תביעה לפנסיית נכות וזקנה בגין איחור בהפקדות לקרן פנסיה

מונחת לפנינו תביעה להכיר בתובעת כזכאית לפנסיית נכות מלאה החל מדצמבר 2013, ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרישי פנסיית נכות החל מחודש 12/2013 ועד למועד הגשת התביעה.

כפועל יוצא, תקופת ארכת הביטוח (תקופה של חמישה חודשים ממועד ההפקדה האחרון בהתאם לתקנון קרן הפנסיה) הסתיימה בחודש ספטמבר 2014.

אי חידוש תשלום דמי הגמולים מיד בתום הסדר הריסק פוגע בצבירה הפנסיונית לגיל זקנה, מביא להפסקת הכסוי הבטוחי למקרה נכות, פוגע משמעותית בכיסוי הבטוחי לשאירים, ומחייב, בעת חידוש תשלום דמי הגמולים, הצטרפות מחדש לקרן וצבירה מחודשת של תקופת אכשרה".

בסופו של יום הנתבעת לא הסכימה לחידוש הפקדות הגמולים באיחור מקום בו התובעת לא חידשה אותן מהמועד בו הופסקו בסיום הסדר הריסק.

...

אין בידינו לקבל את טענת התובעת בסיכומיה כי הנתבעת הגישה ראיות בניגוד לדיני הראיות.

גם טענת התובעת למשלוח המכתב מיום 1.3.16 באיחור אינה מקובלת עלינו.

סוף דבר מסקנותינו מהמקובץ, עם כל ההבנה למצבה הקשה של התובעת, כי אין מנוס מדחיית התביעה ואישור החלטת הנתבעת.

כלום קרן פנסיה זכאית לידרוש ממבוטח לצורך טפול בבקשתו לקבלת קצבת זקנה מהקרן את צלום ספח תעודת זהות והמחאה מקורית? זו השאלה המונחת לפתחנו, אשר לכתחילה הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בראשון לציון בתביעה "בסדר דין מקוצר" והועברה בשל העידר סמכותו העניינית לבית דין זה. תשתית עובדתית במהלך שנת 2014 פנה התובע, יליד 1.1.1950 ליוזמה קרן פנסיה לעצמאים בע"מ (להלן- קרן) בבקשה לקבלת זקנה בהגיעו לגיל 65 (ס' 5 לכתב התביעה; ע' 8 ש' 5-7).

ביום 8.2.2018 העבירה הקרן לחשבון התובע את כל תשלומי פנסיית הזיקנה בגין התקופה שהחל מחודש ינואר 2015 ועד לחודש ינואר 2018 (תלושי שכר שהונפקו בגין החודשים פברואר 2018- פברואר 2019 צורפו כנספחים 9 ו-10 לתצהיר הנתבעת).

ביום 18.2.2018, בהמשך להודעת הקרן מיום 5.2.2018 שלפיה התובע יקבל את קיצבתו החל מיום 10.2.2018 רטרואקטיבית לחודש ינואר 2015, על רקע העידר סמכותו העניינית של בית המשפט לידון, ובכפוף להפקדת סך של 2,000 ₪ בקופת בית המשפט, בוטל פסק הדין.

שיעור פצויי הלנת שכר נלמד מסעיף 17 לחוק הגנת השכר ולפיו בגין אי תשלום שכר או קצבת זקנה כאמור לעיל, היינו בשיעור של 10% מהסכום המולן בעבור כל שבוע איחור/פגור בתשלום.

לפיכך, הפניית התובע ל"פוליסת ביטוח" (ת/1) מיום 5.12.1994 (ע' 6 ש' 28-33) שלפיה "סכום פנסיית נכות ושאירים חודשית התחלתית היא על סך 1,437 ₪", כמו גם הסתמכותו על דוחות של שנים קודמות לעמית או תקנון הקרן משנים קודמות (ע' 7 ש' 28-33, ע' 8 ש' 1-4), אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הזכויות נקבעות במועד הפרישה ולאורם של ההסדרים התחיקתיים במועד קרות הארוע המזכה.

...

כלומר, ספח תעודת הזהות, המכיל פרטים אישיים עונה לטעמנו להגדרה תעודות המזהות את האדם, וליתר דיוק את הסטטוס המשפחתי שלו (ע' 9 ש' 3-5; ש' 15-17).

אשר על כן, התביעה נדחית.

חרף היותו של התובע גמלאי, מצאנו בנסיבות העניין ועקב השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, כי על התובע לשאת בהוצאות משפט של הנתבעת בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

השאלה בפנינו הנה האם בדין דחתה הנתבעת את תביעת התובע לפנסיית נכות בשל כך שבמועד הארוע הנטען ב-1.4.2015 נחשב התובע כמבוטח לא פעיל בקרן מאחר וההפקדה האחרונה שלו לקרן הייתה בחודש 1.10.2011.

