יוער, כי בטופס ההודעה שמולא כחודש וחצי לאחר התאונה, יומיים לאחר בדיקת הרכב על ידי שמאי התובע, מסר נהג רכב הנתבעים בנוגע לנזק של התובע "מכה ושפשוף צד שמאל אחורי" כאשר הנזק לרכב הנתבעים תואר כ"מכה קטנה ושפשוף מקדימה צד ימין ליד הפנס ומטה".
ב"כ הנתבעים תמה ושאל "אז למה אנחנו פה היום? בעצם לא נגרם לך נזק. קיבלת 10 אלפים שקל. רגע, לא נגרם לך נזק, לא שילמת שקל". אומנם יש לו חוות דעת והוא לא חייב לתקן את הרכב אבל כפי שהסביר ב"כ הנתבעים, הוא תיקן את הרכב ועל כן, תמה ב"כ הנתבעים האם "אני בתביעת הפסדים? הוא הפעיל את הפוליסה? לא הפעיל את הפוליסה? שילם כסף על התיקון? לא שילם כסף? הוא לא שילם כסף. לא שילם כסף לשמאי, אז איך אתה תובע שכר טירחת שמאי? ...מי הגיש את התביעה? איך הגיש את התביעה? באיזה נסיבות הגישו את התביעה? ...אדם אומר "יש לי חשבונית תיקון" והרכב תוקן והוא אומר "לא שלמתי שקל", משהו פה לא מסתדר לי".
זאת, בשים לב לכך שהעיקרון בדיני הנזיקין הוא פיצוי מקום שבו נגרם נזק, גם אם הוכחה האחריות -
"כידוע, עקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא עקרון השבת המצב לקדמותו. מטרתם של הפיצויים בנזיקין היא להעמיד באמצעותם את הניזוק, עד כמה שהדבר ניתן, באותו מצב בו היה נתון אילמלא מעשה העוולה. לפיכך, בתביעות כגון דא, בגין נזק שניגרם לרכב עקב תאונת דרכים, ניתן להסתפק בחוות דעת שמאי רכב אודות שיעור הנזק, שכן בחוות הדעת יש כדי להצביע על ההוצאה שיידרש הניזוק להוציא כאשר יבקש לתקן את הרכב, או שיידרש לנכות ממחיר הרכב במידה וימכור אותו במצבו. ואולם, משתיקן הניזוק את הרכב, הראיה הנדרשת לגבי שיעור הנזק שניגרם לרכב ככל שמדובר ברכיב של עלות התיקון היא ראיה אודות עלות התיקון לניזוק" (תא"מ 3860-05-08 מ.פינס בע"מ נ' נוריאל מגדיש).
...
על כן, אני סבורה כי ללא הסבר כיצד הפחיתה את הסכומים תוך הבחנה בין הנזקים, יש להשלים שכ"ט שמאי שהוצא בפועל (הגם ששכר הטרחה נגזר מעלות הנזק המתגלה בבדיקה אולם זו הייתה נדרשת בכל מקרה והתובע לא יודע להבחין בין נזק לנזק באותו אזור) ולא ברור כיצד הנתבעת הגיעה לסכום של 140 ₪ ירידת ערך מתוך 895 ₪ באופן שהחלק הארי הוא הנזק שלטענתה התרחש קודם לתאונה (עת העריכה את ירידת הערך רק כ-140 ₪ בגין צבע למגן אחורי), כמו גם לא הסבירה כיצד כימתה כאמור את הנזק הקודם בגובה של 45% ואת הנזק מהתאונה דנן בגובה של 55% עת היא עצמה לא הגישה חוות דעת שמאית (אלא אך ציינה כי נזק פחחות הוא בגובה של 500 ₪ מתוך 2100 ₪ עת גם לגישתה יש צורך להחליף את המגן האחורי במחיר מלא של 6951 ₪ ומדוע צבע בסך של 800 ₪ מתוך 2600 ₪ הגם שסכום של 800 ₪ הוא אכן סביר אם כי על פי רוב הסכום נע בחוות דעת שמאי בין 1400-1900 ₪ כשסכומים אלו גם לא נושאים את רכיב המע"מ).
מכאן, בשים לב לחוות דעת שמאי, חוות דעת ובחנת התנועה מטעם הנתבעת וצילומי הנזק, אני סבורה כי יש להוסיף – עבור החלק שתוקן והנתבעת הכירה בו ושילמה עבור התיקון, סך של 335 ₪ ו-140 ₪ כאמור וסך של 320 ₪ עבור החיישנים (סך של 795 ₪) וכן בשים לב לחוות הדעת המהווה תשתית ראייתית חלקית לנזק עת הוכח קיומו של נזק, ואין באי יכולת לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים, כאשר שיעור הפיצוי יאומד לפי מידת הנזק המשוערת ותואם את אופי הפגיעה בחלק התחתון (כאשר מדובר בסכומים לא גבוהים ניתן לבצע זאת על דרך של האומדנא עת מוצגת תשתית ראייתית חלקית והנתבעת לא סותרת את גובה הסכומים תחת הסבר ענייני) - סך של 600 ₪ נוספים בגין עבודות צביעה ו-700 ₪ נוספים בגין עבודות פחחות וכן 120 ₪ עבור עבודות חשמל, כאשר בנוגע לירידת ערך אכן קיים קושי להעריך עת מדבור בחלק שמתפרק והוחלף אולם הנתבעת לא סיפקה הסבר נגדי בהערכת ירידת הערך ולכן, בשים לב לכך ששילמה רק 0.15% מירידת הערך (0.3% מערך הרכב – 46970 ש"ח) היא תשלם 0.5% מערך הרכב, היינו תוספת של 95 ₪.
סך הכל תשלם הנתבעת 2 לתובע סך של 3040 ₪ (כולל מע"מ אותו החסירה) נוספים, הוצאות משפט בסך של 1250 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2850 ₪.
