תביעה לקצבת זקנה תשלם באופן רטרואקטיבי כי הגיע איחור בהגשת התביעה

אין לו ילדים ויש לו רק שני אחים שהיינו צריכים לעזור לו. אני לא עובד הרבה שנים כי אני מטפל בו. אבל לא עלה לי בראש שמגיע לו קצבת שאירים.

סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) מגדיר מיהו אלמן: "אלמן" – מי שהיה שבן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו יד או הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט', להוציא – (1) מי שהיה בן זוגה פחות משנה, ואם הוא בן 55 שנים ומעלה – פחות מחצי שנה; (2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטחת היה נפרד ממנה שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטחת; בן זוג של מבוטחת שבשעת פטירתה היה עמו ילד שמלאו לו שמונה עשרה שנים אך לא נתקיימו בו התנאים האמורים בפיסקאות (2) ו-(3) של הגדרת "ילד", ייחשב כאלמן מהיום שבו נתקיים בילד תנאי מהתנאים האמורים; בסעיף 255 (א) ו- 255 (ד) לחוק נקבע: 255 (א): "אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקיצבה ... ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקיצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש". 255 (ד): "דין אלמן לעניין זה כדין אלמנה". בסעיף 296 לחוק נקבע: "כל תביעה לגימלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה". תקנות 1 ו- 2 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגימלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998 קובעות חובת הגשת תביעה כתנאי לקבלת גימלה או מענק, וחובת המצאת פרטים ומסמכים נדרשים להוכחת הזכות.

מהראיות עלה כי טענת האפוטרופסים היא שאיחרו בהגשת התביעה למל"ל, שכן לא הכירו את הוראות החוק.

לאור השהוי בהגשת תביעה, משנת 1998 עת נפטרה האישה ובודאי משנת 2008 עת מונו אפוטרופסים, הרי שלא קיימת הצדקה לבחון את הזכאות למענק באופן רטרואקטיבי.

בעיניין עבל (ארצי) 57861-01-11 אסתר לוזון נ' המל"ל נאמר: "... מאז 2007, נוכח הגברת הקשר בין אגפי המוסד השונים וזמינות יכולתו לקבל מידע ממרשם האוכלוסין, החל המוסד בצעד מבורך של ייזום תביעות אליו, לקיצבת זקנים ושארים למשל ... עם זאת חשוב לחזור ולהדגיש כי אי יידוע תובע קונקריטי על אפשרות זכאותו לגימלה – אינה יכולה להקים את הזכאות לגימלה בהעדר תביעה לגימלה". ב"כ התובע מבקשת להדגיש מחוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959, המעניק רשות לקצין התגמולים להורות שתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר מזה הקבוע בחוק.

...

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

מונחת לפנינו תביעת התובעת להכיר בזכאותה לקיצבת אזרח ותיק החל מחודש יולי 2016 מועד הגעתה לגיל פרישה.

ביום 25.7.2016 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקיצבת זקנה (מוצג נ/1).

ביום 12.6.2019 דחה הנתבע את פניית התובעת להכיר בה כעצמאית באופן רטרואקטיבי והודיע לה כי באפשרותה לערער על ההחלטה לבית הדין לעבודה.

התובעת העידה כי: " זה 16', אני לא זוכרת, אבל קבלתי משהו בדואר שלא מגיע לי. לא, בעצם לא קבלתי כלום, ראיתי שאני לא מקבלת קצבה ואז התקשרתי לביטוח לאומי למה אני לא מקבלת קצבה כי הגעתי לגיל הזה. ואז הם אמרו מה שאמרו ואז התחלתי לפעול מאז." מתשובתה עולה כי קיבלה תשובה שלא מגיעה לה קצבה.

התובעת לא הגישה בקשה למתן ארכה להגשת התביעה ולא נימקה את האיחור בהגשתה.

