הנתבעת חובה לשלוח לתובע מכתב התראה בדואר רשום ודי בשליחת המכתב באמצעות דואר רגיל לכתובת הרשומה אצל הנתבעת.

] עם זאת, אין מחלוקת שמכתב ההתראה אינו נושא כתובת והוא יצא במצורף למכתב מאותו מועד בדבר שינוי דמי הניהול[footnoteRef:18].לטעמנו, בנסיבות אלו, בהן מכתב ההתראה בדבר הפגיעה הצפויה בכיסוי הביטוחי "נחבא" מאחורי מכתב בדבר שינוי בדבר דמי הניהול, הקרן לא עמדה בחובת הגילוי והיידוע המוטלות עליה.

אשר על כן, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אנו קובעים כי הקרן לא מלאה אחר חובתה להביא בפני התובע את הסיכון הכרוך בהפסקת ההפרשות לאחר תום ארכת הביטוח ועל כן היא לא הייתה רשאית לשנות את מעמדו של התובע ל"עמית לא פעיל".

במקביל, באותה תקופה סבל התובע מסימפטומים שהעלו חשד למחלת הלמפומה.

(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגימלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגימלה שהוא זכאי לה, ובילבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגימלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגימלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגימלה".

העובדה כי השאלון לחברת הביטוח נערך כשנתיים טרם הגשת התביעה לנתבע, מעידה על תשובות כנות מצידו של התובע, ללא כל נטייה או אינטרס הנוגע לקביעת נכות מעבודה.

...

בסופו של דבר נמצא, בבדיקת MRI מיום 7.2.10, כי לתובע קרע בעובי מלא של גיד הסופרספינטוס.

דיון והכרעה בנסיבות העניין, שוכנעתי כי דין טענות התובע להתקבל, ואפרט- סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע כי: "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם

לאור כל האמור, על רקע המסמכים ממועד הסמוך, באופן יחסי, לתאונה ועדותו המהימנה והעקבית של התובע מתקבלות טענות התובע כי תאונת הדרכים מיום 12.2.09 אירעה לו בדרכו לפגישת עבודה.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 50670-02-11 מדינת ישראל נ' כהן בפני כב' השופטת חנה מרים לומפ המאשימה מדינת ישראל ע"י תביעות מחוז ש"י הנאשם יהושע כהן <#2#> נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד מוטי בניטה הנאשם וב"כ עו"ד גדעון נחום – מטעם הסנגוריה הציבורית גזר דין

הנאשם סובל מבעיות נפשיות וגופניות ומקבל קצבת נכות מביטוח לאומי.

כמו כן, ציין הממונה כי מלבד כל בעיותיו הרפואיות הקודמות של הנאשם נראה כי קיימת למפומה בכתף ימין שלו ואף נימצאו גרורות בגופו, אולם בסופו של יום נמצא כי הנאשם אינו לוקה במחלה קשה, אך בשל בעיותיו הרפואיות והנפשיות הוא אינו יכול לעבוד במשך יותר משעתיים ביום ועל כן אינו מתאים לבצע עונש זה. מאחר שהנאשם לא נמצא מתאים לעבודות שירות הוא הופנה בשנית לשירות המבחן ובתסקיר מיום 8.9.14 מסרה קצינת המבחן כי הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן לאורך כל ההליך המשפטי וכי הסיבה שהוא אינו מתאים לבצע של"צ הוא שימוש בסמים, גם אם הדבר נעשה בהיתר.

הנאשם מסר כי שילם מחיר כבד על מעשיו מעבר להליך הפלילי שכן הוא חי היום ללא בני משפחתו.

מעשיו של הנאשם נבעו בשל השמוש בסמים על רקע מחלת פרקים ועור חמורה שגרמה לנאשם כאבים קשים, כיום הנאשם מקבל סמים ברישיון, סוג התרופה אותה נוטל הנאשם מאפשרת לו להשתמש בסמים גם בשבת, דבר המקטין את הסיכון להישנות העבירות.

...

ברם החלטתי שלא להטיל עונש זה על הנאשם מטעמי שיקום וזאת לאחר שעקבתי אחר הנאשם במשך קרוב לשלוש שנים, כדי לוודא שהנאשם ממשיך בדרך השיקום ולא חוזר לבצע עבירות נוספות.

בשל כל אלה החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן.