לידיעתך חשוב לשמור על רצף בטוחי בקרן הפנסיה על מנת להבטיח המשך כסוי בטוחי ולבדוק אם נידרש להשלים דמי גמולים ולהשלימם וזאת כדי שלא ייפגעו משמעותית הכסוי הבטוחי שלך לנכות (אבדן כושר עבודה) ולשאירים (במקרה של פטירה חו"ח) וייפגע המשך הצבירה הפנסיונית שלך לפנסיית זקנה".

כמו כן, בתקנות הגנת השכר (פרטים ומסירות הודעות), תשל"ו- 1976, נקבע הסדר בעיניין מסירת הודעה לפי ס' 19א(ח) לחוק הגנת השכר כאשר בין היתר על קופת גמל להודיע לעובד על פגור בתשלום ועל תקופת האיחור בדואר רשום.

...

לא ניתן לדעת כיום האם המכתב התקבל אצל התובע או לא אך בכל מקרה אנו סבורים כי אין משמעות לשאלה זו כאשר מכתבה של הנתבעת מיום 3.4.2021 נשלח לכתובת הנכונה של התובע וכאשר במכתב הודגשה החשיבות לשמירת הרצף הביטוחי בקרן על מנת שלא יפגע הכיסוי הביטוחי ותוך הנחייה לפנות בהקדם לשירות הלקוחות בנתבעת לצורך השלמת דמי הגמולים.

"גם אם יתכן כי משלוח ההודעה הסטטוטורית בדואר רשום אכן עולה בקנה אחד עם פרקטיקה רצויה (השוו: ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה. [פורסם בנבו] פסקאות 33 – 34 (11.10.2011)), לא מצאנו בסיס בדין לחיוב הקרן במשלוח ההודעה בדואר רשום (השוו: עב"ל (ארצי) 742/08 פחימה – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.4.2010); עב"ל (ארצי)  177/10 יברקו – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (16.9.2010)). הקרן רשאית, אפוא, לשלוח הודעות בדואר רגיל.". פסק דין גולדשטיין מפנה לפס"ד צרור[footnoteRef:17], שם נקבע: [17: עב"ל (ארצי) 41882-03-14 צרור – המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 18.5.2015] "כך או כך, בית הדין לעבודה אינו כבול בדיני הראיות ויכול לקבוע קיומה של חזקה עובדתית שכזו גם ללא תחולה ישירה של סעיף 57 ג' לפקודת הראיות. שכן הוראתו של סעיף 57ג' לפקודת הראיות משקפת חזקה של הגיון ונסיון חיים, כפי שהובא לעיל בענין כרם, המלמדים ככלל, דבר דואר שנשלח לפי פרטי מען תקינים, מגיע לנמען תוך פרק זמן סביר". סוף דבר מכל המפורט לעיל, ומאחר והתובע אינו זכאי לפי תקנון הקרן לקבל גמלה בשנת 2015 שכן לא היה מבוטח פעיל באותה תקופה - התביעה נדחית.

כפי שפורט לעיל, אין אנו סבורים שיש מקום לפסוק הוצאות לזכות הנתבעת, וזאת בשל התנהלותה בתיק הקודם ומכתבה מיום 26.7.2015 שהיה בהם ליצור רושם מוטעה אצל התובע לגבי זכויותיו.

מעסיקה של התובעת (להלן: "הנתבע 1" או "המעסיק") הפקיד באיחור כספים בעבורה לקרן הפנסיה (להלן: "הנתבעת 2" או "מבטחים"), ועל כן זו האחרונה קבעה לתובעת מועד הצטרפות חדש לקרן.

עוד צוין במכתב, כי בשני המקרים, חזר המעסיק וחידש את ההפקדות בדיעבד, ואף הפקיד כספים בגין החודשים אשר בהם לא בוצעו הפקדות בקרן הפנסיה, אולם הפקדות אלו יפות לצורך צבירת כספים לקיצבת הזיקנה, ואין בהן כדי לקנות כסוי בטוחי בדיעבד.

לפיכך, הובהר במכתב כי התובעת הצטרפה לקרן הפנסיה רק בחודש 12/2010 ולכן הביטוח שמוענק לה בגין ההפקדות בקרן הפנסיה חל רק ממועד זה. במועד הגשת תביעת הנכות בעיניינה, התובעת טרם צברה 60 חודשים שהינה תקופת האכשרה – לכן היא אינה מבוטחת בגין מחלה הקודמת למועד הצטרפותה העדכני לקרן הפנסיה (חודש 12/2010).