נוסף על כך, החלטה זו נוגעת לסוגיית ההכרה בתובעת כעצמאית רטרואקטיבית ולא התייחסה להעדר תקופת אכשרה כמבוטחת על פי סעיף 246 לחוק בהיעדר תשלום דמי ביטוח.

(עמ' 8 לפרוט' ש' 10 -8) יוצא איפוא כי התובעת הצהירה הצהרת כזב בתביעה שהגישה לנתבע כי הפסיקה לעבוד בשנת 1988, ידעה היטב כי עליה לשלם דמי ביטוח בגין הכנסותיה מעבודתה כמטפלת אך החליטה על דעת עצמה כי מאחר ומדובר בסכום 'כזה מעט' אז לא צריך לשלם וגירסתה לגבי אי קבלת מכתב הדחיה של הנתבע לא אמינה כלל.

...

יוצא אפוא כי בין השנים 1970 ועד 1988 צברה התובעת 106 חודשי עבודה בלבד.

(עמ' 8 לפרוט' ש' 10 -8) יוצא אפוא כי התובעת הצהירה הצהרת כזב בתביעה שהגישה לנתבע כי הפסיקה לעבוד בשנת 1988, ידעה היטב כי עליה לשלם דמי ביטוח בגין הכנסותיה מעבודתה כמטפלת אך החליטה על דעת עצמה כי מאחר ומדובר בסכום 'כזה מעט' אז לא צריך לשלם וגרסתה לגבי אי קבלת מכתב הדחיה של הנתבע לא אמינה כלל.

אשר על כן אנו דוחים את התביעה מחמת התיישנות עילתה ועקב העדר הוכחת תקופת אכשרה כדין לזכאות לקצבת אזרח ותיק.

המסגרת הנורמאטיבית בטרם נפנה לסקור את ההסדרים הספציפיים הנוגעים לקבלת קצבת אזרח ותיק באופן רטרואקטיבי, שהם ההסדרים הרלוואנטיים למקרה שלפנינו, נזכיר לעצמנו את המסגרת הנורמאטיבית הרחבה יותר בגידרה עלינו ליתן את פסק הדין כאן, עליה עמדה כב' השופטת חני-אופק גנדלר באחת הפרשות (עב"ל 62405-02-16 כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (6.9.18, להלן: הילכת כהן)): "שאלת זכאותו של אדם לתשלומים סוצאליים מקופת הציבור באופן רטרואקטיבי הנה שאלה מובהקת של מדיניות חברתית-כלכלית באשר למידת והקף הגישה לזכות הסוציאלית בציר הזמן והשינויים שחלו במרוצתו. משכך, את שאלת הזכאות לתשלום למפרע לא ניתן לבודד ממרכיבים נוספים של הזכאות לגימלה מסוימת, ובכלל זה מידת האפשרות להגיש את התביעה בכל עת (ללא מיגבלת היתיישנות); הקף העיון החוזר בהחלטה שניתנה אל מול עיקרון סופיות ההחלטה, כמו גם מעקרונות כלליים בתחום החקיקה הסוציאלית. בהכללה גסה, ומבלי להרחיב אודות פרטי ההבדלים הקיימים בין הענפים הסוצאליים השונים והאיזונים הפנימיים השונים בכל אחד מהם, נציין כי הגבלה על תקופת הזכאות למפרע רווחת בחקיקה הסוציאלית, והיא אינה זרה לה. זאת, מטעמים תקציביים וכחלק מאיזון הנידרש עקב פריסתה הרחבה של הגישה לזכאות בהקשרים אחרים עליהם עמדנו לעיל". באחת הפרשות שהגיעה לאחרונה לדיון בבית-המשפט העליון (בג"ץ 4913/18 לנצ'יצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (19.4.20), להלן: הילכת לנצ'יצקי) עמד כב' השופט ניל הנדל על שקולי המדיניות המובהקים התומכים בהגבלה של הזכות לקבל קיצבאות למפרע: "הפסיקה [בעיניין תכליותיהן של הקיצבאות ניתנות לזכאים להן על-ידי המוסד לביטוח לאומי],... לרבות זו הנוגעת ישירות לקיצבת האזרח הוותיק שבה אנו עוסקים כאן, חזרה לא פעם על הקביעה שלפיה תכליתן של הקיצבאות היא לממן ולספק את הצרכים המידיים והשוטפים של הזכאים... ברי כי בתשלום רטרואקטיבי של קיצבאות יש כדי לפגוע בתכלית זו. מתן קיצבאות למפרע יביא לתשלום סכומי כסף גדולים עבור תקופות ארוכות בעבר, ללא קשר הכרחי לצרכים של הזכאים בהווה, אשר להם נועדו הקיצבאות לתת מענה... גמלאות הביטוח הלאומי נועדו בעקרו של דבר להבטיח קיום מינימאלי בכבוד, או לשמור על רמת חיים קודמת; אך זאת, אך ורק בהווה ובתקופה שחלפה הסמוכה לו, ולא כפצוי על העבר הרחוק...