בעניין צו המבחן, החלטתי כי יש חשיבות רבה שהנאשם ימשיך בקשר עם שירותי הרווחה וכי שירות המבחן יפקח על כך, ולכן הטלתי צו מבחן בעל אופי פיקוחי בנוסף לצו השל"צ. אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלהלן: 6 חודשי מאסר.

לטענת ב"כ התובע, הליקוי בגינו הוענקה לתובע גמלת נכות מעבודה עקב התאונה בשנת 1972 היה על פי סעיף ליקוי נפשי בעוד שזכאות התובע לגימלת נכות כללית נבעה מליקויי הלימפומה הממאירה.

סימן ה' לחוק עניינו "קצבה או מענק לנכה עבודה". סעיף 113 לאותו סימן שכותרתו "מענק במקום קצבה" קובע: "(א)נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה הסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע;". הלכה פסוקה היא שהמענק בא להמיר את קצבת הנכה מתאונת עבודה, ומשכך יש להתייחס למענק כאל קצבה בגין נכות מעבודה.

דווקא לליקויים האחרים ובכללם השמנת יתר, מחלת לב איסכמית, מחלה ריאתית חסימתית, למפומה ממאירה, ייחסה הוועדה תרומה לאי כושרו, כאשר בגין הלמפומה לבדה נקבעו לתובע 100% נכות.

אף אם נאמר, כי הלקויים הנפשיים, כשלעצמם, הביאו לזכאות התובע לגימלת נכות כללית, הרי כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית ומנימוקים שפורטו לעיל, לא הוכח, כי הליקויים הנ"ל נובעים מהאירוע שהוכר כ"תאונת העבודה" ודי בכך כדי לקבל התביעה ולפסוק, כי הנתבע לא השכיל להוכיח, כי יש לשלול מן התובע הזכאות לקיצבת נכות כללית בגין המענק שקבל במקום קצבת הנכות מהעבודה, שכן לא הוכחו התנאים הקבועים בסעיף 320 (ג)(2) ל"חוק", היינו, כי מדובר בתשלום גמלאות שונות עקב מאורע אחד.

...

אף על פי כן, במקרה שלפנינו, אין בידי לקבל גרסת הנתבע, כי זכאות התובע לקבלת נכות כללית נבעה מהאירוע שהוכר כ"תאונת עבודה" 8.7.71.

בנסיבות אלה ולאור הפסיקה שפורטה לעיל, מצאנו לקבוע כי ארוע התאונה שהוכר כ"תאונת עבודה" כמות שהוא אכן יצר זכאות לגמלת נכות מהעבודה אך לא הוכחה יצירת זכאות, לא בעת ארוע המאורע ואף לא לאחר מכן, לגמלת נכות כללית.

לאור האמור, דין החלטת הנתבע בדבר פקיעת זכותו של התובע לתשלום קצבת נכות בשיעור 75% לתקופה החל מיום 1/8/03 ועד ליום 31/3/05 להתבטל ואנו קובעים שהתובע זכאי לתשלום הגמלה בעד התקופה האמורה וכן את גמלת השר"ם ככל שהתובע זכאי לה. משלא התבקשו הוצאות אין צו להוצאות.

התובע חלה במחלת הסרטן מסוג למפומה, והנתבע אישר לתובע תשלום קצבת נכות כללית מיום 1.8.03 עד יום 31.12.09.

בתאריך 2.6.10 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו לתשלום קצבת נכות החל מיום 1.1.08, מאחר ואינו עונה על הגדרת "נכה" כאמור בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

...

מדובר בטעות של מס הכנסה, ורשות המס קבעה קביעה עובדתית כי הרכב הנ"ל אינו חייב בשווי שימוש, וכי הרכיב הנ"ל הוסף לשכרו של התובע בשנים 2008-2009 בטעות! אשר על כן, ובמובחן מפס"ד סגנון הכרך, אנו קובעים כי במקרה דנן אין הצדקה לסטיה מקביעת פקיד השומה באשר לשכרו של התובע בשנים 2008-2009, בהתאם לתיקון שבוצע בתלושי שכר והפחתת רכיב שווי שימוש ברכב.

לפיכך, אנו קובעים כי התובע קיבל כדין גמלת נכות כדין בשנים 2008-2009, ועל כן על הנתבע למחוק את החוב שנרשם לחובתו של התובע בסך של כ- 30,000 ₪, כי אין הנתבע זכאי להחזר הכספים הללו.

כמו כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום גמלת נכות החל מחודש 1/10, בהתאם לתקנות וחוק הביטוח הלאומי.