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, יש לראות בתובעת כמי שהצטרפה לקרן ביום 15.10.1999, כך שבמועד קרות האירוע המזכה, בחודש 1/2015, היא הייתה "מבוטח פעיל" כהגדרתו בתקנון (למען הסר ספק, גם במועד בו אובחנה התובעת כחולת פרקינסון, בחודש 1/2009, היא הייתה בגדר "מבוטח פעיל").

בנסיבות עליהן עמדנו לעיל – החלטנו לדחות את התביעה כנגד המעסיק, ללא צו להוצאות וזאת לאחר שהמעסיק שילם את חובו לקופה בצירוף ריבית פיגורים ו/או רווחים כמתחייב בדין וכן לאחר שמצאנו כי מבטחים הייתה אמורה לדון בעניינה של התובעת כעמיתה פעילה שצברה תקופת אכשרה ולא כעמיתה חדשה.

מסקנה זו, משמיטה את הקרקע תחת טענות התובעת כלפי המעסיק.

התובע היתנגד לבקשה, וטען כי עילת התביעה בתיק זה נולדה ביום 10.6.20, מועד בו הודיעה לו חברת הביטוח כי התגמולים יחושבו על יסוד בסיס שכר נמוך יותר, בשל הפרשות הנתבעים בחסר ובאיחור.

בהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו מעסיק לא יצא ידי חובתו והפקיד לפנסיה, העובד יכול לתבוע פיצויים בגין הנזק שניגרם לו. התובע מפנה לע"ע (ארצי) 6837/03 חיים גפן- בתי מלון מאוחדים בע"מ (11.10.07).

כפועל יוצא מעוולה זו, ברור כי נפגעו זכויותיו של התובע, בין לעניין קצבת זקנה, בין לעניין קצבת נכות.

לאחר מכן הוגשה תביעה שנייה, על ידי עיזבונו, בין היתר לפצוי בגין פנסיית נכות, בשיעור התשלומים לפנסיית נכות להם היה זכאי מהקרן לו היה מבוטח כדין.

...

האם מדובר בתביעות לסעדים שונים או בתביעה לסעד מפוצל לא מצאנו ממש בטענת הנתבעת, לפיה בתביעותיו עותר התובע לסעד מפוצל של פיצויים, ואין המדובר בתביעות לשני סעדים שונים.

הפיצוי בגין אובדן הזכות לקצבת נכות, יחד עם פיצויי הפיטורים, מהווים למעשה כפל פיצוי, כפי שנימק בית הדין הארצי, בזו הלשון: "יתר על כן. כאמור, בהליך הקודם נפסקו לזכות המערער הן פיצוי על הפרת החובה לבטחו בקרן הפנסיה, בשיעור הפרשות המעסיק לקרן הפנסיה במרכיב התגמולים (6%) במהלך תקופת עבודתו, והן פיצויי פיטורים מלאים, וזאת על פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. כידוע, הפרשות המעסיק לקרן פנסיה מקיפה כוללות הן מרכיב תגמולים והן מרכיב פיצויי פיטורים, בדרך כלל בשיעור של 72% מפיצויי הפיטורים המלאים. ברור, כי אם העובד מקבל מקרן הפנסיה פנסית נכות, העובד אינו זכאי לפדיון הכספים שהועברו לקרן הפנסיה, וברוב המכריע של המקרים גם אינו זכאי לפיצויי פיטורים, אלא לכל היותר להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 1/3% 2, 28% מפיצויי הפיטורים המלאים. לכן, במקרה שבו עובד תובע פיצוי בשל העדר ביטוח בקרן פנסיה מקיפה, בשיעור של תשלומי פנסית נכות להם היה זכאי מהקרן, אין הוא יכול לתבוע במקביל פיצויי פיטורים מלאים ופיצוי בשיעור הפרשות המעסיק לקרן. שכן, תכליתו של הפיצוי להעמיד את העובד באותו מצב בו היה אילו המעסיק היה מקיים את חובתו ומבטחו בקרן פנסיה מקיפה והוא היה מקבל מהקרן פנסית נכות. פסיקת פיצוי בגין אבדן פנסית נכות ובמקביל פסיקת פיצויי פיטורים ופיצוי בשיעור הפרשות המעסיק לקרן הפנסיה מהווה למעשה כפל פיצוי. גם מטעם זה, יש בעייתיות בכך שלא נתבע הפיצוי המלא בגין הפרת החובה לבטח את העובד בקרן הפנסיה בהליך הראשון". לאור כל האמור, אין מנוס מדחיית הבקשה לפיצול סעדים.

סיכום סיכומם של דברים, מאחר שמדובר בשתי תביעות שעילתן אחת, ומאחר שהעילה כבר הוכרעה בפסק דין בהליך קודם, נדחית התביעה בשל השתק.