בשנת 2012 נידרש פעם נוספת בית-הדין לעניין התשלום הרטרואקטיבי במקרה של תביעה המוגשת באיחור, והפעם במסגרת הליך (עב"ל 57861-01-11 לוזון נ' המוסד לביטוח לאומי (7.8.12, כב' סגן הנשיאה (כתוארו אז) יגאל פליטמן, להלן: הילכת לוזון)) שבו נטען כי ההוראה המגבילה את התשלום הרטרואקטיבי של קיצבאות בכלל – במקרה זה דובר בקיצבת שאירים – לשנה בלבד, אינה מידתית, וככזו היא אינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה הקבועים בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ועל כן דינה בטלות.

אף נסיבות מיוחדות אלה מצדיקות, בהיבט של מדיניות שיפוטית, לקבוע כי מדובר במקרה של "אחריות מוחלטת" של הנתבע, להבדיל מ"אחריות משותפת" כפי שיטת הנתבע; שלישית הנתבע בתיק שלפנינו בחר, וטעמיו שמורים עימו, שלא להגיש תעודת עובד ציבור או ראיות אחרות כלשהן מטעמו, והמסמכים היחידים שצורפו על ידו (לכתב ההגנה) הנם ההחלטה להתחיל ולשלם לתובעת את הקצבה במרץ 2020, תחשיב התביעה, וכן הנוהלים הנוגעים לתשלום אוטומאטי של קצבת זקנה, שהוגשו בהתאם להחלטת בית-הדין ביום 2.2.21.

...

נוכח כל האמור, אין בידינו לקבוע כי הנתבע הוכיח משלוח מכתב שכזה (מכתב שהתובעת ובנה הכחישו שקיבלו).

נדגיש, כי לא מצאנו בסיכומי הנתבע כל הסבר או נימוק מדוע תשלום רטרו עבור ארבע שנים ותשעה חודשים הוא חוקי ומוצדק בנסיבות המקרה שלפנינו, ולעומת זאת תשלום רטרו עבור שבע שנים, כפי דרישת התובעת, אינו חוקי ומוצדק בנסיבות.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

סעיף 57ג(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע חזקה לפיה המצאת מכתב בוצעה במועד שבו היה המכתב מגיע ליעדו בדרך הרגילה של הדואר.

התובעת אף העידה בחקירתה הנגדית, כי בנה ייצג אותה מול המוסד לביטוח הלאומי בתביעתה לקבלת קצבת זקנה ובעניין תקופות דיווח עבר שלטענתה לא נרשמו (שורה 21 בעמ' 28 עד שורה 9 בעמ' 30, שורות 1-7 בעמ' 31 שורות 28 בעמ' 31 עד שורה 31 בעמ' 32 וכן ראו נ/5-נ/10).

