רקע עובדתי תמציתי
ביום 25.1.06 הפגינו המשיבים, חברי תא הסטודנטים "לביא", נגד הקרנת הסרט "גן עדן עכשיו" באולם המצוי בתוך קמפוס המערערת, אוניברסיטת חיפה.
נימסר, כי המועצה להשכלה גבוהה החליטה לפנות למוסדות השונים ולקבל דיווח בתוך שלושה חודשים לגבי התאמת תקנוני המשמעת להחלטה זו. עוד המליצה הוועדה, "כי הפרשנות למונח 'תוצאות חמורות' תקבע, ככל הניתן, בהתייעצות עם אגודת הסטודנטים".
דיון שני בעתירה היתקיים ביום 26.1.12, והוא היתמקד - מעבר לטענות שכבר הועלו בדיון הקודם - גם בשאלת עמידתו של תקנון המשמעת של המערערת בהנחיות המועצה להשכלה גבוהה.
לאחר העיון אציע לחבריי בהקשר זה לקבל את העירעור, ברוח הרעיון שהועלה בדיון באולם בית המשפט, במובן זה שתחת חיוב המערערת לאפשר ייצוג גורף על ידי עורכי דין חצוניים ייקבע - בנוסף לאמור בהחלטת המועצה להשכלה גבוהה לגבי ייצוג במקרים של "מיגבלה משמעותית ביכולתו [של הסטודנט - א"ר] לייצג את עצמו או כאשר המדובר בסטודנט הניצב בפני חשש לתוצאות חמורות" - כי לוועדת משמעת (או לגוף שפוטי משמעתי, יהא שמו כאשר יהא) תהיה סמכות להתיר ייצוג כאמור לפי שיקול דעתה, לבקשת סטודנט או אף בלעדיה, בהיתחשב בנסיבותיו של המקרה המובא בפניה; זאת - גם אם אינו בא בגדרי החלטת המועצה להשכלה גבוהה (השאלה אם לכלול בתקנון הוראת הנמקה בנוסח "מטעמים שיירשמו" היא לשיקול דעת המוסד האקדמי, כל עוד שיקול דעת הוועדה לא יוגבל מהותית); וכן כי תהיה זכות מוחלטת לייצוג על ידי עורך דין חצוני בכל מקרה בו מיוצגת התביעה על ידי עורך דין.
אף בתי המשפט המחוזיים, אשר דנו בהליכי משמעת הננקטים במסגרת מוסדות להשכלה גבוהה, התייחסו - במישור העקרוני - לזכות זו, "המגמה לפשט, לייעל, להוזיל ולקדם במהירות את ההליך המשמעתי זוכה בדרך כלל לכיבוד הערכאות השיפוטיות אלא אם כן יש בשלילת הייצוג משום קפוח זכותו הטבעית של הנתבע" (עניין מחול, פסקה 5(ב)(ב) - השופטת פרוקצ'יה, בעת כהונתה בבית המשפט המחוזי; ההדגשה הוספה - א"ר); השלמת התמונה מחייבת לציין, כי במקרים אחרים נקבע אמנם משכבר הימים, שאין פסול גם באיסור גורף על ייצוג (לדוגמה בעיניין עזאם).
...
בין היתר, הנחת מוצא הגיונית היא שהסטודנט אינו יכול להתכחש בדיעבד לתקנון הלימודים במוסד האקדמי בו הוא לומד ולטעון כי הוראה כזו או אחרת בתקנון אינה מקובלת עליו.
כאמור לעיל, סבורני - כעניין של מדיניות שיפוטית - כי יש ליתן לזכות הייצוג משקל ניכר, ואין ב"שיקולים שכנגד" שהציגה המערערת כדי לגרוע מזכות זו. כפועל יוצא, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו שדינן של הוראות המגבילות זכות זו בתקנון המשמעת של המערערת להתבטל.
סוף דבר; נוכח כל האמור לעיל, לוּ נשמעה דעתי היה הערעור נדחה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי היה נותר על כנו.