גם לו היינו מקבלים את טענת התובעת כי לא ידעה בפועל על זכאותה לקבלת לקיצבת שאירים קודם למועד הגשת התביעה למוסד, אין משמעות הדבר שיש לשלם את הקצבה רטרואקטיבית החל ממועד פטירת בעלה, שכן הלכה היא כי אי ידיעה סוביקטיבית אינה מקנה זכאות רטרואקטיבית מעבר לקבוע בדין.

על מכלול זכויותיהם וחובותיהם ואי ידעת החוק אינה יכולה להצדיק שינוי הוראותיו והרחבת תקופת התשלום למפרע לפי סעיף 296 לחוק" עוד נקבע בפסיקה, כי אי ידעת הדין אינה מקנה זכאות מקום שאינה קיימת בדין (עבל 14541-10-13 יגאל אורזל- המוסד לביטוח לאומי (9.2.16); עב"ל 551-09 המוסד לביטוח הלאומי – יחזקאל **** (4.11.10); עב"ל 628-08 פרופ' אליעזר גלעדי- המוסד לביטוח הלאומי (15.4.10)), ואין היא מהוה טעם מוצדק לפעול באיחור (עב"ל 1112/01 נוגידאת ראתב- המוסד לביטוח הלאומי (14.6.09)).

סעיף 297 לחוק קובע כי - "השר יקבע הוראות בדבר הגשת תביעה לגימלה ודרכי הוכחתה", ובתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגימלה ואופן תשלומה) התשנ "ה-1998 נקבע כי הגשת התביעה צריכה להיות בטופס שיורה עליו המוסד, בו ישנה היתייחסות לכלל הנסיבות העובדתיות העשויות להשליך על עצם הזכאות לגימלה ושיעורה (תקנה 1) וכי על התובע גמלה "לציין בתביעתו את כל הפרטים הנדרשים בטופס ולצרף לתביעה את המסמכים הדרושים להוכחת זכותו לגימלה" (תקנה 2).

...

טענתה החלופית של התובעת, לפיה יש לחייב את הנתבע לפנות מיוזמתו במכתב לזכאים ובמסגרתו להביא לידיעתם את זכאותם לתשלום הקצבה, נדחית אף היא.

ביתר טענות התובעת – לא מצאנו ממש.

סוף דבר התביעה נדחית.

ד. בחודש 4/10 הגיע לגיל 70 המזכה בגימלה ללא תלות במבחן הכנסות.

חלה היתיישנות גם על החלטה מיום 17/5/20 שלפיה תשולם קצבת אזרח ותיק מיום 6/20 שכן גם תביעה זו הוגשה באיחור.

מכתב מיום 5/6/16 המתייחס לתביעה לקיצבת זקנה מיום 23/12/15 ובו נכתב כי התביעה נדחית שכן לא נימסרו כל הנתונים הנדרשים להחליט בה וכי התובע נידרש להמציא לנתבע מסמכים אודות תקופות ביטוח מהולנד ושומות מס לשנים 2005 עד 2010.

לכתב ההגנה צורף מכתב המל"ל מיום 23/4/22 בו הודע לתובע כי חל שינוי בזכאותו לקיצבת אזרח ותיק וכי אושרה זכאות באופן רטרואקטיבי החל מחודש 2/18, שהם 48 חודשים קודם להגשת המסמכים.

...

מכתב מיום 5/6/16 המתייחס לתביעה לקצבת זקנה מיום 23/12/15 ובו נכתב כי התביעה נדחית שכן לא נמסרו כל הנתונים הנדרשים להחליט בה וכי התובע נדרש להמציא לנתבע מסמכים אודות תקופות ביטוח מהולנד ושומות מס לשנים 2005 עד 2010.

התובע הגיש את התביעה לבית הדין לעבודה בחודש פברואר 2022, למעלה משנה לאחר שקיבל את ההודעה מיום 17/5/20 אף מטעם זה יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

לאור האמור, התביעה נדחית.